אומר הרמב”ם: “אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר, אלא אפשר והתורה אוסרתו”, כלומר – האיסור באכילת חזיר הוא לא בגלל המיאוס או מטעם של בריאות. אלא האיסור הוא מצד הציווי האלוקי והנזק באכילתו הוא רוחני ולא גופני
“וידבר ה’ אל משה ואל אהרון לאמור אליהם דברו אל בני ישראל לאמור זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו… את זה תאכלו מכל אשר במים אשר לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים אותם תאכלו…אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע אשר לו כרעיים ממעל לרגליו ונתר בהם על הארץ את אלה מהם תאכלו את הארבה למיניו ואת הסלעם למינהו את החרגול למינהו ואת החגב למינהו… אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם כי אני ה’ אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני… כי אני ה’ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים והייתם קדושים כי קדוש אני”.
הקב”ה מצווה על ישראל את המאכלות המותרות והאסורות וזאת “כי קדוש ה'” ולכן, עם הקודש המייצג את ה’ חייב להתנזר מהמאכלות האסורות, שהם בחינת טומאה. חז”ל ניסו לתת הסבר וטעם לאיסור והיתר במאכלות.
אומר הרמב”ם: “אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר, אלא אפשר והתורה אוסרתו”, כלומר – האיסור באכילת חזיר הוא לא בגלל המיאוס או מטעם של בריאות. אפשר לאוכלו במובן הטבעי ועובדה שישנם גויים רבים שאוכלים בשר חזיר והם בריאים ומאריכי ימים. אלא האיסור הוא מצד הציווי האלוקי והנזק באכילתו הוא רוחני ולא גופני. על כך אומר הרב מקוטנא, שאי אפשר שתחול השראת השכינה על גוף המטמא ומשקץ עצמו במאכלים אסורים, שהרי נאמר אצלנו בפסוקים “אני ה’ המעלכם מארץ מצרים” ועל כך אומרים חז”ל: “המעלה אתכם מארץ מצרים – המעלה אתכם במעלות רוחניות מעל מצרים ותרבותה”. חז”ל אומרים שמאכלות אסורים פוגמים בנפש ואין מרפא לפגם זה, שנאמר: “ונטמתם”, בלי א’, כלומר באכילת מאכלות אסורות יש אטימה – חסימה לאור האלוקי.
קדושה מחייבת פרישות. כלומר, ככל שהאדם יותר קדוש הוא מעל הטבע ופרוש הוא בדברם מסוימים מעל הכלל. לדוגמה, כהן הוא קדוש יותר מישראל ולכן הוא מוגבל בטומאת המת, בנישואין לגרושה וכו’. ישראל עם קדושים “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, על כן נצטוו הם במצוות יותר מהגויים, כדי לזכות ולזכך אותם בהתאם למעמדם הרוחני.
אומר הרב מקוטנא, שאי אפשר שתחול השראת השכינה על גוף המטמא ומשקץ עצמו במאכלים אסורים, שהרי נאמר אצלנו בפסוקים “אני ה’ המעלכם מארץ מצרים” ועל כך אומרים חז”ל: “המעלה אתכם מארץ מצרים – המעלה אתכם במעלות רוחניות מעל מצרים ותרבותה”
שני היצרים החזקים ביותר אצל האדם הם יצר האכילה ויצר המין. התורה מצווה את ישראל להיות בחינת “איזהו הגיבור – הכובש את יצרו”. המבחן הראשון בשליטה העצמית של האדם היה בגן עדן, כשהקב”ה אסר עליו את עץ הדעת. ברגע שהאדם נכשל ולא כבש את יצרו, ירד הוא ממדרגתו וסולק מגן עדן. כמו כן, ביצר המין – התורה מזהירה אותנו על העריות ואף קובעת ברכה “אשר אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו”. אומרים חז”ל: “גדול המושל ברוחו מכובש עיר”.
“אל תיקרי חרות על הלוחות אלא חירות” – ברגע שאדם כובש את יצרו ושולט ביצריו הוא נקרא בן חורין. אדם שלכאורה מתמכר לעולם היצרים, עלול להיות העבד הגדול ביותר ויצריו מושלים בו.
חז”ל אומרים – אף תינוק, שעדיין לא מחויב במצוות, צריך להאכיל אותו מאכלות כשרות. השולחן ערוך פוסק בסימן פ”א שאם יש מינקת גויה שמניקה יהודי – לא תאכל דברים אסורים. על כך אומרים חכמים: מדוע משה רבנו לא ינק מבת פרעה והיה צורך למצוא לו מינקת עברייה להניקו? משום שכל ייעודו של משה היה לתת את התורה ועל כך היה הוא זקוק לדיבור ישיר עם הקב”ה – “פה אל פה אדבר בו” וכל זה לא יכול היה להתרחש, אם גופו של משה היה ניזון מאוכל לא כשר.
