"אמרו לנו: תדעו שאין פה הרבה. ובכל זאת באנו באהבה"
ב-1979, מוטי ומרים חן וארבעת ילדיהם באו לקצרין, תחילתו של יישוב. מוטי: "רוב הדברים הבסיסיים היו קיימים, אבל הכול היה בהיקף ממש מצומצם"
בסוף שנות ה-70', הוא עזב עם אשתו מרים וארבעת ילדיהם את נהריה והגיע לקצרין הצעירה, בעקבות עבודה במטבח של בית ספר שדה. מה שהתחיל בנסיעות על קו נהריה-קצרין הפך לבית, למשפחה, לעסק מצליח וליותר מארבעה עשורים של זיכרונות. היום, כשמוטי חן, מוותיקי קצרין, מביט בקצרין של 2026, הוא מתגעגע בעיקר לימים שבהם כולם הכירו את כולם, אבל גאה לראות עד כמה העיר גדלה והתפתחה.
במסגרת סדרת הכתבות "קצרין של פעם – האנשים, הסיפורים והזיכרונות", ביוזמת "שישי בגולן" ולרגל 49 שנים להקמת העיר, אנחנו חוזרים בכל שבוע אל האנשים שהיו כאן כשהכול עוד היה קטן, ראשוני ולא מובן מאליו. הפעם, אנחנו פוגשים תושב ותיק שהגיע לקצרין בשנת 1979, מוטי חן עם אשתו הצעירה מרים, גידלו בה את ארבעת ילדיהם, הקימו עסק והפכו את סיפורה של קצרין לחלק בלתי נפרד מסיפור חייהם.
מוטי: "גרנו בנהריה, משפחה חמה – אשתי מרים וארבעת הילדים. באותה תקופה, הציעו לי לנהל את המטבח של בית ספר שדה בקצרין. במשך ארבעה חודשים, הייתי על הקו קצרין-נהריה, עד שהחלטנו שאנחנו רוצים לעבור לקצרין".
כשהתקבלה ההחלטה, בשנת 79', הוא ניגש לסמי בר לב ז"ל, מי שכיהן אז כראש המועצה. "המועצה הייתה אז בתוך בלוק. קיבלנו דירה זמנית ולאחר זמן, קנינו את הבית ברחוב דרור ושם גידלנו את הילדים".
בשנים הראשונות, עבדה גם מרים לצדו בבית ספר שדה. בהמשך, יצא לדרך עצמאית והקים עסק קייטרינג בשם "מטבח ארוחות חן".
"סיפקנו מאות ואלפי מנות למדרשת הגולן, לקשת ולמקומות נוספים. זו הייתה העבודה שלי וממנה התפרנסנו לאורך השנים".
איך נראו חיי היום-יום בקצרין של אותם ימים?
"רוב הדברים הבסיסיים היו קיימים, אבל הכול היה בהיקף ממש מצומצם. לא היו סופרמרקטים, או מרכזים גדולים, כמו היום, אלא מכולת קטנה. גם שירותי הרפואה היו חלקיים, והרבה פעמים היינו צריכים לנסוע עד בית החולים רמב"ם בחיפה. זה לא תמיד היה פשוט, אבל הסתדרנו".
באותם ימים, הוא מספר, גם העבודה מילאה כמעט כל שעה פנויה.
"הייתי עסוק מאוד בקייטרינג, בעבודה, כמעט סביב השעון".
לספר לצעירים איך הכול התחיל
ארבעת הילדים גדלו יחד עם היישוב.
מוטי: "גידלנו כאן ארבעה ילדים. מה שאני זוכר במיוחד הוא שכל ההורים בקצרין היו ביחד. היינו ממש כאיש אחד ועזרנו ותמכנו זה בזה".
גם מערכת החינוך הייתה אז אחרת לגמרי. "בהתחלה, היה בקצרין רק בית ספר יסודי אחד, 'גמלא'. כשהילדים הגיעו לגיל תיכון, הם נאלצו לנסוע ללמוד בחצור".
אחד הזיכרונות שנשארו אצלו עד היום הוא דווקא מהמכולת הקטנה, המיני, שהייתה בין השכונות המעטות של קצרין.
"אני זוכר שסמי בר לב אמר לנו בגלוי: 'תדעו שאין פה הרבה'. ידענו לאן אנחנו מגיעים. הבנו את גודל השעה ואת החלוציות של הרגע ופשוט זרמנו עם המציאות הזו באהבה".
כששואלים אותו מה הוא הכי אהב בקצרין של פעם, התשובה מגיעה מיד.
"שהיא הייתה קטנה. מקום שבו אתה מכיר באופן אישי כל אדם שעובר ברחוב".
והיום?
"לפעמים אני נכנס לקניון בקצרין ואנשים שואלים אותי אם אני חדש ביישוב. אני פשוט צוחק ואומר להם: אני פה עוד משנת 79'!".
מאחורי החיוך מסתתר גם געגוע
"מה שבעיקר חסר לי היום זו אותה תחושת קהילתיות עמוקה שהייתה לנו פעם".
חשוב לו במיוחד שהדור הצעיר בקצרין יכיר את הסיפור של אלה שהגיעו לכאן, כשהיישוב היה עדיין בחיתוליו.
"הייתי רוצה שהם ידעו באמת איך קמה קצרין מאפס. לפעמים, מגיעים אליי החבר'ה הצעירים של 'בני עקיבא' בקצרין ואני תמיד שמח לשבת אתם ולספר להם סיפורים מההיסטוריה של היישוב. בסופו של דבר, ההיסטוריה של קצרין היא גם ההיסטוריה האישית שלי".
היום, הילדים כבר גדלו והקימו את חייהם. הבת רויטל גרה בקריית שמונה, שני הבנים במחניים ושרית נשארה בקצרין.
גם אחרי כל השנים, הבית עדיין מלא בזיכרונות, אוספים ותחביבים. הוא דובר צרפתית ומספר בחום על הקהילה הצרפתית בקצרין. בביתו, אפשר למצוא אוספים שונים של כלים וחפצים ולצדם אהבה ותיקה במיוחד – אלביס פרסלי, שאת זכרו הוא מטפח באמצעות תמונות, מוזיקה ואוספים שאסף לאורך השנים.
"תענוג לראות לאן קצרין הגיעה"
כשהוא מסתכל לאחור, אל קצרין של שנות ה-80' ומשווה אותה לעיר של 2026, קשה לו שלא להתרגש.
מוטי: "אני רואה כמה קצרין התפתחה וזה ממש תענוג. לחשוב על מה שהיה כאן בשנות השמונים ולראות את העיר היום – זו התקדמות עצומה. העיר גדלה, יש בה הרבה יותר שירותים ואפשרויות והיא ממשיכה להתפתח".
לצד הגעגוע לקצרין הקטנה והמשפחתית של פעם, יש בו בעיקר גאווה.
"מגיעה מילה טובה לראש העיר ולמועצה, על העבודה הטובה. קצרין גדלה ומתפתחת וזה עושה לי טוב לראות את זה".
לפעמים, סיפורה של עיר נמצא דווקא באנשים שזוכרים את הימים שבהם עוד היה צריך להסביר למי שהגיע בדרך איפה בכלל נמצאת קצרין.
