בשנים האחרונות, הגיעו לקצרין משפחות יהודיות מארה”ב וקנדה. מרביתם בחרו להתגורר בקצרין, לאחר ששמעו המלצות וביקרו ביישוב. לקראת השנה החדשה, חמש מהן מספרות על העלייה ועל קליטתם בקצרין

כבר לא נדיר לשמוע ברחובותיה של קצרין אנשים מדברים אנגלית במבטא אמריקני. יש בעיר כמה עשרות משפחות שעשו עלייה מצפון אמריקה ובחרו לגור דווקא כאן. חלקן נמצאות ביישוב כבר כמה שנים וחלקן – רק כמה חודשים. למעשה, נוצרה כבר קהילה של דוברי אנגלית וזה מעודד יהודים נוספים ששוקלים לעלות לארץ לבחור בקצרין כיעד. חמישה תושבי קצרין שעלו מצפון אמריקה מספרים את סיפורם, על הרקע ממנו הגיעו, על ההחלטה לעלות לארץ, על הבחירה בקצרין כמקום מגורים, ועל החיים בביתם החדש. שונה וגם דומה

בעקבות הבנות

דבי מילר גדלה בסביבה יהודית חמה בניו ג’רסי. מילר, 58, חלמה תמיד לעלות לארץ. היא גם ביקרה בארץ פעמים רבות, אך ההחלטה על העלייה נדחתה בכל פעם מחדש. בהמשך חייה, היא עברה לגור בממפיס, טנסי ושם היה קשה יותר לשמור על אורח חיים יהודי. היא עבדה כגננת ובעלה היה איש צבא. החיים היו נוחים וייתכן שהיא הייתה נשארת בארה”ב, אלמלא עלו לארץ שלוש בנותיה, זו אחר זו.

“זה בהחלט השפיע על ההחלטה להגיע לישראל”, היא מתוודה. “יש לנו בן נוסף שנשאר בארה”ב והוא לומד רפואה, כך שזה לא היה צעד קל. למזלנו, קיבלנו עזרה גדולה מארגון ‘נפש בנפש’. עיקר העזרה היא במידע. הם עונים על כל שאלה ומלווים את התהליך. מבחינה כלכלית, לא דאגנו, כי בעלי מקבל פנסיה מהצבא. אני מצאתי עבודה במשפחתון וזה מצוין כי זה עוזר לי ללמוד עברית”.

ההחלטה לגור בקצרין דווקא נבעה מהרצון של הזוג מילר לגור במקום לא עירוני מדי.

“בעלי לא אוהב ערים גדולות והוא מאוד אוהב את הכנרת”, מסבירה מילר. “קצרין מתאימה לנו, כי שנינו אוהבים לטייל וכאן לא צריך לנסוע רחוק כדי להיות בטבע”.

יחיאל לוטרמן: “בדקתי אפשרות להיקלט באחד היישובים הדתיים בגולן, אבל תהליך הקליטה שם היה יותר מסובך. החלטנו להגיע לקצרין. אחרי שהגענו, גילינו שבקצרין דתיים וחילונים חיים באותן שכונות בהרמוניה ובשכנות טובה והגענו למסקנה שהמקום הזה מתאים לנו”

פסיכולוג בשלט רחוק

יונתן לוין נולד בעיירה קטנה במדינת מישיגן. המשפחה לא הייתה דתית, אך הייתה בה תודעה ציונית וקשר ליהדות ולוין התחנך בתנועת נוער ציונית. הוא עבר לשיקגו ולמד סוציולוגיה ועבודה סוציאלית. הוא החל לעבוד עם קשישים ובמקביל פיתח קליניקה פרטית כפסיכותרפיסט.

את התפנית לכיוון חיים יהודיים יותר הוא עשה רק לאחר שכבר היה נשוי עם ילדים.

“הבת שלנו רצתה ללמוד בבית ספר יהודי”, מספר לוין. “זה גרם לנו להתחיל לחשוב יותר ברצינות על המשמעות של החיים שלנו כיהודים. כשהבת הגיעה לישראל, לתקופה של שנה, החלטנו לבוא לבקר אותה. הביקור בארץ פקח את עיניי. הכול הרגיש אחרת. פתאום נמצאתי במצב שכל מי שמסביבי הוא יהודי, זה היה שונה מכל מה שהכרתי עד אז. האופציה לעלות לארץ הפכה להיות הרבה יותר מוחשית”.

המשבר הכלכלי שפרץ בארה”ב בשנת  2008 גרם לדחיית התכניות של משפחת לוין לעלות לארץ. גם במקרה הזה, הילדים לחצו על ההורים לממש את התכנית ולאחר שמחירי הדיור בארה”ב התאוששו, מכרו בני הזוג לוין את ביתם בארה”ב ועלו לארץ.

התחנה הראשונה שלהם בישראל הייתה מגדל העמק. אחרי חמישה חודשים באולפן, יצא לוין לשליחות בסיירה לאון מטעם ארגון “ישראייד”, שם סייע בטיפול בנפגעי מחלת האבולה. כשחזר אחרי חודשיים, הגיע למסקנה שהוא לא יכול להישאר רחוק מהמשפחה והאפשרות שייצא לשליחות נוספת ירדה מעל הפרק. במהלך שנת 2015, עברה המשפחה לקצרין.

“קצרין מצאה חן בעיניי כבר בפעם הראשונה שביקרתי במקום”, מנמק לוין. “מצאתי פה את התמהיל הנכון. מצד אחד, זהו יישוב שיש בו את רוב השירותים שאדם זקוק להם בחיי היום-יום ומצד שני, זהו יישוב קטן יחסית, עם קרבה לטבע ואווירה קהילתית”.

המרכיב שהיה עדיין חסר ללוין היה הפרנסה. תוך תקופה לא ארוכה, הוא הצליח להמציא את עצמו מחדש כפסיכותרפיסט שמטפל בלקוחותיו באמצעות רשת הסקייפ.

“דרך ארגון ‘נפש בנפש’, הגעתי לעולים חדשים דוברי אנגלית שהיו זקוקים לטיפול”, משחזר לוין. “ראיתי שזה אפשרי וכמעט שאין הבדל בין זה לבין טיפול במפגש פנים אל פנים. התחלתי לפרסם את עצמי באינטרנט וכך הגעתי לעוד מטופלים גם בארה”ב.

“כיום, ישנם שני אפיקים עיקריים שאני עובד דרכם. הראשון באמצעות חברה שנותנת תמיכה נפשית לאנשים שיש להם בבית אדם חולה, נכה, או מוגבל. האפיק השני הוא עבודה עם  ילדי Home Schooling, שבמקום ללכת לבית הספר לומדים בבית. יש כיום בארה”ב התחזקות של המגמה הזו, אז אני לכאורה כמו יועץ של בית ספר, רק שזה נעשה דרך הסקייפ, עם ילדים שלומדים בבית”.

לוין מרגיש שיש לפניו עדיין דרך לא קצרה עד שירגיש שהוא הצליח להשתלב בקצרין מבחינה חברתית.

“ברור שחוג החברים הראשוני שלי בקצרין שייך לציבור דוברי האנגלית”, הוא מודה. “אני פוגש אנשים בבית הכנסת ולאט לאט נוצרים קשרים. החיים כאן פחות גשמיים ויש תחושה חזקה של זהות לאומית, מה שכמעט לא חשתי בארה”ב. אני גם מרגיש כאן יותר בטוח. יש לי בן בצבא ואני יותר רגוע לגביו מאשר אם היינו נשארים לגור בשיקגו”.

רוצה להקים מזקקת ויסקי

יחיאל לוטרמן  נולד וגדל בקנדה, בעיר מונטריאול. בעיר הזו יש קהילה יהודית חזקה ומבוססת המונה 90 אלף נפש. הוא צאצא למשפחה שהייתה ממקימי הקהילה היהודית במונטריאול. לוטרמן, בן 46, היה נשוי עם 4 ילדים והייתה לו משרה מכניסה כעורך דין עסקי. לכאורה, לא חסר לא דבר, הן מבחינה מקצועית ועסקית והן מבחינת הקשר אל היהדות.

במהלך חייו הבוגרים, עבר לוטרמן תהליך של חזרה בתשובה, הקשר ליהדות התחזק, אך עדיין זה לא הביא אותו להכרה שעליו לעלות לישראל, עד שיום אחד הייתה לו מעין התגלות, או הארה.

“זה היה בתשעה באב”, הוא נזכר. “הייתי בבית הכנסת והרב נשא דרשה. הוא אמר שעם ישראל הוא כמו אישה שלא הייתה נאמנה לבעלה ולכן היא גורשה ממנו. הדלת לביתה נסגרה בפניה, אבל עוד יגיע יום שהדלת תיפתח שוב והיא תוכל לחזור לביתה. חשבתי על מה שהרב אמר ולפתע התחוור לי שהדלת הזו נפתחה למעשה לפני יותר ממאה שנה, כשיהודים החלו לשוב לארץ ישראל. מדינת ישראל כבר קיימת, אני יכול לשוב אליה, אבל אני לא עושה עם זה כלום”.

לוטרמן החליט לעשות מעשה והתחיל להתעניין ברצינות באופציה של עלייה לארץ. דרך ארגון “נפש בנפש”, הוא בדק את האפשרויות.

“היה לי ברור שאני רוצה לגור בצפון הארץ”, הוא מספר. “בביקורים שלי בישראל, התרשמתי מאוד בעיקר מאזור הכנרת, ואמרתי שזה יהיה נחמד, אם אמצא בית שצופה אל הכנרת.

“בדקתי אפשרות להיקלט באחד היישובים הדתיים בגולן, אבל תהליך הקליטה שם היה יותר מסובך. החלטנו להגיע לקצרין. אחרי שהגענו, גילינו שבקצרין דתיים וחילונים חיים באותן שכונות בהרמוניה ובשכנות טובה והגענו למסקנה שהמקום הזה מתאים לנו”.

לוטרמן ומשפחתו נמצאים כבר שש שנים בקצרין. יחד עם עלייתו לארץ, החליט לוטרמן גם לעשות שינוי מקצועי. היה לו חלום להקים מזקקת וויסקי בגולן, אבל בינתיים הוא היה צריך להתפרנס ממשהו.

“חבר שלי, שעבד ביקב ‘בזלת הגולן’, הציע לי לבוא לעבוד שם”, משחזר לוטרמן. “זה תחום דומה במובנים מסוימים למה שרציתי לעסוק בו. התחלתי לעבוד שם בייצור ומשם התקדמתי לתפקידים נוספים. אני משגיח על נושא הכשרות, מטפל באתר האינטרנט של היקב ומבצע הדרכות במרכז המבקרים.

“את החלום להקים מזקקת וויסקי לא נטשתי ולאחרונה חזרתי לעניינים ואני פועל כדי לקדם את הנושא. חלום אחר שלי, לגור בבית שצופה אל הכנרת, הצלחתי להגשים. עברתי לגור ברובע ‘חן’ ושם יש לי נוף פתוח לכיוון הכנרת”.

פה זה מאוד דומה לקליפורניה

ירון בוקי, 39, הגיע לקצרין מקליפורניה. הוא נולד וגדל בעיר סקרמנטו, למד מחשבים ועסק במקצוע הזה במשך 15 שנים. הוא השתכר היטב ואשתו הקדישה את זמנה לבית ולילדים. בחיים הגשמיים לא חסר להם דבר, אבל בוקי הרגיש כי מבחינה נפשית ואידאולוגית חסר לו משהו.

“למרות שהבנתי שכיהודי, מדינת ישראל היא המקום הנכון בשבילי, היו לא מעט היסוסים והתלבטויות”, מתוודה בוקי. “בכל מצב, הגירה מארץ לארץ היא תהליך לא קל וזה אולי קשה עוד יותר, כשאתה צריך לעזוב חיים נוחים ובטוחים. זו התנתקות מכל מה שאתה מכיר. למרות שמדינת ישראל היא חלק מהתרבות המערבית, עדיין קיימים הבדלים תרבותיים משמעותיים. מה שדומה בכל זאת, זה הנוף ומזג האוויר. האזור של הגליל והגולן מאוד דומה לקליפורניה”.

המחשבה הראשונה של בוקי ומשפתו הייתה להצטרף למושב קשת, אך הם הגיעו למסקנה שהמקום קטן מדי, והאוכלוסייה הומוגנית.

“לא רצינו שהילדים שלנו יגדלו בתוך בועה”, הוא מסביר. המשפחה נקלטה בקצרין. הם נמצאים כאן כבר שש שנים. בוקי החליט לזנוח את תחום המחשבים והחל ללמוד רפואה אלטרנטיבית. בהדרגה, הוא בונה לעצמו קליינטורה, אבל זה לא פשוט.

“בארה”ב הרווחתי פי חמישה ממה שאני מרוויח פה”, מדגיש בוקי. “אם הייתי חושב רק על הצד הגשמי והכלכלי, אז לא הייתי מחזיק מעמד. לא רק העניין הכלכלי קשה. יש הרבה דברים שמרגיזים אותי במדינה, כמו למשל, אי ציות לחוקים. אבל פה לפחות אני מרגיש שזו המדינה שלי, עם הטוב ועם הרע שבה”.

ירח דבש שהוביל לקצרין

לדניאל קוק, בת 41, יש עדיין זיכרונות ילדות מהארץ. היא נולדה בישראל וגדלה כאן עד גיל שש. לאחר מכן, המשפחה עברה להתגורר בדרום אפריקה וכעבור כמה שנים, כשהייתה בת 14, שוב נדדה המשפחה, הפעם לקנדה.

המשפחה התגוררה בטורונטו. הם לא שמרו מצוות בבית, אך הייתה בבית תודעה יהודית חזקה וקוק למדה בבית ספר יהודי. בגיל 28, היא עברה תהליך של חזרה בתשובה. לאחר שהתחתנה, הייתה לזוג התלבטות גדולה. הוא היה אמריקני מטקסס וכדי להמשיך לגור בקנדה, היה עליו להשיג אישור של תושב קבע בקנדה, תהליך לא פשוט.

התלבטות נוספת הייתה קשורה לרצון שלה ושל בעלה לחיות בסביבה יהודית.

“כדי לחיות בסביבה יהודית בטורונטו, היינו צריכים להתגורר במרכז העיר ושם מחירי הדיור מאוד יקרים. זה גם לא התאים לנו לגור בעיר סואנת. רצינו חיים שקטים בסביבה יהודית ואת זה קשה מאוד למצוא בקנדה.

“אחרי שהתחתנו, החלטנו לחגוג את ירח הדבש בישראל. תוך כדי הביקור, התעוררה בנו ההכרה שאולי זה יהיה צעד נכון לעלות לארץ. הביקור הפך לסוג של תחקיר וחיפשנו מקום שיוכל להתאים לנו. חרשנו את הארץ וגם אספנו הרבה מידע על כל מיני יישובים. לאורך כל התהליך, קצרין תמיד עמדה במקום הראשון בהתייחס לצרכים ולהעדפות שלנו”.

למזלה של קוק, היא לא הייתה צריכה לנטוש את עבודתה עקב העלייה ארצה. כמי שעבדה בהיי-טק, כל מה שהיא צריכה לצורך העבודה הוא חיבור לאינטרנט. כיום היא עובדת בשלט רחוק מביתה בקצרין ומארגנת כנסים וירטואליים לארגונים וחברות בכל רחבי העולם. בעלה, שהיה פרמדיק, החליט לנטוש את המקצוע ובינתיים הוא מחפש כיוון חדש.

הזוג נמצא בקצרין שישה חודשים בסך הכול. הכול עדיין טרי עבורם ויש להם עוד דרך ארוכה לעשות כדי להיקלט, אך לעת עתה, הם נהנים מהסביבה החדשה.

“בעלי גדל בחווה בטקסס וגם אני סולדת מסביבה סואנת וצפופה”, מדגישה קוק. “זה מאוד קוסם לנו שאפשר בתוך חמש דקות הליכה להיות לגמרי בתוך הטבע”.