עם התנ“ך ביד, עברו כ-40 משתתפים את הירדן לעברו המזרחי, לטיול בן ארבעה ימים. בתצפיות הנפלאות ראו את הגולן ואמרו “שם הרי גולן“, מהצד השני. מסע אל עבר הירדן המזרחי עם “קשת יהונתן“
התאספנו מוקדם בבוקרו של יום ראשון, כ-40 משתתפים. גברים, נשים, זוגות נשואים, צעירים וזקנים. המטרה – טיול של ארבעה ימים אל הממלכה שממזרח לנו, אל עבר הירדן המזרחי.
מעבר הגבול היה קצר ממה שציפינו ואנחנו כבר נוסעים דרומה על כביש הבקעה הירדני. המדריך שלנו, גלעד פלאי, מכיר את עבר הירדן כמו את כף ידו וכשהנהג והשוטר הירדנים קצת מתברברים, הוא מורה להם מאיפה הדרך הקצרה ביותר.
לאורך הכביש, בנסיעה צפונה, אנו נוסעים וחוצים לפרקים תעלת מים שמובילה מים מהירמוך לשדות החקלאיים בבקעה ובהמשך, מעלה את מימיה לבמת ההר.
במסגרת המאבק על מקורות המים בשנות החמישים והשישים, ובמקביל לבניית המוביל הארצי בישראל, בנתה ירדן (לא לפני שהגיעה להסכמות עם סוריה) תעלה שמטה את מי הירמוך מערבית לגשר אל חמה, דרך מנהרה בג‘בל אום קיס והמשכה בתעלת בטון פתוחה, לאורך הבקעה הירדנית. התעלה נמשכת היום עד לצפון ים המלח.
עוברים את שונא א–שמאלייה, שאליה נלקחו הבנות שנפצעו ונהרגו באסון נהריים הקשה והנה אנחנו מטפסים דרך ואדי אל–ערב אל רמת אום קייס הבזלתית.
אום קייס – הגדר העתיקה
האתר הראשון בו אנחנו מבקרים נמצא על יד העיירה אום קייס שממוקמת בקצה הצפון–מערבי על במת ההר של עבר הירדן המזרחי.
כאן אנחנו פוגשים עיר ואם, אחת מעשרת ערי הדקאפוליס ההלניסטיות שנציגות שלהן אנחנו פוגשים גם בבית שאן ובסוסיתא.
עמוק מתחתינו מתחתר הירמוך. מיד המבט מוצא את חמת גדר על בריכות הדגים והאתר הטובל בירק העצים. העיניים משוטטות לאורך הכביש המתפתל העושה את דרכו אל עבר הרמה והנה, קיבוץ מבוא חמה, לאחריו כפר חרוב ובהמשך, בולטים תל פארס
הולכים לאורך הדקומאנוס, הרחוב הראשי של העיר ופתאום נגלה לעינינו אחד המראות המרגשים ביותר עבור אנשי הגולן: עמוק מתחתינו מתחתר הירמוך. מיד המבט מוצא את חמת גדר על בריכות הדגים והאתר הטובל בירק העצים. העיניים משוטטות לאורך הכביש המתפתל העושה את דרכו אל עבר הרמה והנה, קיבוץ מבוא חמה, לאחריו כפר חרוב ובהמשך, בולטים תל פארס, רכס חזקה, הר אביטל ורמז דק לצורתו של החרמון מסתמנת באופק. “שם הרי גולן“, אנחנו אומרים, אבל הפעם מהצד השני.
ממשיכים בסיור בגדר ולומדים מגלעד על הנקודה היהודית במקום ועל דיונים הלכתיים שעולים בגמרא בהקשר לתחום שבת שבין גדר וחמתה – חמת גדר.
סיימנו את הביקור. מתחילים בנסיעה ארוכה–ארוכה דרומה ומטפסים אל הרי הגלעד הגבוהים, אל עבר העיירה עג‘לון.
סיורנו ממשיך באתרים מדהימים ביופיים. ראשית, עוצרים לביקור קצר בתל מר אליאס, בו שרידים ארכיאולוגיים נרחבים ושמו של האתר מתחבר לנו לאחד מחשובי הנביאים – אליהו. אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי ואנחנו כאן, בלב יערות הגלעד. התצפית מכאן נהדרת ואנחנו מצליחים לראות את רוב הרי ישראל – הרי גריזים ועיבל, רכס כביר, הר טמון והר גדיר, הגלבוע והתבור, הגליל התחתון והגליל העליון ואפילו אי שם במרחק – רכס הכרמל.
אתר נוסף לקראת סוף היום הנו “עיראק אל אמיר” – מערות וארמון טוביה. בית טוביה – משפחה מקושרת לשלטון הפרסי, האמונה על גביית המסים במרחב כולו. משם, לעת שקיעה, ממשיכים לחניית הלילה, בעיירה מדבא, היא מידבא.
מכוור
את היום השני בממלכה, אנחנו פותחים באחד האתרים המיוחדים ביותר בירדן – מכוור. מהמבצר יש תצפית נפלאה אל ארץ ישראל המערבית. רואים את ים המלח פרוש מתחתינו, מעבר לו את מדבר יהודה והרי יהודה. הנה חברון, שם ירושלים, למטה יריחו ואפילו רואים מכאן את כל המצודות החשמונאיות החשובות ששימשו בהמשך גם את המלך הורדוס – סרטבה, דוק, קיפרוס, הרודיון, מצדה וגלעד מספר שביום טוב, אפשר לראות מכאן אפילו את הר הבית.
מכוור הנה אחד מהמבצרים שנפלו במרד הגדול. ירושלים נופלת, המרד המשיך גם אחרי ירושלים, נשארו עוד שלושה מבצרים: הרודיון, מכוור ומצדה, שנכבשו בסופו של דבר רק אחרי שלוש שנים. מבצר ההרודיון היה הראשון מבין השלושה שנכבש ואת עלייתו באש ראו אנשי המקום מכאן וכנראה חשבו לעצמם – הנה הסוף מגיע.
מסיימים במכוור ונוסעים דרומה על דרך המלך, דרך “שדה מואב“, אזור חקלאי פורה בואכה המדבר. גם הדרך הזו מוזכרת בתנ“ך, בהקשר לדרך שעשו בני ישראל אל ארץ כנען. פניית ישראל לממלכת אדום: “נַעְבְּרָה–נָא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׂתֶּה מֵי בְאֵר. דֶרֶךְ הַמֶלֶךְ נֵלֵךְ“.
עוברים דרך העיר דיבן, היא דיבון המקראית וממשיכים דרך הסכר הענק היושב על המוג‘יב, הלא הוא נחל ארנון. חוצים את “מעברות הארנון“, עם התנ“ך ביד, ממש בפרשת השבוע “חוקת“, בה מסופרים קורותיהם של בני ישראל בעבר הירדן המזרחי. ממשיכים דרך ואדי חסה (נחל זרד? כנראה שלא…) וממשיכים לצפון אדום אל מצודת הסלע.
הנוף כאן הוא של אבני חול בהירות שיוצרות תצורות יפות ומעוגלות. תצורות אבנים אלו מקשות טופוגרפית את המעברים בהן ומהוות מכשול, מצד אחד ונקודות מסתור והגנה, סוג של “קן נשרים“, מצד שני.
הנוף הזה נוצל על ידי האדומים לבניית מצודות מבוצרות – “מצודות סלע“, נישאות בגבהים ונסתרות מעיני אויביהם. אלו קיבלו את שמן מהנביא עובדיה: “זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ׃“.
מסיימים את הביקור ממש בחושך ומתחילים בנסיעה הארוכה אל העיירה ואדי מוסא.
פטרה
היום השלישי מוקדש כולו לפטרה. “הו, הסלע האדום, האדום“. בהתרגשות רבה, אנחנו יוצאים אל עבר הבירה הנבטית החצובה בסלעי החול האדומים, לראות על מה כל המהומה ולמה זהו המקום שאיש ממנו איש חי עוד לא חזר.
מתחילים לצעוד באפיקו הרחב של ואדי מוסא ומגלים כי זוהי הכניסה הראשית והיחידה לעיר פטרה. אבל יש בעיות – הנבטים ידעו להתמודד עם המדבר והציבו סכר שיטה את מי השיטפונות של ואדי מוסא אל עבר מנהרה חצובה בסלעי החול, אל ערוץ משני, שבהמשך יתחבר לתוך העיר ויזין את מערכות המים שלה. כך, השער הראשי של פטרה לא יהפוך למלכודת מוות לבאים בשעריה.
נכנסים אל ה“סיק“, נקיק צר, ארוך, גבוה ומתפתל, שמאפשר לנבטים הגנה מקסימלית על העיר שטמונים בה אוצרותיהם. לאחר הליכה בין קירות סלע אדומים, בגובה של 90 מטרים, פתאום מתגלה לעינינו המראה המרהיב ביותר בירדן – הח‘זנה, האוצר
נכנסים אל ה“סיק“, נקיק צר, ארוך, גבוה ומתפתל, שמאפשר לנבטים הגנה מקסימלית על העיר שטמונים בה אוצרותיהם. לאחר הליכה בין קירות סלע אדומים, בגובה של 90 מטרים, פתאום מתגלה לעינינו המראה המרהיב ביותר בירדן – הח‘זנה, האוצר, קברו של המלך חרתת הרביעי, מלך הנבטים.
גלעד מספר לנו על קשריו המעניינים של מלך הנבטים עם מלכי החשמונאים ועם הורדוס בכבודו ובעצמו וממשיכים לעבר הנקרופוליס – עיר המתים של פטרה ובייחוד אל הקברים המלכותיים.
לאחר סיור בעיר המתים ובעיר החיים, תם זמננו בפטרה ואנחנו נאלצים לעזוב בחוסר רצון.
אך מחכה לנו אתר נוסף להיום – עין מוסא, המקום שבו על פי המסורת התקיים הסיפור בו משה הכה בסלע ויצאו ממנו מים.
יום ארוך ומרתק הגיע לסיומו ואנחנו בהרגשה שאנחנו לא סיימנו עם פטרה ואנחנו חייבים לחזור אליה שוב.
כראמה
ביום האחרון לטיול, אנחנו צריכים כבר להתחיל ולהצפין לכיוון מעבר הגבול. יורדים בדרך סלולה, אך מתפתלת ותלולה, מהרי אדום בגובה של 1600 מ‘ מעל פני הים עד לערבה.
בדרך צפונה, אנחנו לא יכולים לוותר על ביקור קריר, מרענן ורטוב ובקניון הצר והעמוק של נחל ארנון, המתחתר בסלעי החול וזורם בעוצמה שאנחנו כמעט שלא מכירים בארץ ישראל המערבית.
בדרך חזור, בדרום כביש הבקעה הירדני, אנחנו חוצים את העיירה כראמה ועוברים על יד המסגד הישן שעוד אפשר לראות עליו חורים של קליעים. כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, במרץ 1968, ביצע צה“ל פשיטה נרחבת על מפקדת הפתח שישבה בכפר הזה ובראשה יאסר ערפאת. הפשיטה כללה כוחות שריון, חיל אוויר וחי“ר. פעולה זו הייתה הפעולה הצבאית המשמעותית הראשונה שבוצעה אחרי המלחמה. אומנם נהרגו פעילי פתח בפעולה זו, אולם לאור הפלת מטוס ישראלי והשארת טנקים וזחל“מים בשטח הכפר לאחר נסיגת צה“ל, נוצלו אלו לתעמולה ירדנית/פאתחית מאוד מוצלחת מבחינתם. ניתן לומר שפעולה זו סללה את הדרך להתחזקותה של ההתנגדות הפלסטינית מול מדינות ערב. עד לסוף החגיגה, ב“ספטמבר השחור“.
ממשיכים צפונה, לאורך הבקעה, עוברים את עמק סוכות ואת דיר–עלא – סוכות המקראית ומגיעים סוף סוף חזרה לגבול.
חוצים את הירדן ואת מעבר הגבול וחוזרים הביתה מלאי חוויות וכבר יושבים להכין את הטיולים הבאים.
מוזמנים להצטרף אלינו ל“קשת יהונתן“, לטיולים נוספים בעבר הירדן המזרחי. הטיול הבא יתקיים בספטמבר הקרוב.
