הנופש של ותיקי הגולן היה השנה בחיפה, עיר מורכבת ומגוונת, עתירת מוזאונים ואטרקציות. בלילות? “דן פנורמה”, בייבי
מאיר שרמן
כאשר הופיעה במייל הצעה לנופש ותיקים מהגולן בחיפה, נדלק בי זיק הנוסטלגיה. הרי נולדתי בחיפה… קראתי לאשתי וסיפרתי לה על ההצעה. היא כמובן חשבה ששוב אני רוצה לצאת למלון, משום שנגמר לנו מלאי הסבונים הקטנים שאנחנו אוספים בתום כל נופש, אבל אמרה “יש עוד מי מהחברים שלנו שיוצא?” ביררתי ואכן, רבים מחברינו נרשמו לנופש הזה. ביטלנו אם כן את היסוסינו והצטרפנו למה שהתברר כשלושה ימי לימוד, טיול והנאה של יחד חברתי, עם ותיקים מכל יישובי הגולן. האוטובוס הצמוד שהתלווה אלינו היה מלא עד אפס מקום, כולל מקום המדריך. כן, גם כיסא היחיד המתקפל שליד הנהג היה תפוס על ידי אבי טלמון, מדריך טיולים שהיה המדריך שלנו בכל שלשת הימים.
ביקרנו במוזאון ההעפלה בחיפה, ישבנו בבטן נחתת טנקים ששימשה את המוסד שנקרא “עלייה ב'”, אשר במסגרתו עלו אלפי פליטים ממלחמת העולם ושורדי השואה – לישראל המנדטורית. מוזאון ההעפלה נמצא בשכנות למוזאון חיל הים
אבי הוא תושב חיפה ומכיר את חיפה על אזוריה, רחובותיה, המוזאונים והמקומות המעניינים, ככף ידו. בהדרכתו, פגשנו בחיפה מוסלמים מתונים, דוברי עברית רהוטה שגרים ברובע משלהם (כבאביר) ונקראים “אחמדים”. טיילנו בוואדי ניסנאס הנוצרי, בגני בני הדת הבהאית וטיפסנו אל מערת אליהו, שלא רחוקה מכנסיית סטלה מאריס…
מסתבר שחיפה היא העיר השלישית בגודלה בישראל והיא רב-גונית לפחות כירושלים.
בכל יום משלושת ימי הנופש, טיילנו סביב חיפה באטרקציות כמו הגשר התלוי שבנשר, מרכז המבקרים שבבתי הזיקוק במפרץ חיפה, היינו ב”אוצרות בחומה” שבעכו, מוזאון שאוצר כלים, ספרי ילדים, משחקים ובעלי מלאכה מתקופת ראשית המאה ועד ימינו.
אם במוזאונים עסקינן, הרי שביקרנו במוזאון ההעפלה בחיפה, ישבנו בבטן נחתת טנקים ששימשה את המוסד שנקרא “עלייה ב'”, אשר במסגרתו עלו אלפי פליטים ממלחמת העולם ושורדי השואה – לישראל המנדטורית.
מוזאון ההעפלה נמצא בשכנות למוזאון חיל הים, שם חזינו בסרטונים שמספרים את סיפור הקמת החיל ואף נכנסו לתוך צוללת, שעמדה בחצר המוזאון.
שכחנו
את הלילות בילינו במלון “דן פנורמה”, שמשקיף אל נופו של מפרץ חיפה והנמל. בכל ערב, יכולנו לבחור אם להישאר בחדר לאחר ארוחת הערב, או לרדת ללובי המלון וליהנות מערבי נגינה שונים והיו גם כאלה שיצאו לטייל בחיפה, בלוויית אבי המדריך, שהוביל טיול ל”מושבה הגרמנית” ועל הדרך, הסביר על הטמפלרים, מי היו ומה היה עליהם…
ביום האחרון, נסענו הביתה לאורך כביש החוף צפונה ועצרנו בבית לוחמי הגטאות, לצפות בסרט דוקומנטרי אודות מבצע “ליל הגשרים”, שבמסגרתו פוצצה תנועת המרי של היישוב היהודי את כל הגשרים שמחברים את ארץ ישראל לשכנותיה. זה היה ב-16 ביוני, 1946. הסרט עוקב אחר הידוע סביב המסתורין של הפיצוץ את הגשר באכזיב, שגרר אחריו אחד עשר הרוגים מבין לוחמי הפלמ”ח. לאחר הסרט ומפגש עם הבמאית, נסענו לאתר הגשר המשוחזר ונתנו כבוד ללוחמים שנקברו שם בקבר אחים.
כדי לסיים בטוב, נכנסנו ל”כפר המחול”, שבקיבוץ געתון, שם שמענו אודות להקת המחול הייצוגית של הקיבוצים, שמתאמנת בקיבוץ ואף חזינו בקטע לדוגמה שרקדו לפנינו הבוגרים, ממופע שהכינו ממש לעכשיו.
בתיאום, נכנסנו גם לצפות בשיעור לחברי הלהקה הצעירה ולרגע שכחנו את גילנו…
ולא רק את גילנו שכחנו. כשהגענו הביתה, שמנו לב שמרוב חוויות, לימוד ואטרקציות, שכחנו לאסוף את הסבוניות הקטנות ובקבוקוני הג’ל לאמבטיה והכי כואב – לא לקחנו את כובע הרחצה שקיבלנו ושבוודאי ייזרק לפח האשפה, כאשר ינקו את חדרנו.
נו, מילא. בנופש הבא כבר נזכור. בטוח שנצא אליו.
