פרשת “ויקהל” מדגישה את החשיבות של אופן עשיית הדברים. התורה מעניקה סופרלטיבים נעלים לבוני המשכן – “חושב מחשבות”, “חוכמת לב”, “להורות נתן בליבם” – על שידעו לראות את הצד הרוחני של המעשה
“ויאמר ה’ אל בני ישראל ראו קרא ה’ בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וימלא אותו רוח אלוקים
בחוכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ ולעשות בכל מלאכת מחשבת ולהורות נתן בליבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה
דן מלא אותם חוכמת לב”.
בפסוקים אלה אנו עדים לביטויים נעלים על מידותיהם של בצלאל ואהליאב – “חושב מחשבות”, “חוכמת לב”, “להורות נתן בליבם”, כלומר רוחניות שבמעשה. אומרים חז”ל, שבצלאל ידע להשתמש בכל תרומה ותרומה לפי מידת הקדושה והכוונה של האדם התורם. כלומר, במידה שהזהב שניתן היה בלב שלם ובאמונה תמימה לייחוד ה’ – כך מיקומו במקדש היה מקודש יותר. יש הבדל בין ציפוי השולחן, לזהב המנורה, יש הבדל בין ציפוי הארון לכרובים.
מספרים על אחד הגבירים שנהג לתרום תרומה מכובדת לישיבה חשובה, בכל שנה ושנה. הוא הרגיש בחינת זבולון המכלכל את יששכר הלומד תורה ובכך הוא יוצא ידי חובתו. לימים, הגיע השליח לגבות את התרומה. הוא הגיע בכרכרה רתומה לשישה סוסים. הגביר ראה את הכרכרה ולא רצה לתרום יותר לישיבה. שאל ראש הישיבה לפשר הסירוב והגביר אמר: “בכל שנה ושנה, אני חש הרגשה נעלה בזה שאני מקיים אברך עני הלומד תורה. השנה, שלחתם כרכרה עם סוסים. אין אני רוצה שכספי יושקע בסוסים”. ענה לו ראש הישיבה ואמר: “הגזבר שלנו יודע מחשבות הוא וכסף של אנשים כמוך הוא נותן לאברכים, כסף שאינו ניתן מכל הלב מושקע בסוסים”.
הספורנו אומר: מדוע חרבו שני בתי מקדש? בגלל אופן עשייתם.
אומרים חז”ל, שבצלאל ידע להשתמש בכל תרומה ותרומה לפי מידת הקדושה והכוונה של האדם התורם. כלומר, במידה שהזהב שניתן היה בלב שלם ובאמונה תמימה לייחוד ה’ – כך מיקומו במקדש היה מקודש יותר. יש הבדל בין ציפוי השולחן, לזהב המנורה, יש הבדל בין ציפוי הארון לכרובים
המשכן שנבנה על ידי חכמי לב ונדיבי לב מעולם לא חרב. מאות שנים מלא את ייעודו ושרתה בו רוח הקודש עד שנגנז. לעומת זאת, בית המקדש שבנה שלמה החזיק מעמד מעל ארבע מאות שנים, אך היה זקוק לתיקונים רבים ובסופו של דבר נפל על ידי נבוכדנצר. הסיבה לכך היא שעושי המלאכה היו מחירם ומצור. אמנם שרתה בו שכינה, אך היה צריך עמל רב לחזק את בדק הבית.
בית המקדש השני לא שרתה בו שכינה ונפל ביד האויבים, מפני שהוא נבנה בפקודתו של כורש מלך פרס והבונים לא היו הלוויים, אלא צידונים, על כן קדושתו וייעודו היו פגומים.
כל דבר שבקדושה, יש חשיבות גדולה לאופן שבה הוא נעשה. מספרים על רב שזכה שתלמידיו היו בעלי זיכרון רב ולא יצא אחד מהם לתרבות רעה. כאשר הוא נשאל במה הוא זכה אמר להם: “גם את כלי הלימוד עשיתי בקדושה ובטהרה. הרשתות שבהן צדתי צבי היו לכוונת הלימוד, את בשר הצבי חילקתי לעניים, מעורו הכנתי ספר, במו ידי כתבתי את ספר לימוד. לאחר יגיעה רבה ומסירות נפש, לא ייתכן שהדברים לא ייכנסו ללב התלמידים ולא יישארו שם לנצח”.
אף בצלאל זכה להיות מקים המשכן בגלל מסירות הנפש של אבותיו – נחשון בן עמינדב, שקפץ לים וחור, שמת כשניסה למנוע את חטא העגל. רק אדם שחי עם ערכים של מסירות נפש יכול לבנות משכן, הבא לכפר על חטא העגל.
