חודש של ניקיונות, צחצוחים ומירוקים. אני זוכרת, עוד כילדה: חודש של ניקיונות וריחות אקונומיקה, שמסתיים, רק כדי להתחיל הכול מחדש, שבוע לפני פסח. ואז: הכבש

פסח שלי הוא קודם עבדות ואז, יציאת מצרים וגאולה ושמחה. יש את פסח של היום ופסח של ילדוּת. משתדלת לשמר מסורות וזיכרונות. אני זוכרת, גם כילדה, חודש של ניקיונות וריחות של אקונומיקה, ממרקים כל פינה שמא יישאר חמץ אפילו בפאנלים של השירותים, שלדעתי מעולם לא נכנס אליהם חמץ ואז, בשבוע שלפני, חוזרים על כל מה שניקינו כל החודש.

אכלנו המון מצות עם ממרח שוקולד בשבעת ימי הפסח וביום של השוק, אבא היה יוצא לכמה סבבים בשוק. זוכרת את זרי השומים הטריים שהיה קונה והיו תלויים במחסן ומבחר גדול של עלים ירוקים לתבשילים המסורתיים

בחדר אחד, אוחסנו כל הקניות: חבילות של מצות, בקבוקי יין לליל הסדר, הרבה קמח מצה, שמן, כמויות של עוגיות קוקוס ועוגיות בוטנים, עוגיות מצה עשירה ביין והרבה ממרח שוקולד "השחר". אכלנו המון מצות עם ממרח שוקולד בשבעת ימי הפסח וביום של השוק, אבא היה יוצא לכמה סבבים בשוק. זוכרת את זרי השומים הטריים שהיה קונה והיו תלויים במחסן ומבחר גדול של עלים ירוקים לתבשילים המסורתיים. היום, כבר מקפידים במשפחה שלנו על "חסלט", אבל פעם, היו קונים את עשבי התיבול מהשוק, כשריח האדמה עדיין עליהם ובכל תבשיל, היו מוסיפים את הפולים הירוקים. פול ירוק תמיד מזכיר לי פסח. היינו יושבים שעות לקלף את התרמילים. סלסלה גדולה עם אגוזי פקאן שהיינו אוכלים כל השבוע. לא יודעת מה המקור, אבל בשיר יש "מִלאו כיסיי באגוזים…".

כבש טביח

השיא היה ביום שהגיע הכבש. אימא הייתה יוצאת לחצר לצלות לו את הראש וכל ההכשרות שלו היו נעשות במטבח. לא נראה לי שהילדים של היום ראו הכשרות של בשר. בשבילי, זה ממש זיכרונות ילדות. הוריי היו קונים כבש שלם ומשתמשים בכל החלקים. יסלחו לי הטבעונים והצמחונים, אבל הפסח שלנו משלב ריחות של תבשילי כבש, שאני ממש אוהבת, ממולאים של כבש טביח עם כבש ואפילו הכפיתות היו עם בשר כבש. זה לא כמו היום, שמתארגנים עם הבישולים כמה ימים מראש. אצלנו, היו מבשלים הכול בערב החג. סבתא ואימא היו משכימות קום והבית היה מתמלא בריחות של הכבש וטיגונים ועד שהגיעו בערב לליל הסדר, אחרי הכוס הראשונה, שתיהן היו נרדמות. אז ידענו שנגמרה העבדוּת, רגע של נחת לפני הגאולה.

באמצע הסדר, כשהיינו יוצאים כולנו לחצר לשחזר את יציאת מצרים, עם סלים על הגב, הרי כל הסיפור של פסח הוא לספר לילדים על הנסים והנפלאות שהתרחשו ועל כוחו וגדולתו של הקב"ה ואז, הן היו מתעוררות לרגע ונאנחות. באמת, עבדות זה לא פשוט. 

חג באוויר

חודש לפני פסח, כשאימא שלי מתחילה לנקות, אני מתחילה לקטר שאני לא אוהבת את העבדות הזאת שפסח מביא לחיינו, אבל רגע לפני החג, כשגם הבית שלנו כבר נקי, קרצפנו, ניקינו, זרקנו, עוד אין ריחות בישולים, כי השנה אנחנו מתארחים, אבל יש תחושה של חג באוויר. אימא תדאג לנו לעסבנות שאנחנו אוהבים ונבשל לחג השני, אל דאגה.

קטפתי מהגינה חרציות צהובות ויפות ומילאתי את האגרטל, קערת הפירות מלאה בלימונים מהעץ, שנתן לנו שפע של פרי השנה, קערה של פקאנים על שולחן צדדי. הבית לובש חג והלב מלא תפילה, שהחייל שלנו ישתחרר ויצטרף אלינו לסדר, שנצא לחירות אמתית בחיינו, בחיים הפרטיים וגם במדינה, שיהיה שקט ושלווה, שנחווה נסים גדולים וקטנים, שנזכה להיות יחד עם המשפחה בשמחה ואהבה ובע"ה, רק טוב וגאולה שלמה ועד שהחג ייכנס, הולכת לאפות עוגת אגוזים של פסח שאני אוהבת.

פסח שמח!