במסגרת “שלישי בטבע”, יצאו הוותיקים אל השבילים והאתרים, לנשום פריחה וחזרו עם ד”ש מהיסטוריה רחוקה, שהיא שלנו ובונה תודעה קיומית עתיקה של אומה בארצה
דבורה בר
ושוב יצאנו אל הדרך, במסגרת “שלישי בטבע”, הפרויקט של הרט”ג לוותיקים ומארגנו, מורה הדרך, יצחק רונס
יצאנו, תלמידות בית המדרש בחיספין ותלמידי הכולל, ביום אביבי להפליא, אל השבילים והאתרים, לנשום פריחה ולהיפגש עם מראות שיד אדם השאירה בהם רישומה. ד”ש מהיסטוריה רחוקה שהיא שלנו ובונה תודעה קיומית עתיקה של אומה בארצה.
הדרמנו אל עמק המעיינות. תחנתנו הראשונה הייתה בקיבוץ עין הנצי”ב, ע”ש הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, מראשוני הציונות הדתית. בחזית בית הכנסת של הקיבוץ, מונחת שלווה “כתובת רחוב” בשלמותה. האמת שזהו תעתיק של הכתובת המקורית שהתגלתה בשדות הקיבוץ, ליד מושב רחוב, בתשל”ד. הכתובת המקורית והמרשימה תלויה במוזאון ישראל.
ומה יש בה ? נוסח מדויק של ברייתת התחומין – משנה חיצונית המגדירה את גבולות ארץ ישראל, לפי תחום עולי בבל, לעניין חיוב במצוות התלויות בארץ (תרומות ומעשרות שמיטה וכו’). בכתובת, קיים אזכור של עיירות יהודיות בארבעה תחומים בארץ שבהם גרה גם אוכלוסייה נכרית. בין העיירות ה”אסורות”, נכללות כפר יחריב, צמח, חיספיה ונוב, בתחום הסוסיתא. משמעות הדבר היא שבמקומות המפורשים יש לקיים מצוות התלויות בארץ ואין להם “פטור” מהן. הגולניסטים אף פעם לא נשארים שווי נפש מול הממצא הזה. הנה, אנחנו כאן, על השטיח העתיק שהצמיח מחדש את העיירות כיישובים בגולן.
ולמה טרחו להשקיע כתובת מרגשת כזו על רצפת בית הכנסת? כנראה כדי לשנן ולא לשכוח, שעל אף שנמצאים בסביבה מוקפת בנוכרים, יש מחויבות לפירות ולירקות “האסורים” בשנת השמיטה, כאן, בתחום בית שאן.
“עשו את העבודה”
מבית כנסת לבית כנסת עתיק נוסף, שהתגלה בשדות קיבוץ חפציבה, לפני קום המדינה, הוא בית הכנסת של בית אלפא. החקלאים שנתקלו בו קראו לארכיאולוגים שחפרו וגילו שרידים מרשימים של בית כנסת ובו פסיפס מהמפוארים שהתגלו בישראל.
נכנסנו לחלל בית הכנסת, צפינו בסרטון הממחיש את הווי החיים בתקופת התלמוד ואת יצירת הפסיפס המיוחד הזה.
פרטים רבים יש בו וגם כתובות מרתקות. לפיהן, תושבי הכפר עשו מאמץ גדול לגייס את סכום הכסף הנדרש ליצירת הפסיפס. כל תושב הפריש מיבול הקציר כפי יכולתו ובכסף שנאסף, נשכרו האמנים שהונצחו בכתובת “מריאנוס וחנינא בנו עשו את העבודה”.
כמו כל עבודת אומנות, גם זו מספרת לנו סיפור של אנשים ושל תקופה. שאלת מיליון הדולר: מה מסתתר מאחורי הציורים והכתובות? מסקרנת תמיד. כמו הופעת “אל השמש” במרכז גלגל המזלות. הייתכן שבלב לבו של מקום עבודת הקודש, תופיע דמות אלילית? מה פשרה? מנין היא נלקחה? על מה היא מעידה?
המשכנו עם השאלות אל דרך הנוף בהרי הגלבוע. תצפתנו על העמק ממרום “כתף שאול” . מאחורינו, נשמעו רחשושים שהפכו לשעטה של גולשי הרוח, שנעתקו מהמצוק וחתכו את הנוף המרהיב במצנחי הרחיפה. יש ציפורי אדם.
מרבדי הכלניות ועמודי העיריות ליוו אותנו בדרכנו אל חוות הרוח בגלבוע. במקום, מרכז מבקרים לאנרגיות נקיות, ע”ש שלמה שמלצר. לגובה 44 מטרים, מתנשאות 14 טורבינות רוח ומנצלות את האנרגיה הקינטית שברוח להפקת חשמל. משאב טבע זמין ומתחדש. פעם, שרו לנו שהרוח הביא עננים. היום התחדש לנו, כמעט כמו בשיר, שרוח רוח קל כנפיים, אץ ורץ אל בין כנפיים, חשמל מביא מהשמים.
“שלישי בטבע” – מרחיב וממצה גם ברוח המטייל המרוצה.
