“אויב”, “הכלה”, “ניהול הסכסוך”, “הגדרת שטחי מפתח”, “משאבים מוגבלים” – מושגים הנשמעים לקוחים מתחומי האסטרטגיה המדינית. בכל זאת, השורות הבאות לא יעסקו בפוליטיקה, אלא באקולוגיה

דנה הראל
אין זו הפעם הראשונה, בה מקבלים מחקריו של ד”ר עודד כהן, מ”מכון שמיר למחקר”, חשיפה מעל במה זו. בפעמים הקודמות, הוא התמקד בטקטיקה ואילו כעת, ברצונו להפנות מבט אל האסטרטגיה.

הסוגיה של מינים פולשים אינה חדשה במקומותינו. הנושא הגיע גם לכותרות החדשות, כאשר עלה הכורת על איקליפטוסים ותיקים, שמצאו עצמם לפתע “אויבי הציבור”, לאחר שלושה דורות כיקירי הציונות.
כמקובל במקומותינו, כשיש אויב מוגדר, צריך להילחם בו עד חורמה, בכל האמצעים, כאשר המטרה היא הכרת כל “בחור חדש בשכונה”, בלי רגישות ועם הרבה נחישות.

בעיינות גיבתון, השיטים הפולשות נכרתו כליל. אבל בניגוד לנוהל “זבנג וגמרנו”, החביב כל כך על האופי הישראלי, כאן, יש צורך בעבודת שימור סיזיפית מדי שנה, כדי לשמר את ההישג

האמנם?
מחקרים שנערכו ברחבי העולם הגדול, וגם בארצנו הקטנה, העלו שגם את הסכסוך הזה כנראה לא נצליח לפתור וצריך למצוא דרכים להתנהל אתו ולנהל אותו.
מה זה אומר לנהל סכסוך אקולוגי, בלי בג”צ ובלי “בצלם” וגם ללא ועדת זכויות האדם של האו”ם?

השיטה הכחלחלה

הצעד הראשון הוא להגדיר שטחים חיוניים, או בלשון מקצועית “שטחים בעלי ערך גבוה לשימור” ובמילים פשוטות: שטחים שהם בעלי מאפיינים ייחודיים, שהולכים ונעלמים מארצנו הלובשת שלמת בטון ומלט בצעדי ענק. רוצים דוגמה? פעם היה כל מישור החוף רק חול וכולרה. מאז, נבנה כמעט כל מטר חוף וכך, במרחב שבין הים לירדן, נשארנו עם חול זהוב, בעיקר ברצועה הצרה שבין הים לטיילת. זה טוב למשתזפים, אבל פחות יעיל עבור השיחים. למזלם, ולשמחתנו, מסיבות ביטחוניות כאלה ואחרות נשארו כמה כתמים של דיונות, אחד מהם הוא חולות פלמחים.
אחרי שהחלטנו מה חשוב, נבדוק היכן קבורה הבעיה, או ליתר דיוק – היכן היא צצה ומרימה ראש. כאן, נכנסת לתמונה השיטה הכחלחלה. זהו שיח אוסטרלי, חביב גנני ארצנו, שקצת חרג מגבולות הגזרה שלו ויצא משליטה.

אז גזרה יש ואויב גם וכעת – לניהול הסיכונים. יש סיכוי, או לא? או כמו שאומרים בסלנג הצבאי: תבחר לך את המלחמות שלך. במקרה של שמורת פלמחים, עושה רושם שניתן לעצור את התפשטות השיטה ולהכילה, אם כי להכחידה כליל לא נוכל. לעומת זאת, מחוץ לשמורה, נדמה שהמאבק כבר אבוד. השטח מכוסה שיטה כחלחלה, תמרור אזהרה המדבר בעד עצמו, לגבי סכנת ההתפשטות של הצמחים הפולשים. השיטה השתלטה על הנוף באופן מוחלט, אין שום אפשרות להתמודד אתה מחוץ לשמורה ובקצב שפוי.
במקרה אחר, זה של עיינות גיבתון, (שמורת טבע קטנה ליד רחובות), נעשה ניסיון יותר יומרני. השיטים הפולשות נכרתו כליל. אבל בניגוד לנוהל “זבנג וגמרנו”, החביב כל כך על האופי הישראלי, כאן, יש צורך בעבודת שימור סיזיפית מדי שנה, כדי לשמר את ההישג. אבל זו התנהלות המתאימה למאבק נקודתי, לא פתרון לשטחים נרחבים.
ואצלנו, בגולן?
במקום בו מתחיל כביש 98 לגלוש אל עמק הירמוך, נטוע יער מבוא חמה. בינות לאיקליפטוסים ועצים אחרים, מתפשטת לה ללא מעצורים השיטה. בניגוד לבני דודיה, אף הם אוסטרליים, השיטה היא בעלת שאיפות טריטוריאליות מפליגות. פתרון “יער אחד לשני מינים” אינו בא בחשבון, מבחינתה. כאן, אין ברירה אלא לצאת למלחמת חורמה. האם זו תצלח? ימים (והחוקרים המנטרים את השטח) יגידו.
גם חוף הכנרת הסמוך לצומת כורסי הוא תא שטח ייחודי. גם טבע, גם כנרת (וגם ללא קופה בכניסה), לא חזון נפרץ. ההתפשטות הנרחבת של שיטים בשטח מהווה איום של ממש לבית הגידול הטבעי. האם יש סיכוי להשיב את המצב לקדמותו? זו שאלה טובה.

על שאלה זו ועל אחרות, על האיזונים והאילוצים שבשמירת הטבע – בהרצאתו של ד”ר עודד כהן, במסגרת סדרת “מדע על הבר”.

יום שני, 12.11.18, 20:30, יקב אורטל.
הכניסה חינם.

היין עליכם, המדע עלינו.