סכר דגניה הוקם כדי לווסת את זרימת המים בירדן הדרומי, לכיוון מפעל החשמל, בנהריים ולמנוע הצפות בטבריה וביישובים. אם וכאשר תגיע הכנרת ל”קו העליון”, ייפתח הסכר
כשנוסעים בצדה המערבי של הכנרת, באזור צמח-דגניה, עוברים על סכר דגניה, יודעים את שמו, אך לא כל כך מכירים את הסיפור שמאחוריו. מי הקים את הסכר, לאיזו מטרה ולמה הוא משמש היום?
סכר דגניה שוכן בדרום-מערב הכנרת והוא מהווה מעין “פקק” בין הכנרת לבין הירדן הדרומי. בשנות ה-30 של המאה הקודמת, החל ה”זקן מנהריים”, פנחס רוטנברג, בהקמת מפעל החשמל ב”נהריים” (מפגש שני הנהרות: הירדן הדרומי והירמוך), כשיצירת האנרגיה והחשמל מתבצעת על ידי “הפלת” מים מגובה. לצורך הפרויקט, הוקם סכר בנהריים, שממנו נפלו המים אל הירדן.
את האישורים להקמת המפעל, קיבל רוטנברג משלטונות המנדט הבריטי. במסגרת ההכנות להקמתו, רצה רוטנברג לדאוג שאל מפעל החשמל יזרמו מים לאורך כל השנה, בצורה סדירה, שתתאים למפעל שלו, ללא תלות בעונת הגשמים. לצורך כך, הרעיון שנהגה במוחו, היה לסכור את הכנרת ולפתוח אותה, בהתאם לצורך. הבעיה שעלולה להיווצר ביצירת “פקק” לכנרת, וחסימת זרימת המים ממנה לכיוון ים המלח, היא הצפה של טבריה והיישובים שסובבים את הכנרת. לצורך כך, נדרש רוטנברג לקבוע, יחד עם המומחים הבריטיים, “קו עליון” לכנרת, שיסמן את המפלס המקסימלי שאליו מותר לתת למים להגיע. ברגע שהמים הגיעו לקו הזה, בעצם קצת לפני כן, חייבים לפתוח את הסכר.
איך קבעו את המפלס הזה? הלך צוות המדידות לחפש את חכמי טבריה וידוע שאת חכמי טבריה ניתן למצוא על שפת הכנרת: הצוות פגש שלושה דייגים, לצד בית הקפה המיתולוגי “עבאדי”, שאחד מקירותיו ירד אל מימי הכנרת. הצוות בדק מול הדייגים עד לאן מגיע מפלס מימיה של הכנרת ב”ימים טובים” והללו הצביעו על מספר מקומות בשיפולי קיר בית הקפה, שאליהם הגיעו המים. הצוות ערך ממוצע וכך נקבע המפלס אותו אנו מכירים עד היום, בשינויים קלים לאורך השנים.
הצוות פגש שלושה דייגים, לצד בית הקפה המיתולוגי “עבאדי”, שאחד מקירותיו ירד אל מימי הכנרת. הצוות בדק מול הדייגים עד לאן מגיע מפלס מימיה של הכנרת ב”ימים טובים” והללו הצביעו על מספר מקומות
מפעל החשמל בנהריים פעל עד מלחמת העצמאות ובתקופת ההכרזה על הקמת המדינה, פונה מחלק מפועליו, עד שבסופו של דבר, נכבש על ידי כוחות עיראקיים וירדניים, נהרס על ידם ויצא מכלל שימוש.
כיום, יש למעשה נתק בין הכנרת לאזור נהריים וים המלח. עם השנים, הוקם על הירדן הדרומי סכר אלומות. בשונה מסכר דגניה, שנפתח ונסגר באופן מכני, סכר אלומות בנוי מסוללת סלעים ועפר, שחוסמת כליל את זרימת מי הכנרת להמשך הירדן הדרומי. המים שכן זורמים בירדן, הם מי מעיינות מלוחים מאזור צפון מערב הכנרת, שמועברים ישירות לכאן, לצד מי ביוב של יישובי האזור, שעברו טיהור ראשוני בלבד.
אם הכנרת תגיע לקראת המפלס העליון, סכר אלומות ייפתח תחילה וסוללת העפר והאבנים תוזז. לאחר מכן, כמו בחורף הגדול של שנת 1992, ובאירועי גשם נוספים שהיו לאורך השנים, ייפתח סכר דגניה ומי הכנרת יוזרמו לעבר הירדן הדרומי ויובילו גם לעליית מפלס ים המלח. לנו נשאר לקוות שזה יקרה בהקדם… ואולי עוד בחורף הנוכחי?
אביתר ליכטמן, “קשת יהונתן”
לתגובות ותוספות: evykeshet@gmail.com
