ענת כנען, מחד נס ואסנת אמיתי, מכנף, מובילות מסעות רגליים לנשים. המסעות מתקיימים בגולן ובסביבתו, אבל כל צועדת הולכת אל עצמה
ענת כנען מחד נס, נשואה לאבי ואימא ל3 ילדים, היא תיירנית בנשמתה. כבר הרבה שנים, היא מנהלת את “כנען וילאג'” – מלון הבוטיק והספא המשפחתי, יחד עם בעלה אבי ומחוברת לתיירות בגולן. במקצועה, היא גם מנחת קבוצות ויועצת חינוכית, שעבדה בבית הספר “נופי גולן”.
בשנים האחרונות, סביב גיל ה-50, מצאה ענת את עצמה מחפשת לכבוש מסעות רגליים. זה התחיל בקטן, היא הלכה מקטעים מ”שביל ישראל” ו”שביל הגולן”. היה לזה גם היבט רפואי בהתחלה וכשגילתה כמה ההליכה בטבע עושה לה טוב, לגוף ולנפש, היא גם החלה להצטרף למסעות בעולם.
“המסעות הם סוג של ריפוי, התמודדות עם פחדים של גובה ועומס, עליות ירידות. הם זמן שלי עם עצמי. כל פעם חזרתי מהמסעות נחושה יותר, חזקה יותר ומחפשת את המסע הבא”.
“אסנת מספרת שהיא מצאה את עצמה מתמגנטת למסעות האלה ב’שביל הגולן’ ובכל פעם, מגלה מחדש את הכוח של הדרך. ההליכה והשהייה בטבע הם סוג של מדיטציה. הדרך היא מטאפורה לחיים, את מחפשת סימנים על השביל כדי לדעת לאן ללכת”
באחד המסעות, בערב ראש השנה, מסע מחוף אל חוף, תוך כדי ההליכה, היא הרגישה שזה מה שהיא רוצה לעשות – להוביל מסעות לנשים בגולן, בבית שלה. מסעות שישלבו הליכה בשבילי הטבע, עם העצמה והתפתחות נשית, דרך אישית ותהליך.
“חזרתי הביתה וחשבתי: איך אני עושה את זה, איך מתחילים? במסעות למדתי שהתנועה, ההליכה מאוד משחררת, שהשהייה בטבע עושה טוב ופותחת ערוצים ומאפשרת להתבונן על עצמי על החיים, על הדרך שאני עושה ושם, אני מוצאת תשובות. אז ירדתי לכיוון הכנרת והתחלתי לצעוד בטבע. תוך כדי הצעידה, נזכרתי בפוסט שראיתי בפייסבוק. הפוסט של אסנת אמיתי, מכנף, שלכבוד יום ההולדת ה-50 שלה העניקה לעצמה מתנה – לצעוד ב’שביל הגולן’ ובכל קטע הזמינה 2-3 חברות מתקופה אחרת בחיים להצטרף להליכה.
“אסנת מספרת שהיא מצאה את עצמה מתמגנטת למסעות האלה ב’שביל הגולן’ ובכל פעם, מגלה מחדש את הכוח של הדרך. ההליכה והשהייה בטבע הם סוג של מדיטציה. הדרך היא מטאפורה לחיים, את מחפשת סימנים על השביל כדי לדעת לאן ללכת ולהישאר בשביל. החיבור עם החברות היה נפלא ואת סוף השביל, היא הלכה וחגגה עם המשפחה”.
מהכנרת, ענת נסעה ישר לכנף, לפגוש את אסנת ולהציע לה להיות שותפה שלה לדרך, להובלת מסעות לנשים ב”שביל הגולן”. אסנת, מורת דרך במקצועה וגם מורה למדעים, נשואה לחיליק ואימא ל-3, התאהבה מיד ברעיון.
“כמורת דרך, אני בדרך כלל יוצאת להדריך טיולים, כשמישהו מכתיב לי את המסלול. ההצעה של ענת הייתה כמו כפפה ליד לחלומות שלי. גם אני השתוקקתי ללכת ולהוביל נשים, להיות זו שמתווה את המסלול, שמובילה את הקבוצה ובכלל, בגיל 50, את מבינה את הכוח הגדול של קבוצת נשים יחד”.
המסע הראשון
תוך כדי פגישת הקפה הראשונה שלהן, כשותפות למסע עצמי משלהן, הן מגלות שהן משלימות זו את זו באופי. ענת היא מדריכת הנפש, היא מובילה את הכיוון הרוחני וההתפתחותי ואסנת היא מדריכת הדרך, שאחראית על ארגון הטיול והמסלולים. כל אחת מצאה ביטוי מושלם לכישורים שלה ולחלום שלה ויחד, הן גם גילו במהלך הדרך ששתיהן עד כה היו שותפות לבעלים שלהן בניהול העסקים המשפחתיים ובמסע המשותף הזה, הן עצמן עשו מסלול התפתחות אישי ויצאו לדרך עצמאית משלהן.
המטרה של המסע הייתה ברורה לשתיהן: להוביל נשים בשבילי הגולן ולהאיר להן את הדרך, לפקוח את העיניים, לחוש את האמונה בעצמן ולסמוך על היכולות שלהן ועל הגוף בדרך ליעד. הדרך עצמה מזמנת תהליך אישי – ההליכה, הטבע, השקט, ההתמודדות.
כך, הן רקמו את המסע הראשון, שאליו נרשמו 12 נשים, מגיל 30-65, ממקומות שונים בארץ וגם מהגולן, לשלושה ימים של הליכה. כל אחת מהנשים הגיעה למסע עם מטרה אחרת. אחת חיפשה קצת חופש לעצמה מהיום-יום והמשפחה, אחת מתמודדת עם בעיה בריאותית וחשבה שהגולן יעשה לה טוב, לאחרת היה חלום להתחיל לצעוד בשביל.
המסע התחיל מ”מצפה לשלום”, בכפר חרוב, עד לגבעת יואב, שם ישנו באוהלים של שרה, שהקימה בעצמה מתחם אוהלים לאירוח. שרה סיפרה לנשים על המיזם שלה, על הדרך ועל הגשמת החלום. זה היה מפגש עוצמתי ומשמעותי שחיזק את ההבנה שמי שחולמת – מגשימה.
למחרת, הן צעדו מגבעת יואב לנטור, דרך מפגש הנחלים, מסלול אתגרי וקשוח, שבסופו הייתה תחושת נהדרת, כשמגיעים כמעט לסף קצה היכולת, בעלייה הקשה. כל אחת בדקה את עצמה, איך היא מתמודדת עם אתגרי החיים. יש נשים שהעלייה הייתה קשה להן פיזית והן חיכו לג’יפ שיעלה אותן. אחרות המשיכו עד הסוף באפיסת כוחות.
“זהו אחד התהליכים המשמעותיים במסע הזה”, אומרת ענת, “הבירור העצמי של מה אני מסוגלת, עד איפה אני הולכת ולא מוותרת לעצמי. מצד שני, איפה אני עוצרת ומבינה שאני צריכה עזרה”.
בנטור הן חוו שבת נשית וחגיגית באווירה מרוממת, עם קבלת שבת, קבלה של כל אחת את עצמה כמו שהיא וקבלת האחרת. סיירו באום אל-קנאטיר, ששוזר בתוכו היסטוריה יהודית מופלאה. הקסם של המסע הזה הוא שהדרך מאפשרת פתיחות ושיתוף. הרי כל אחת הגיעה למסע הזה מתוך מירוץ החיים, מתוך קשיים ואתגרים ושמחות ואז, בתוך קבוצה לא מוכרת, עם הנוף הגולני היפה, הן מצאו מקום לפתוח את הלב לשתף להתייעץ.
“תוך כדי הדרך, ראינו אותן הולכות בזוגות שהתחלפו. ראינו שהן מחזקות אחת את השנייה, מתמודדות, עוזרות אחת לשנייה, מספרות חוויות, הייתה עוצמה נשית חזקה ובולטת”.
לכל אחת יש שביל
“המסע הסתיים בחיבוק גדול של כל המשתתפות, שעשו דרך עם עצמן וגם אנחנו חזרנו נרגשות מהיצירה החדשה שלנו. הגשמנו חלום וגילינו את עצמנו מחדש”, הן מספרות בהתפעלות, “גילינו את היכולות שלנו. יצאנו לדרך עצמאית, שמשלבת את האהבה שלנו לגולן. שתינו היינו שותפות להקמת היישובים שלנו ואנחנו מחוברות לגולן בנפשנו. שתינו אוהבות ללכת, אוהבות אנשים והמסע הזה שילב את כל האהבות שלנו יחד. היה בו יופי מיוחד בפשטות שלו. לא חייבים מלונות פאר וחוץ לארץ, כדי לחזור נרגשים ממסע. הקסם היה באדמה, בנוף, ההיסטוריה, הגאוגרפיה. האתגר והנפש נפגשו במסע הזה והפכו אותו לקסום.
“קראנו למסע ‘ללכת’ והחלטנו במסע הראשון שגם אם לא יהיו נרשמות, אנחנו שתינו נלך אותו. ברגע שהחלטנו ללכת על זה, המטרה הייתה ברורה וב”ה היו נרשמות ויצאנו. הדרך עשתה את העבודה. היא אפשרה לכל אחת להיות מי שהיא רוצה להיות, להתחבר לטבע, בלי רעשים והסחות דעת. הדרך מזכירה לנו שיש לנו אינסטינקטים טובים, שאנחנו מסוגלות להתמודד, לחוות, לחוש ולחזור ממנה עם כוחות, חוויות וכיוונים להתפתחות עצמית. אנחנו מצאנו את הדרך שלנו להגשים את החלום תוך כדי ההליכה. כל אחת יכולה למצוא את השביל שלה. המסע הזה פותח את ערוצי המחשבה, הוא מרפא, מחזק ומעצים. לכל אחת מגיע לצאת למסע אל עצמה.
“אנחנו מזמינות נשים להצטרף אלינו למסע הבא, 6-8.12, ב’סובב כנרת’. זה הולך להיות מסע ליד מקור מים חיים וגם בהשראת חנוכה, נתבונן עם הנשים באור, בחושך ובנסים בחייהן”.
צילומים: איריס לויתן
