"ונהפוך הוא" הוא לא רק חלק מסיפור המגילה. זהו מסר משמעותי שמלווה אותנו בחיים – היכולת לראות שהכול יכול להשתנות ברגע. לזכור לחיות את הרגע וגם לדעת שהכול יסתדר לטובה
השבוע, ישבתי באיזה מפגש של נשים ובין השאר דיברנו על פורים. היו כמה מהן שאמרו שזהו החג שהן ממש לא אוהבות. כל ההתעסקות עם התחפושות ומשלוחי המנות מיותרת בעיניהן וזהו חג שהן היו מוותרות עליו. מישהי, שאני לא ממש מכירה, אמרה שזה מהחגים האהובים עליה, כי קודם כול מחויבים להיות בו בשמחה והיא אוהבת לשמוח. אין שמחה שמזמינים אותה והיא לא הולכת ואין תירוץ לחגיגה שהיא לא חוגגת ובכלל, השמחה היא חלק משמעותי בחיים שלה. ככה היא רואה את פורים, חג של מלא שמחה והיא מתחילה לחשוב עליו ומתוך השמחה הזאת.
היא מאוד אוהבת להתעסק בתחפושות כי זה משמח את הילדים ומוציא גם מהמבוגרים קצת רוח שטות, שאף פעם לא הזיקה לאף אחד. מעבר לכך, להפוך יום אחד למשהו אחר ומגניב – בזה משמח. היא סיפרה גם שהיא משקיעה מאוד במשלוחי המנות שלה, כי הנתינה ממלאת לה את הלב ופורים זו הזדמנות נהדרת לתת משהו מושקע. חוץ מזה, היא גם תמיד מארחת לסעודת פורים, משפחה וחברים ועושה מזה אירוע מושקע ומעוצב, עם מוזיקה וככה, בהתרגשות, היא תיארה כמה פורים משמח אותה ועם האנרגיות הטובות והשמחות האלו היא ממשיכה להתארגן לפסח במרץ.
ישבתי והקשבתי לה, וחשבתי לעצמי: מי זאת האישה הזאת?! אני רוצה להיות חברה שלה. איזו גישה חיוביות ואנרגיות טובות של חיים. אגב, בדקתי וגיליתי, כי יש כאלה שאוהבות להגזים, אבל כל מה שהיא אמרה הוא אמת.
מהפכה של שמחה
אצלי, זה משתנה, יש שנים שאני מגיעה לפורים בהתלהבות ומתכוננת מראש ויש שנים שהשמחה לא זורמת לי בטבעיות ואז, מבחינתי, אפשר לדלג על פורים ובטח שגם על פסח. אבל כשאני חושבת על זה, אז במיוחד השנה, אני אוהבת את הגישה של האישה הזאת, שאוהבת את פורים ואוהבת לשמוח. החלטתי, שבמיוחד השנה, אני אוהבת את פורים, כי כולנו חייבים בחיים שלנו איזו מהפכה של שמחה! פורים הוא חגיגה של היפוך ותעתוע, ריקוד בין אור לחושך, גורל ובחירה. "ונהפוך הוא" הוא לא רק חלק מסיפור המגילה. זהו מסר משמעותי שמלווה אותנו בחיים – היכולת לראות שהכול יכול להשתנות ברגע. לזכור לחיות את הרגע וגם לדעת שהכול יסתדר לטובה.
כשאנחנו מתחפשים, אנחנו מרשים לעצמנו להיות לרגע משהו אחר וזה מאפשר לנו להיות משוחררים, בלי העמדת פנים. השנה, הזוג הצעיר שלנו במשפחה הכריז על תחרות תחפושות שאשתתף בה, כי מאחורי כל המסכות והתחפושות, עמוק בפנים, כולנו רוצים לשמוח באמת.
במהלך השנה, אנחנו רגילים לשמוח בגבולות, כשיש אירוע משמח, כשמישהו עשה בעבורנו משהו. כשהילדים משמחים אותנו במשהו. בפורים, אין גבולות. "עד דלא ידע" זו קריאה לשמחה משוחררת, כזו שלא תלויה בהיגיון, אלא פורצת מתוכנו. אולי זו גם הסיבה שבפורים התחפושת מחליפה את זהותנו, כמו ששמחה אמיתית מצליחה להוציא אותנו מעצמנו.
שמחה שאינה תלויה בדבר, אלא בעצם היכולת להיסחף לרגע, לתת לעצמנו לשכוח מהכובד של היום-יום ולהתחבר לעשייה ולנתינה ולחגיגה של שמחה.
מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שפגש אדם עצוב בפורים ושאל אותו מדוע פניו נפולות. האיש סיפר שהוא שרוי בצרה קשה. רבי לוי יצחק לא נתן לו עצה, לא לימד אותו תורה, אלא פשוט סיפר לו בדיחה טובה. האיש צחק, פתאום אור ניצת בעיניו. רק אחרי שצחק מכל הלב, הציע לו הרבי גם פתרון מעשי. זה הכוח של שמחת פורים – היא לא בורחת מהמציאות, היא משנה אותה.
ביום הזה של פורים, אנחנו מייחלים להיות בשמחה של מצווה עם משלוחי מנות, תחפושות, ריקודים, צחוק שאין לו סוף. אולי לכן נאמר "יין ישמח לבב אנוש", כי לפעמים צריך להסיר את המחסומים עם קצת יין, כדי לראות את האור שבתוך החושך.
אז שתהיה לנו שמחת פורים אמיתית, כזו שלא נגמרת במוצאי החג, אלא נמשכת אתנו הלאה לחיים ונשתוקק לעשות כל דבר בחיינו באהבה ושמחה.
