יש נקודות אור שמצליחות לגרש את החושך: קבוצת רוכבי האופניים “עיניים לשניים” מורכבת מרוכבים-רואים ורוכבים-עיוורים, ביחד על אופני “טנדם”, מרגישים משפחה אחת גדולה
חנוכה הוא חג האור, אור הנרות זוהר ומאיר את הלבבות… אבל יש בינינו אנשים שאינם רואים, ייתכן שחלקם מצליחים להבחין בצללים, אך יש גם כאלה החיים בעלטה מוחלטת.
חג האורים נקבע כחגם של העיוורים. ישנם עיוורים מלידה וישנם “כבדי ראייה” שאף כי ייתכן שהם עיוורים לחלוטין, הם נקראים כך, מכיוון שנולדו רואים, אבל בשל מחלה, או פציעה, הפכו לעיוורים. זו מלחמה יום-יומית, קשה ורצופת מכשולים. לעתים, קשה עוד יותר ההשלמה עם המוגבלות.
אולם, יש נקודות אור המנסות לגרש את החושך. אחת מהן היא הקבוצה: “עיניים לשניים” – קבוצת רוכבי אופניים “טנדם” – בזוגות, כשהמוביל הוא אדם שרואה ומאחוריו, במושב האחורי, רוכב וגם מדווש מי שאינו רואה. מי שאמונה על הקמת הקבוצה היא נגה סיוון, מקיבוץ מעיין ברוך, יחד עם עופר מיכאלי.
קבוצת “עיניים לשניים” מונה שמונה עיוורים וכבדי ראייה וחמישה עשר רואים ורואות. הקבוצה מגוונת והיא כוללת יהודים, דתיים וחילונים, דרוזים, ערבים, נשים וגברים, במגוון הגילאים. חברי הקבוצה הם תושבי הגולן, הגליל ועמק הירדן
“זהו פרויקט של ה’ג’וינט’, המנוהל על ידי עמותת ‘נגישות ישראל'”, מסבירה סיוון. “מטרת הפעילות היא לתת מענה לאנשים בעלי מוגבלויות, בין היתר גם מענה לפעילות פנאי. פנו אלינו עיוורים וטענו שבכל אזור הגליל העליון והגולן אין פעילות ספורטיבית מונגשת לבעלי מוגבלויות ולעיוורים, בפרט. החלטנו להרים את הכפפה והקמנו כמה קבוצות, ביניהן קבוצת ‘עיניים לשניים’. הקבוצה קמה לפני שנתיים וחצי והיא חלק מחמש קבוצות ‘טנדם’ הקיימות בארץ”.
קבוצת “עיניים לשניים” מונה שמונה עיוורים וכבדי ראייה וחמישה עשר רואים ורואות. הקבוצה מגוונת והיא כוללת יהודים, דתיים וחילונים, דרוזים, ערבים, נשים וגברים, במגוון הגילאים. חברי הקבוצה הם תושבי הגולן, הגליל ועמק הירדן.
נחום בן מאיר, חבר בקבוצה ו”קפטן”-מוביל ברכיבה, הוא מושבניק ותיק מאבנ”י אית”ן, שבעצמו איבד ארבע אצבעות יד שמאל, בתאונת עבודה, לפני כשלושים שנה. נחום רוכב מספר פעמים בשבוע וחותר בקיאק בארץ ובחו”ל, כדי לשמור על כושרו הגופני.
האחריות המוטלת על המוביל הרואה היא רבה: עליו לשמור על שיווי המשקל של השניים, לתאר תוך כדי רכיבה את המראות שבדרך ולשמור על הבטיחות. כשהמסלול קשה, או ארוך, מתחלפים המובילים.
בקיץ השתתפה הקבוצה בארבעה ימי רכיבה תחרותיים באילת, יחד עם קבוצות נוספות מכל רחבי הארץ.
בחנוכה, מתכוננת הקבוצה לצאת לרכיבה בת יומיים. ביום הראשון, המסלול יתחיל מכפר יהושע, לאורך מסילת הברזל של רכבת העמק, עד לבית שאן, מסלול שאורכו כ-40-50 ק”מ. ביום השני, יתנהל המסלול לאורך עמק המעיינות.
נחום יוצא לרכיבה מקדימה כדי לבדוק את המסלול. לקבוצה מתלווה רכב ועגלה לאופניים. נושא הבטיחות חשוב ביותר. על המוביל ללמוד לתפעל את ההילוכים והמעצורים בשתי ידיים. לנחום עיצבו כפפה מיוחדת כדי שיוכל לאחוז את הכידון בידו השמאלית חסרת האצבעות ואת שני המעצורים העביר לצד ימין.
לשאלתי, האם הוא מסוגל להבין טוב יותר את קשיי המוגבלות, ענה שהוא חושב שהוא ער יותר לקשיים, אבל מיהר להוסיף “אני לא מרגיש מוגבל. אני שמאלי. כשנפגעה ידי השמאלית, עוד בבית החולים, התחלתי להתאמן לכתוב ביד ימין”.
נחום מאמין בכוחו של האדם להתגבר על המוגבלות שלו. כדי להבין מה המשמעות של להיות עיוור, מדי פעם, מתנסים המובילים לרכב על האופניים מאחור, כשעיניהם מכוסות.
“לעיוורים יש חושים אחרים מחודדים של ריח ושמיעה”, מסביר נחום. “בן זוגי לרכיבה יכול להריח שדה אספסת קצור, או לשמוע מטוס, או ציפור, הרבה לפני שאני שומע, או מריח…”.
נחום מנסה להרחיב את הקבוצה ולצרף חברים חדשים. לדעתו, מאוד חשוב להוציא את האנשים מביתם, שינשמו אוויר וייהנו מהמפגש החברתי ומהפעילות הספורטיבית.
קובי טוויטו, אף הוא מושבניק מאבנ”י אית”ן, שנחשב ל”כבד ראייה”, רוכב בקבוצת “עיניים לשניים”.
“פעם כשהייתי רואה”, משתף קובי, “הייתי רוכב עשרות קילומטרים. עם הזמן, ויתרתי. במסגרת הקבוצה, אני רוכב 35-40 קילומטר בכיף. מסלולים אתגריים, פעמיים בחודש. אתה רואה שאתה יכול. הקבוצה שלנו מגוונת, אבל כולם מסתדרים עם כולם, כמו משפחה אחת גדולה.
“אני כבד ראייה ויש לי תעודת עיוור. אני מתפקד, כי יש לי זיכרון מצוין. אני זוכר שהייתי רואה, זוכר את המסלולים, זוכר כמה מדרגות. מי שלא מכיר אותי, לא יודע שאני לא רואה. שלשום, למשל, היה קטע מצחיק. חיכיתי לווטרינר שיגיע לרפת, הגיע חבר מושב וחשבתי שהוא הווטרינר. צחקנו… צריך להתרגל… אני עוד לא התרגלתי”.
מדי פעם, מוזמנים חברי הקבוצה ליהנות מסרטים נגישים בראש פינה, הסרט מדובב ויש בו תיאור של התמונות. גם המלווים-הרואים מוזמנים להקשיב לסרט, כשעיניהם מכוסות, זו חוויה מיוחדת במינה!
“זו קבוצה חברתית”, מסכמת נגה “וכולם מרגישים חלק ממנה. זו דרכנו לתרום לחברה והכול בהתנדבות כמובן”.
נגה, נחום, רמי, קובי ועוד רבים אחרים, יחד עם שאר חברי הקבוצה: “עיניים לשניים” – נקודות אור ההולכות ומצטרפות ומצליחות לגרש את החושך.
