היא מטפלת רוחנית בשיטה שפיתחה בעצמה. לא מטפלת במחלה, אלא באדם. “נותנת לאדם כיווני מחשבה חדשים לטפל בעצמו“. האורחת שלנו לשבת היא צמח הבר, אסתר אמיתי, מקיבוץ גשר
קצת על עצמך
“אסתר אמיתי בת 80 נשואה לעמוס, החבר מהכיתה מגיל 15. אימא לארבעה וסבתא ל-12. לאחרונה, הוצאתי את הספר ‘אני צמח בר‘”.
עיסוק
“מטפלת באנשים ומלמדת. בילדותי הצעירה, כאשר ראיתי מישהו סובל, הייתי מסתכלת עליו והכאב היה עובר. לא דיברתי אתו על זה, פשוט זה קורה. הסיפור החל כשהייתי בת שש. הייתה הפצצה של מטוס מצרי על הבית שלנו בתל אביב. אימא שלי נהרגה. חלק מהילדים נפצענו. לי הייתה פגיעת ראש ואז מתוך הסבל שלי, גיליתי שאני רוצה לטפל באנשים שלא יסבלו כמוני. בהמשך, כשלמישהו היה כאב, הייתי שמה את הידיים על אזור הכאב והכאב היה עובר. אז עוד לא ידעתי שיש לזה שם.
“המשכתי ללמוד רפלקסולוגיה ופרחי בך. הבאתי את תמציות פרחי הבאך לארץ. לאורך כל הדרך, נחשפתי לעוד שיטות. המשכתי ללמוד ולהתפתח, למשל ברפואה סינית, רייקי, סו ג‘וק ועוד.
“באותה תקופה, לא היה פשוט לבקש לצאת ללימודים בקיבוץ ובטח, בתחומי רוח. אבל התעקשתי ולאט לאט, אפשרו לי ללמוד חלק מהמקצועות. במקביל, עבדתי במעבדת בית החולים פוריה ותוך כדי כך, פיתחתי שיטת טיפול משלי. לימדתי בבתי חולים, בפוריה, בתל השומר ובאיכילוב, צוותים רפואיים ואף פתחתי בית ספר למודעוּת בטבריה, עם סניף בחיספין שבגולן, בהם לימדתי חלק מהמקצועות שלמדתי.
“אני מטפלת באדם ולא במחלה. מחזקת את המטופל וכך גופו המבריא מטפל במחלה. אני עוסקת ברוחניות ומשלבת את כל התחומים למערכת כוללנית ובכך נותנת לאדם כיווני מחשבה חדשים לטפל בעצמו. לפני כארבעים שנה, נחשפתי לאוכלוסיות רבות בבקעה, קיבוץ טירת צבי והיישוב הושעיה ומשם, לבני ברק וכך הלאה. כך נוצרה שרשרת מטופלים הקשורים זה בזה. שרשרת זו לא פוסקת לגדול עד היום“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בתל אביב. אחרי שהבית שלנו נהרס, עברנו ליפו ובגיל 11, הפרידו אותי מששת אחיי וחילקו אותנו לקיבוצים. אני נשלחתי לקיבוץ כפר סאלד שבגליל ואחרי שנה, העבירו אותי לקיבוץ גשר, בעמק הירדן, שבו אני חיה עד היום. להיות ילדת–חוץ בקיבוץ זה לא היה פשוט, כך אני מספרת בספר, עם הקשיים על מות אימא ובית שנהרס, הפרידה מהאחים. אבל למרות הקשיים, נשארתי בקיבוץ והתחתנתי עם עמוס, בן הקיבוץ וזה ביתי“.
מגורים
“קיבוץ גשר“.
איך נראה יום שישי שלך?
“אימא שלי הייתה אישה דתייה וסבא היה רב גדול. אני לא שומרת את כל המצוות, אבל מאמינה. אני מתעוררת בבוקר ואומרת ‘מודה אני‘, כך גם לקראת שבת – אני מנקה את הבית, מבשלת ומתכוננת לשבת. לפני שנכנסת השבת, אני מדליקה נרות“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“חלות לשבת, עם טחינה וחצילים. דגים. רוב הילדים שלי צמחוניים, או טבעוניים, כך שעיקר הארוחות מורכבות מהרבה ירקות ופירות“.
זיכרון ילדות משבת
“ביום שישי, אימא שלי הייתה מכינה מאפה עם תרד וגבינות. לא היה לנו תנור בבית באותה עת, היה רק תנור מרכזי בשכונה. אני, הקטנה, הייתי לוקחת את התבנית לתנור עם פתק שאימא כתבה. ממש זוכרת את הריחות הטובים של המאפים והלחמים“.
המלצה על ספר
“‘אני צמח בר‘. את הספר כתבתי בתקופת הקורונה והוא יצא לאור לאחרונה. זהו ספר, שמצד אחד, כתוב בצורה פשוטה ושווה לכל נפש ומצד שני, יש בו מידע רחב ומקצועי. בספר, משולבים סיפור חיי עם סיפורי מטופלים, הנותנים לי פלטפורמה רחבה לספר איך טיפלתי בהם ובנוסף, ידע רוחני וטיפולי, המלמד כל אחד ואחת לטפל בעצמו וכן ידע נוסף היכול לעניין ולסייע בבעיות דומות אצל אדם אחר“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם כל ילדיי ונכדיי“.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“הולכת בחוץ, קוראת, שומעת מוזיקה, כותבת. מתרגלת יוגה, מדיטציה“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“בהתחלה, זה קצת דיכא אותי. אני רגילה להיות פעילה, לנסוע, לעבוד ולהיות עסוקה בתחומים רבים. אבל אט אט, גיליתי את השקט בבית והשקט נתן לי את היכולת לשבת ולכתוב את הספר. זה היה נהדר. במשך תשעה חודשים, ישבתי כל יום וגם בלילה וכתבתי“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“לעזור לאנשים. את המוטו הזה ספגתי מהבית, מאימא שלי, שהייתה עם יכולת נתינה כמו הוריה, סבא וסבתא שלי. הם היו פעילים וטיפלו בקהילה שלהם בתל אביב. אני מלמדת את המטופלים שלי לאהוב את עצמם. ברגע שהם אוהבים את עצמם, היכולת לשמח עוזרת להתגבר על משברים אישיים בקלות רבה יותר ולהצליח לעזור ביתר קלות“.
מקום בטבע שאת אוהבת?
“אני אוהבת את הים ורוצה להיות כמה שיותר בים“.
מהו חלום שלך?
“הייתי רוצה להוציא ספר נוסף, שהתחלתי לכתוב עכשיו“.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות, בריאות, בריאות… והרבה שמחה בלב“.
