נולדה בארה”ב ועלתה לבדה לישראל בגיל 21. משוגעת על הסלטים של שבת ובשנה אחת, היו לה שלושה חיילים קרביים בצבא. האורחת שלי לשבת היא יעל ספיריה
קצת על עצמך:
“נשואה לחיים באושר מזה 35 שנה. אנו הורים ל-7 ילדים, בת בכורה שנולדה בירושלים ו-6 בנים, שנולדו אחרי המעבר לגולן. ארבעה מילדינו כבר נשואים, יש כבר 6 נכדים, השישי נולד השבוע. עד לפני 3 חודשים, במשך שנה אחת, היו לנו 3 חיילים בו-זמנית, בפלח”ן צנחנים, בפלס”ר גולני וחובש קרבי. בנוסף, מזה כ-13 שנה, מתגוררת בביתנו אישה הולנדית בת 89, שהיגרה לישראל ב- 1968, שהיא סיפור בפני עצמו”.
עיסוק:
“עורכת דין, נוטריון, מגשרת, כולל בענייני משפחה. בעלת משרד עורכת דין עצמאי בקצרין, הוותיק בגולן”
.מגורים:
“חוגגים באוגוסט 30 שנה באלוני הבשן”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בעיר ‘קטנה’, כ- 250,000 תושבים, בארצות הברית, בצפון מדינת ניו-יורק, בשם אלבני, בירת מדינת ניו-יורק. בגיל 6, עברה משפחתי לפרברי העיר, למחוז ‘בית לחם’, שם התגוררתי עד סוף התיכון. הייתי פעילה מאוד במסגרות תנועות נוער יהודיות, הייתי חניכה ובהמשך עבדתי בקייטנה יהודית, רקדתי ריקודי עם. עליתי לישראל לבדי, בגיל 21, אחרי סיום תואר ראשון מאוניברסיטה בארצות הברית ומיד התחלתי לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים”.
“אוהבת לשחק עם נכדינו, לקרוא להם ספרים ולשיר עמם. אני ובני הצעיר משחקים פינג פונג בשעות שאין פעילות לנוער במועדון הנוער. אני אוהבת לשחק משחקי קופסה כמו ‘קאטן’, כשמגיעים הילדים הגדולים לשבת”
איך נראה יום שישי שלך?
“בדרך כלל, הוא מתחיל מאוחר יחסית, ללא שעון מעורר. אם זה מתאפשר, אני ובעלי שותים יחד קפה וארוחת בוקר בקצב אטי. לפעמים, אם אפשר, בגינת ביתנו ליד בריכת הדגים.
“מאחר ששנים רבות אין לנו עוזרת בית, מגיל מאוד צעיר, חינכנו את הילדים שההכנות לשבת הן משימה משותפת לכולם. מונחת רשימת משימות על השולחן וכל אחד, כולל הכי קטנים דאז, רושמים את עצמם למשימות, לרבות ההורים. כשהילדים היו יותר צעירים, הפרס על גמר כל המשימות לשבת בשעה מוקדמת היה נסיעה משפחתית לכנרת, או לבריכה בעין זיוון.
“בדרך כלל, מתחילים את הבישולים של שבת, כבר ביום חמישי בערב. חיים אחראי על ביצוע הקניות ולכן יש לו השפעה מכרעת בקביעת התפריט. הבישולים מתחלקים בין שנינו, תלוי למי יש יותר זמן פנוי באותו סוף שבוע”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“הארוחה תמיד כוללת מספר רב של סלטים. יש לנו בן אחד שתחביבו לספור את מספר הסלטים על שולחן השבת. חיים הוא חצי מרוקאי מצד אמו. לימוד בישול מרוקאי היה תנאי לנישואינו וקיבלתי ממנו את הספר ‘הבישול המרוקאי’, כדי להתאמן בארצות הברית, בשנה שהיינו כבר מאורסים, טרם עלייתי.
“בתחילת חיי הנישואין, השתדלנו להכין מנות חדשות בכל ארוחת שבת, מספרי הבישול הרבים שקיבלנו כמתנות חתונה. היום, יש הרבה פחות זמן להתקשקש במטבח עם מתכונים חדשים וניסיונות.
“בחורף, אנחנו הרבה פעמים מעמידים סיר חמין שזוכה לתשבחות. כבר זכינו מספר שנים רצופות בתחרות החמין היישובי, המתקיימת ב’שבת זכור'”.
איך נראה שולחן השבת שלכם?
“שולחן השבת שלנו גדול ולרוב מלא אנשים: ילדינו ונכדינו כשמגיעים, שכנים, חברים, חיילים, מתנדבים/עובדים בחקלאות של אלוני הבשן, אורחי הילדים וכולי. אנחנו מאוד ספונטניים ומסוגלים להוסיף צלחות לשולחן ברגע האחרון, כששבים מבית הכנסת. הילדים תמיד שואלים האם יש אורחים”.
מאכל אהוב במיוחד?
“אני משוגעת על הסלטים בשבת ויותר מפעם אחת אמרנו שלא צריכים יותר מסלטים וחלה. למרות זאת, אנו לא מוותרים בערב שבת על דגים ומרק. גם בקיץ”.
זיכרון ילדות משבת?
“אני באה מבית מסורתי, בו תמיד היה קידוש בערב שבת, ארוחה חגיגית בערב שבת עם חלות. מאוד אהבתי את המנגינה שאבי שר את הקידוש ובעלי, חיים, הרבה פעמים מאמץ מנגינה זו וגם ילדינו מאוד אוהבים אותה ומצטרפים, למרות שארבעת הצעירים כלל לא זכו להכיר את אבי”.
ספרים/עיתונים בשבת?
“מעדיפה לקרוא עיתונים בשבת והבית תמיד מלא עיתונים, כולל ‘שישי בגולן'”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“אני נהנית במיוחד מהשקט בשבת, ללא ניידים עם כל הסחות הדעת, בלי טלוויזיה, מחשבים וכולי. נטו זמן לדבר עם כל בני המשפחה, לשמוע מה עבר על כל אחד במהלך השבוע. במזג אוויר מתאים, אחרי ארוחת ערב שבת, אנו יוצאים לטיול ביישוב. תמיד מגיעים לקצה הדֶק ב’מצפה שחר’, בתוך ‘גן הצליל והרוח’ ומזהים את כל יישובי דרום הגולן, טבריה, צמח, הכנרת, חצור, ראש פנה, צפת ובלילה בהיר, רואים עמוק לתוך סוריה וירדן.
“אני מאוד אוהבת את זמירות השבת. כולם אצלנו מאוד מוזיקליים, חוץ ממני ושרים מקסים, בעיקר בסוף סעודה שלישית”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“אבי נפטר לפני 24 שנה ואמי – לפני 22 שנה, שניהם בארצות הברית. מאוד הייתי רוצה לשבת עמם שוב בשולחן שבת”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“בשעות הפנאי, שאינן רבות, אני נהנית מאוד לרקוד ריקודי עם, כאן בגולן, ללמוד שיעורי פרשת שבוע בשבת בצהריים אצל הרבנית ובמוצ”ש, ספר מלכים, אצל הרב, לשתות קפה אצל חברה, או עם בעלי, בגינה. אני כמובן אוהבת לשחק עם נכדינו, לקרוא להם ספרים ולשיר עמם. אני ובני הצעיר משחקים פינג פונג בשעות שאין פעילות לנוער במועדון הנוער. אני אוהבת לשחק משחקי קופסה כמו ‘קאטן’, כשמגיעים הילדים הגדולים לשבת. אני אוהבת שחייה, התעמלות אירובית, סריגה ורקמה”.
מה לא יודעים עליך?
“מסוף התיכון ועד עלייתי לישראל, הייתי מצילה בבריכות שחייה ומורה מוסמכת לשחייה. אפילו עזרתי ללמד בקורס מצילים, שהתקיים באוניברסיטה בחו”ל”.
מהו החלום שלך?
“אחד מחלומותיי שטרם הגשמתי – ללמוד הידרותרפיה”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“אני אוהבת הכול בגולן – האוויר, הנוף הפראי, הקצב היותר רגוע, האנשים, המקומות הקסומים בטבע, המשולבים בהמון היסטוריה. הגענו מירושלים לגולן כזוג נשוי עם ילדה קטנה וכל בנינו נולדו ב’פוריה’. אני משתדלת לשמור על יחסים מצוינים עם כל משפחות היישוב . זכיתי לפני כמה שנים בתחרות שתיית קפה אצל כל משפחות היישוב, תוך שנה אחת, היינו אז כ-50 משפחות. הפרס: ספל עם חבילת ופלים”.
מה את מאחלת לעצמך?
“אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות פעילה בכל התחומים כאישה, כאם, כסבתא, כאשת קריירה, כחברה, עם בריאות טובה, סבלנות, אהבת הבריות, שכל משפחתי יהיו בריאים ומאושרים ושיהיה טוב לכל עם ישראל”.
