היא ניצלה פעמיים מפיגועי תופת, אוהבת את החיים והם אוהבים אותה. עוסקת בתיירות וסופרת את הגשם. במטבח – חזק במורשת הטוניסאית. האורחת שלי לשבת היא כוכב סעדון
קצת על עצמך
“כוכב סעדון בת 56, נולדתי עם השם כוכב, על שם סבתי הטוניסאית ז‘יני – JINI. בגיל 49 ויום, שמתי לי 50 יעדים לחיים, גדולים וקטנים, עד גיל 50, כשהמשפט שהוביל אותי הוא ‘תעשי את הדבר בדרך אחרת, כזו שלא עשית עד עכשיו‘. עמדתי ברובם הגדול, למשל: לחדש קשרים עם 50 חברים שהקשר אתם ניתק, להכין 50 בקבוקי יין, לסדר את ארון הבגדים שלי, להכיר בן זוג, כך הכרתי את דורון בן זוגי וזה לכתבה אחרת. אנחנו מגדלים יחד ירקות ותרנגולות, בחממה ובגינה הקטנה שלנו.
“אני מנגנת על חלילית ומלודיקה.
“ניצלתי פעמיים משני פיגועים נוראים: הפיגוע בבית–ליד, 22.1.95 והפיגוע הראשון בדיזינגוף, 4.3.96. חרוט עמוק“.
מגורים
“במרום גולן, עם בן זוגי דורון גור. הגעתי לרמת הגולן ‘בזכות‘ האפיפיור. בפברואר 99′, הגעתי לעבוד בחוף ‘דוגית‘, חיפשו עובדים לקראת בואם של האפיפיור והצליינים. באתי לשנה נשארתי עד עכשיו.
“התחלתי את המסע שלי בגולן במושב כנף. משם, עברתי לקיבוץ אפיק וגרתי שם 14 שנה והיום, גרה במרום גולן“.
עיסוק
“תיירות. מדריכה ומלווה טיולים, בונה מסלולים ואופרציית שטח, בעיקר מסלולים בגולן. במשך כשש שנים, עד סוכות האחרון, הייתה לי זכות גדולה להתנדב בתל–סאקי: לשמור על הדגל, על הניקיון וכל מה שנלווה לזה.
“יש בחברה שלי מושג שנקרא ‘זמן כוכב‘. אם בדרך כלל לוקח להגיע ממרום גולן למושב נוב חצי שעה, לי זה ייקח יותר, כי עצרתי ללקט פטרייה, ביקרתי בתל–סאקי, עצרתי לצלם נשר, או לחפש חיפושית, או פרח. אחרת, הדרך משעממת“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי במושב ינוב, שבשרון“.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי מתחיל אצלי בטיפול בגינת הירק ובחממה, ניקיון הבית והכנות לשבת. מכינה את הבולט, הקציצות הטוניסאיות של יום שישי, יחד עם המרמומה, שאותם אוכלים בצהריים והכנות לחמין של שבת. בערב, הולכים לאכול יחד עם חברי הקיבוץ בחדר האוכל שבקיבוץ“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי רוצה לשבת עם המשפחה שלי ובעיקר עם אבא שלי, משה סעדון ז“ל, שלא זכה להכיר את דורון“.
“במושב, היינו מחכים לאבא וסבא שחוזרים מבית הכנסת. סבא היה מוציא סוכרייה מהכיס ונותן לנו ואז פותחים שולחן אפריטיף עם הסלטים, העדם–חוט (ביצי דג מיובשים), הפסטיס, הפולים. כל זה לפני ארוחת הצהריים, מתחת לעץ הצאלון הגדול“
זיכרון ילדות משבת
“במושב, היינו מחכים לאבא וסבא שחוזרים מבית הכנסת. סבא היה מוציא סוכרייה מהכיס ונותן לנו ואז פותחים שולחן אפריטיף עם הסלטים, העדם–חוט (ביצי דג מיובשים), הפסטיס, הפולים. כל זה לפני ארוחת הצהריים, מתחת לעץ הצאלון הגדול, שגדל בבית הוריי. תמיד תמיד היו עוד אורחים בשולחן שלנו“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“אוהבת לפתור תשבצים במיוחד תשבץ ‘שבור את הראש‘. לטפל בגינה ולטייל“
מה עושה בשעות הפנאי?
“בזמן הפנוי שלי, אני לוקחת את הרכב ומחפשת פינות מיוחדות בגולן. בעונה הזו, אני יוצאת ללקט פטריות, בזכות זה מכירה פינות יפות ומיוחדות בגולן.
“עוקבת בדבקות אחרי כל טיפת גשם שיורדת בגולן, סופרת כל מילימטר. יש לי תחנה מטאורולוגית קטנה בבית, שקראנו לה ‘בצ–צפון‘, לכבוד אורי בץ, החזאי שמלווה אותנו. כשיורד גשם, נוסעת לחפש זרימות ומפלים“.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את המרחבים, האנשים והצבעים ובעיקר, את הנסיעה בגולן, שכל נסיעה היא כאילו נסיעה חדשה בגולן, עם הנופים המשתנים, בין הצפון והדרום, בין הקיץ והחורף. אף פעם לא משעמם“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“ליהנות מכל רגע נתון. כשקשה, להפוך את הקשה לרך, ולקחת סיכון, כי ההבדל בין סיכון לסיכוי הוא הנון הסופית שמתקצרת. כל סיכון יכול להסתיים בסיכוי. אוהבת את החיים והחיים אוהבים אותי“.
מה את מאחלת לעצמך?
“לעבוד ולהיות עסוקה במה שאני אוהבת עד יומי האחרון, בבריאות איתנה ובאושר.
לסיים כל יום ביומו, לעמוד מול המראה, לתת נשיקה לעצמי ולברך על היום הנפלא שעבר“.
