ילדי הקיבוץ לומדים יחד עם ילדי המפנים בבית ספר מאולתר שהוקם. כאנשי חינוך וכהורים, תפקידנו הוא להציף את הילדים שלנו בתמונות שמחזקות אותם, מעצימות
מבית ספר קהילתי אחד, מצפה גולן, הפכנו למספר בתי ספר: פיצלו את הצוות החינוכי לכל אחד מהיישובים בו נפתח מרכז למידה. הצוות החינוכי של בית הספר עובד בשיתוף עם הדמוקרטי והחינוך הבלתי פורמלי ועושים למען הילדים בפן החברתי, הרגשי והאקדמי. הצוות החינוכי מקבל באהבה ובהכלה שמיוחדת לאנשי חינוך את קהל הילדים המפונים. אלה שמבחירה ואלה שהורו להם לעזוב את בתיהם. הצוות החינוכי נע בין הצורך להיכרות, מתן אמון, גיבוש בין הילדים, לבין הרצון שתתקיים למידה. לתת מענה לכל ילד/ה על פי גילם. הצרכים הרגשיים מגוונים והצוות החינוכי עושה עבודתו בנאמנות ובמסירות ראויה לשבח.
נאמר על הטיפה שלא בכוח עוצמתה היא חוצבת בסלע אלא מכוח התמדתה. הצוות החינוכי מוכיח שהאחריות לחינוך הדור הצעיר אינה תלויה בדבר. עיקשים במטרה, נאמנים לעשייה, יוצאים לשטח ונקראים למשימה. תוך כדי כך, לומדים את הסביבה הלימודית, מבצעים התאמות בזמן אמת ונערכים להמשך עשייה משמעותית ומבורכת.
הצוות החינוכי עובד תוך הוקרה ואמון מלא בפוטנציאל הקיים בחינוך. מהו חינוך? היכרות והכלה של המצב המנטלי והאקדמי של כל ילד ועשייה למען רווחתו, תוך אמונה והבנה שכל ילד/ה הם ישות רוחנית נצחית, מלאה בפוטנציאל. גדולתו של איש החינוך, וגם ההורה המלווה את הילד/ה, היא להבין שחלק מהשכל ומההתנהגות בה אנו צופים איננה בשליטתו. סקינר כינה זאת התנהגות שנובעת ממאוויים פנימיים. בספרי “גלגולו של חינוך”, אני מאפשרת מבט רחב על ה”לְמה?”. למה התת-מודע שלנו אחראי, אף יותר מהמודע ומשפיע על המחשבות שלנו ושל הילדים שלנו והם למעשה מובילים אותם להתנהגות, שהיא תגובה לגירוי שנמצא בתת מודע.
התת-מודע שלנו, הוא אלבום תמונות של אותה נשמה נצחית. כשאנו שוב חווים טראומה, התמונה שבתת-מודע שוב קופצת קדימה, מהעבר לכאן ועכשיו. מצב זה של תחושה, של “אני הייתי בזה, חוויתי את המצב ולא רוצה לחוות אותו שוב”, הוא המצב שמביא אותנו למחשבות אוטומטיות (cbt), חרדות ועוד.
כעם, חווינו חוויות קשות מנשוא והתמונות לא נמחקות מאליהן. עלינו לעשות למען מחיקתן. מתי אנחנו מוחקים תמונות מן העבר בפלאפון? כשיש תמונות חדשות. תמונות יפות יותר. תמונות עם חוויות טובות יותר. זה תפקידנו כאנשי חינוך וכהורים: להציף את הילדים שלנו בתמונות שמחזקות אותם, מעצימות. להכיר להם עוד ועוד חברים. נכון הוא, שאנו מלמדים אותם לארח את החברים המפונים. קבלת החבר. סובלנות. הכלה. קבלה. בכל מצב, עלינו לבחון איך אנו מלמדים את הילדים להרים ראש ולעשות לנו ולסובבים טוב. למלא לבנו באהבה, חמלה, אחווה ואחדות. להיאחז בכל מה שעושה לנו טוב. שמביא אותנו לחשיבה נקייה וטהורה מכאב פיזי, או רגשי. להאמין שיש תמיד מקום לצמיחה ולעשייה חיובית.
ד”ר רבקה מרום, ph.d,
מנתחת התנהגות (בשילוב ה-cbt), יועצת חינוכית ומאמנת אישית
\למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה
