טורבינות הרוח, המתוכננות במיזמים השונים, הצליחו להסעיר את הרוחות של לא מעט תושבים. כונסו כנסים, בהם נמסר מידע חלקי, מוטעה ומטעה. הבהרות על טורבינות הרוח בעמק קוניטרה ובתל פרס
אלי זיו, אביר שושני, שלמה גילעד, אלון קולט, יהודה וינברג, גל גפני, בנצי דיל, גבי קוניאל
בעקבות הרעשים, הפרחת שמועות ומידע שגוי וחלקי בנדון, אנו, בעלי התפקידים שיזמנו והובלנו את הנושא מטעם היישובים, מצאנו לנכון להבהיר את הדברים לציבור.
בגולן (ביישובים היהודים) יש שלושה מיזמים של טורבינות הרוחות:
האחד הוא פרויקט “עמק הבכא”, שלא אנו יזמנו והובלנו ולכן לא נתייחס אליו. שני המיזמים שבאחריותנו: האחד – בעמק קוניטרה ותל אביטל, (להלן “עמק הרוחות”). השני – בתל פרס ואזור קו הנפט הסמוך לו, (להלן “בראשית”).
“עמק הרוחות” ו”בראשית”
ב-2011, יזמו שישה יישובים בגולן מהלך להקמת טורבינות רוח בשטחיהם. היישובים הם: מרום גולן, עין זיוון, אלוני הבשן, קשת, יונתן ורמת מגשימים. בהמשך, הצטרפו עוד שישה יישובים בגולן למיזם: כנף, אורטל, נטור, אבנ”י אית”ן, מבוא חמה ואודם. לאחר בדיקות של מספר חברות, הוחלט להתקשר עם חברת “אנליט”, שהיה לנו ניסיון טוב עמם בגגות הסולריים ביישובים והוכיחו אמינות, יושרה ויכולת ביצוע. הם גם נתנו את ההצעה הטובה ביותר.
ברצוננו להדגיש את הנקודה הזו: היישובים היו היזמים והם פנו לחברות. כל יישוב חתם מול “אנליט” על חוזה מפורט ומחייב. בהמשך, ב-2014, על מנת לקדם את הנושא, שהצריך את עזרת המועצה האזורית, חתמו היישובים הסכם עם החברה הכלכלית של המועצה, שנכנסה גם היא למיזם. נציגי היישובים עודכנו על ידי “אנליט” על התקדמות הפרויקט לאורך כל התהליך, בצורה גלויה ובשיתוף פעולה מצוין.
ב-2016, חתמו היישובים על עדכון ההסכמים (בין השאר גודל הטורבינות והספקן), העדכונים הוצגו לאחר מכן בהנהלות האגש”ח ביישובים ואושרו. לכן, לבוא היום ולהעלות טענות על הסתרה ולהגיד ש”‘אנליט’ שמרו את הקלפים קרוב לחזה” – זו הטעיית הציבור, בלשון המעטה וגובל בלשון הרע.
כמו כן, עלינו להתייחס למשפט “הם שואפים למקם את הטורבינות קרוב ככל האפשר ליישובים”. במיזם הזה תוכננו הטורבינות, כשמינימום המרחק מהמגורים הוא 1200 מ’ . כדאי לדעת, שבגרמניה, מותר להציב טורבינות כאלה בדיוק במרחק של 500 מ’ מיישוב וזו גם הנחיית משרד הבריאות בארץ, אחרי שבדק את הדברים באופן בלתי תלוי.
יש לזכור שטורבינות רוח פעילות בעולם כבר למעלה מ-25 שנה. בעולם פועלות מאות אלפי טורבינות ונצבר ידע וניסיון רב בהפעלתן. בהתאם לכך, נקבעו התקנים על ידי הרגולטורים. הפרויקטים, להם אנו שותפים, עומדים בדרישות מחמירות בהרבה מהתקנים המקובלים במדינות המתקדמות בעולם.
בריאות, כלכלה ונִראוּת
כשבוחנים את נושא הטורבינות, יש לבדוק שלושה מישורים: המישור הבריאותי, המישור הכלכלי ונושא הנִראוּת.
מישור הבריאות: החששות הם בתחום הרעש הנשמע, גלים תת-קוליים, ריצוד וקרינה. הנקודות הנ”ל נבחנו על ידי מומחים-יועצים ל”אנליט” והמסקנות הובאו לאישור הרשויות השונות, כמו במספר ישיבות של הוות”ל (וועדה לתשתיות לאומיות), שבה נבחנות הנקודות הנ”ל, על ידי מומחי הוות”ל ונציגיהם בתחומים השונים – ביטחון, בריאות, קיימוּת ועוד.
גם המועצה האזורית גולן נרתמה לבדיקת הנושא. חשוב שזה ייעשה על סמך חוות דעת בכתב של מומחים שהמועצה תבחר, הבקיאים בנושאים הנ”ל על בסיס חוות הדעת הזאת, תיקבע עמדת המועצה בנושא.
נושא הנראות: תחום סובייקטיבי, שבו כל אחד וטעמו עמו. יש מי שבא לגולן ולא רוצה לראות תרנים ויש מי שזה לא מפריע לו. גורם שגם אליו יש להתייחס. המישור הכלכלי: ליישוב מדובר על הכנסה שנתית משמעותית מאוד. וזאת לאור הירידה ברווחיות החקלאות, במיוחד בתפוח. וכן לאור הקליטה המבורכת של משפחות רבות לאגש”ח, במסגרת מבצע נחלות מה שמחייב פיתוח מקורות הכנסה נוספים.
צריך לזכור שבין שאר תפקידי האגש”ח, יש השלמות פנסיה לחברים ותיקים שחיים עשרות שנים בגולן, פדיון אגרות חוב לאותם חברים בסכומים משמעותיים ועוד. רק אגש”ח חסונה מבחינה כלכלית יכולה לעמוד בזה.
טועים ומטעים
בשבועות האחרונים, אנו עדים למפגשים בהם מועבר מידע לא אמין לתושבים, בלשון המעטה. למשל, בהרצאה של ד”ר עופר מגד, ביונתן, בה השתתף גם מומחה לאקוסטיקה, נאמר: “אני לא נמצא פה בכובע של פיזיקאי, אלא בתור תושב הגולן. הפרזנטציה שלי היא לא בפיזיקה”. למרות זאת, הוא קבע בצורה נחרצת עובדות “מדעיות” שנתייחס אליהם.
ד”ר מגד קבע, על פי אפליקציות מהאינטרנט, כי “עוצמת הרעש ביישובים בלילה היא 12-15 דציבל”. אין נתון כזה בטבע בכלל. ביונתן, בלילה, במכשירי מדידה, מדדו 40 דציבל. מנהל היחידה הסביבתית במועצה האזורית, דדי גופר, שמדד רעשים במספר יישובים בלילה, קיבל נתונים שנעו בין 30 ל-70 דציבל . צריך להבין שהיחס בעוצמת הרחש בין 15 דציבל ל-40 דציבל הוא פי 1000. זו רק דוגמה אחת לטעות בסיסית לחלוטין.
במיזם הזה תוכננו הטורבינות, כשמינימום המרחק מהמגורים הוא 1200 מ’ . כדאי לדעת, שבגרמניה, מותר להציב טורבינות כאלה בדיוק במרחק של 500 מ’ בלבד מיישוב וזו גם הנחיית משרד הבריאות בארץ, אחרי שבדק את הדברים באופן בלתי תלוי
ציטוט נוסף: “יש גם את הרעש שנגרם כתוצאה מכוחות הגזירה שגוש אוויר חש כשהלהב עובר ליד העמוד”. לאחר ההרצאה, הועברה אלינו התייחסותו של ד”ר מ. מוגליבסקי, שנכח בהרצאה, מומחה ובעל משרד לדינמיקה ואקוסטיקה הנדסית וסביבתית. ד”ר מוגליבסקי יועץ לחיל האוויר בשדות תעופה, לקווי רכבות, כבישים, אזורי תעשיה ותכנון אקוסטי של מפעלים ותחנות כוח, ל”אנליט” ולגורמים רבים נוספים.
להלן ציטוטים מתגובתו, שנמסרה בכתב: “המרצה טעה בדבריו בדברים בסיסיים, השתמש במונחים בצורה שגויה וקבע קביעות ‘מדעיות’ חסרות כל בסיס. לדוגמה, כוחות הגזירה שהתייחס אליהם כלל אינם קיימים באוויר. טענות על “אינטראקציה בין טורבינות” – כל מי שמבין יסודות באקוסטיקה שימושית, יודע שאין דבר כזה כלל… ועוד ועוד”.
בהמשך הוא כותב: “לצערי הרב, אני חייב לומר כי התרשמותי היא שאין למרצה הכשרה בתחום, אפילו לא ברמה של ידע תאורטי בסיסי, שלא לדבר על ניסיון מעשי בתכנון אקוסטי, או מדידות רעש. התרשמותי האישית היא שההרצאה ואופן הצגת הנושאים נעשתה במטרה להפחיד את התושבים ולא על מנת לספק להם מידע מבוסס”.
מפאת קוצר היריעה לא נביא ציטוטים נוספים. יחד עם זה, לא יכולנו להתעלם מהמשפט הבא: “באגש”ח יושב בן אדם שהוא כלכלן בכלל, שהוא רואה לנגד עיניו את ההצלחה של האגש”ח ואת השורה האחרונה בכסף”.
נכון שמרכז המשק אחראי על הפעילות הכלכלית, כולל הכסף, אבל לא רק. מרכז המשק, עם ההנהלה ועם חברי האגש”ח, מקדמים שכונות הרחבה במיליונים, שיקום תשתיות ביישובים, הבאת מגורונים, תמיכה במוסדות חינוך ביישובים ותמיכה בתקציב המוניציפלי. הראייה של האגש”ח היא ראייה רחבה ויש בה הסתכלות ואחריות על כלל היישוב וכל אגש”ח תומך ביישוב לפי דרכו.
מהלכים מומלצים
לדעתנו, בכל יישוב שמתוכננות בשטחיו טורבינות, יש להקים צוות שיכלול את נציגי היזם, ראש המועצה, ונציגי היישוב, מהאגש”ח ומהאג”ק. ביישובים שאליהם סמוכות טורבינות של משק אחר, יש לזמן גם אותם לצוות.
להערכתנו, אם כל הצדדים יבואו עם רוח חיובית ועל סמך עובדות מקצועיות ומבוססות, ניתן להגיע להסכמות.
אלי זיו, אביר שושני, שלמה גילעד, אלון קולט, יהודה וינברג, גל גפני, בנצי דיל, גבי קוניאל
