לא כל מי שלא התחסן הוא “מכחיש קורונה“, או “משת“פ של הנגיף“. תגובה לכתבה של אורי הייטנר, מהשבוע שעבר – “המשת“פים של הנגיף“
חמי רושנסקי, מושב יונתן
אורי יקר. חשבתי בהתחלה להגיב לך בפרטי, אך מכיוון שאני מרגישה שזה לא אישי, אך נוגע לאווירה הכללית הלא–נעימה שאני חשה, החלטתי להגיב דרך העיתון.
הבנתי מהכתבה שלך שהמסר העיקרי הוא שהמענה לקורונה הוא החיסון ושהמדע הוכיח שהוא בטוח ולכן, מי שלא משוכנע כמוך ולא הולך להתחסן הוא משתף פעולה עם הנגיף.
אני חושבת, שאנשים שאינם רוצים להתחסן אינם הגורם להתפרצות המחודשת של המחלה, כל עוד הם שומרים על ההנחיות. אנו שומעים כמה מחוסנים מדביקים ונדבקים וחולים באופן קשה.
אני לא מדברת על מכחישי המגפה, או על אלו שמתנגדים להנחיות כמו עטיית מסכה, ריחוק ובידוד, אלא על אנשים רבים, שחלק מהם אני מכירה אישית, ושכרגע לא מעזים לדבר בגלל שהם מרגישים נרדפים.
לדעתי, הכיוון לפתרון חיובי, שמתמקד במטרה של אי–התפשטות הנגיף, הוא אכיפה על ההוראה לעטות מסכות במקומות ציבוריים ולהיזהר מהתקהלויות, לשמור על בידוד כשצריך ולנהל בצורה נכונה את הטיסות בנתב“ג. אלו הגורמים האמתיים להתפשטות ולכן אכיפה זו צריכה להיעשות, הן על מחוסנים והן על לא–מחוסנים.
ידוע לכולנו שהווריאנט נכנס דרך נתב“ג ואנשים שהביאו אותו היו מחוסנים, אבל לא שמרו על כללי הבידוד. במקום להתמקד במה ואיך לתקן, קל יותר להשתלח על אוכלוסיית הלא–מחוסנים, שקראת לה “מתנגדי החיסון” ולהגיד שכל הצרה הגיעה בגללם. האמירות האלו יכולות להביא לשנאת חינם ולפילוג. לדעתי, שנאת חינם יכולה להיות הרסנית בהרבה מנגיף הקורונה, הן בטווח הקרוב והן בטווח הרחוק.
השתיקו רופאים
אתה טוען שהחיסון הוא יעיל ובטוח ובקונצנזוס של 99.99%, מבחינה מדעית. לפני שנה, אמרו לך ולי שהחיסון יעיל נגד מחלה קשה, שעם חיסון עדר, התחלואה תדעך. בהתחלה, כמעט השתיקו, או לא ידעו, שייתכן שמחוסן יכול להידבק ולהדביק. תלו בחיסון את כל התקוות ושמו את כל הביצים בסל אחד, כי האמינו, או רצו להאמין, שהחיסון הוא הפתרון היחיד.
פתאום, אחרי חודשים בודדים, אנו רואים שהדברים הם לא בדיוק כפי שהוצגו. לא זכור לי מישהו שאמר שהיעילות יכולה לרדת תוך זמן כה קצר. לא שמעתי, אך אולי פספסתי. זה קורה ומובן לדעתי, כי אי אפשר תוך זמן כה קצר, עם חיסון חדש ונגיף כה מפתיע, לדעת מה הכי יעיל וטוב כנגד המגפה. במדע, יש ויכוחים והחלפת דעות וביקורות, כדי להגיע לתוצאות הכי יעילות. ההצעות יכולות לבוא מכיוונים שונים. פעולות פיזיות כמו מסכה וריחוק ובידוד, ו/או חיסונים, ו/או תרופות ידועות שאפשר להתאים לבעיה, או אף תרופות חדשות. אני חשה שהשתיקו רופאים שחשבו אחרת וגרמו להם לפחד להביע את דעתם.
בשבועות האחרונים, אני מרגישה שרוב המחשבות והפעולות למיגור המגיפה מתמקדות ב“איך נשכנע את ה‘פושעים‘ שלא התחסנו, שילכו להתחסן“, במחיר של שיח לא מכבד ופוגעני לפעמים.
בנוגע לילדים
אני מצדיעה לשרה שאשא–ביטון. היא שרת חינוך ולא בריאות ולדעתי, היא נאמנה לתפקידה, שהוא לשמור על החינוך והבריאות הנפשית של הילדים. היא לא מתנגדת לחיסון ילדים, אך מתנגדת שזה ייעשה בזמן הלימודים. לחסן ילדים בבית ספר, אולי יפחית את התחלואה, אך יכול להחליף אותה בפגיעה חמורה בהרבה, פגיעה בביטחון הנפשי של הילדים, גרימת שיימינג ונידוי ואנו יודעים שזה יכול להוביל לכיוונים מסוכנים.
רוב הילדים שאינם בקבוצת סיכון, הם א–סימפטומטיים, או עוברים את המחלה בקלות. כל המבצע הזה, להבנתי, הוא למנוע שידביקו אחרים. אך לאור הניסיון עם המבוגרים, לא בטוח בכלל שאחרי החיסון, הילדים לא ידביקו, או יידבקו בעצמם.
לא–מחוסנים ששומרים על ההנחיות אינם משת“פים של הנגיף, אך מי שלא שומר על ההנחיות, מחוסנים ולא–מחוסנים, הם עבריינים, פלילית ומצפונית ויכולים לתרום להגברת התחלואה
אסכם את תגובתי: לא–מחוסנים ששומרים על ההנחיות אינם משת“פים של הנגיף, אך מי שלא שומר על ההנחיות, מחוסנים ולא–מחוסנים, הם עבריינים, פלילית ומצפונית ויכולים לתרום להגברת התחלואה.
אני מקווה שנצליח כולנו, להירגע, לנשום עמוק ולהתמקד במטרה האמתית “עצירת התפשטות הנגיף“, (הן של הווריאנט הזה והן של אחרים שכבר אורבים לפתחנו), על ידי חיזוק הערבות ההדדית, הכבוד ההדדי, בלי כפייה ופילוג ואני מאמינה שזה אפשרי.
באהבה ובאיחולים של שנה טובה, בריאות, ביטחון ושמחה,
חמי רושנסקי, מושב יונתן
