נדב גדג' הוא סתם-על בן 17, שנסע מטעם רשות השידור הישראלית לתחרות האירוויזיון 2015, עם שיר בשם "גולדן בוי". הוא סיים במקום התשיעי. עכשיו הוא מוציא דיסק שלם ואיך נאמר, "גולדן בוי" הרדוד הוא לא מהשירים הגרועים בו.
גדג', עם קול ממש לא רע וחוצפה ישראלית בריאה, הוא עוד קורבן לניהול כושל. אפשר היה לתעל אותו ואת הקריירה שלו לכל כך הרבה מקומות טובים יותר. לקחו את ההתלהבות המובנת שלו והתחילו לחבר לה מרכיבי-שיר: כותבים בינוניים, מפיק מוזיקלי ומעבד, שעשה את רוב הדיסק על תכנותי-קלידים וקו מוזיקלי מגוחך – ראפ-דאנס שחור.
כמה שגדג' יחפור לתוך הגרון שלו, הוא לא ימצא שם צבע קול שאפילו מתחיל להיות דומה למה שכל אפרו-אמריקני יודע להפיק. אפשר להוסיף פה את ההחלטה ללכת על דיסק שלם באנגלית, כשהמבטא של גדג' מעורר גיחוך במקרה הטוב. באמצע יש פתאום שיר בצרפתית ולאן נוליך את המבוכה.
ובקיצור: למה?
