יום הכיפורים, השישה באוקטובר 1973 היה רגע מכונן. כחמישים צעירים שהגיעו לגולן הבינו פתאום שהיישוב הזה הוא האחריות האישית שלהם. זה היה יום הפינוי מן הגולן ומאז השתנו דברים רבים
מספרת הלה שגיא: “בשלהי הקרבות, שבנו ליישוב הזמני, מקום אפור, בוץ עמוק בשבילים וקבוצה מצומצמת, ללא גברים. שאפנו ליצור שגרה ולקדם במהירות את בניית יישוב הקבע, לפני שהגרעין יתפזר. קלטנו גרעינים, שלחנו עובדים ללמוד תעשייה בגבע, הקיבוץ המאמץ. ניסיון רב לא היה לנו ונעזרנו באחרים. מן היום הראשון, שרר מתח בין הקביעה שלנו שהחבר וחלומותיו במרכז ובין צרכי המשק. ניסינו להשיג איזון בין אלו על ידי תהליכים שמטרתם הסכמות. המשברים הגיעו, לא דילגנו על אף אחד”.
“בשנת 1978, לקחנו חזון והפכנו למציאות, להוביל בהולכת מים בכל מקום בעולם”, מספרת דגנית הנדל. “ה’מהפכה התעשייתית’ שלנו חיברה בין ה’חינוך העירוני’ לחלום ה’פלאח’ של הצעירים, שהגיעו רובם מהעיר, מתנועת הצופים. בין שדות התירס, צמח לו מפעל של מקצוענים השואפים לאמינות, מצוינות ואיכות, אנשים שעומדים מאחורי המוצר. חברת ‘א.ר.י.’ התמקצעה בעולמות המים. לאחרונה, הורחבה הפעילות לכיבוי האש והקריאה מרחוק. לאחר המיזוג, מעסיקה חברת ‘אקווסטיה’ למעלה מ-500 עובדים, רובם בישראל.”
השינוי באורחות החיים תרם לגיוון המבנה הדמוגרפי ולהרחבת היישוב. קלטנו הרחבה של כחמישים משפחות. במבט לאחור, מהלך זה הביא לחיזוק המהות היישובית של חברות, שותפות וערבות הדדית.
היה שמח
מספר צביקה ששון: “המעבר לכפר חרוב עשה טוב למשפחתנו. הגענו לפני 19 שנה והיינו מראשוני ההרחבה. זכיתי להיות שותף בוועד האגודה, יצרנו יחד אווירה קהילתית ואקלים של שותפות. ניסחנו אמנה משותפת ליישוב מגוון, השומר על ערכי חינוך ומורשת הקהילה, כמו שנת בר-מצווה פעילה ועבודת נוער. יצרנו קרן ערבות הדדית לתושבי היישוב וכולם שולבו בחינוך הבלתי פורמלי. בקיצור, גאווה גדולה”.
לפני מספר שנים, זכינו לקלוט בנות ובנים ששבו הביתה. מספרת עדי הורביץ: “כבת ממשיכה, לקחתי נורא ברצינות לחזור אל הקיבוץ בו גדלתי, בתנאי המציאות הקיימת. באופן מעשי, לקחת חלק פעיל בוועדות. אני ממש שמחה לבנות בית פה בגולן ובכפר חרוב, זכות גדולה עבורי לגדל ילדים במקום בו אני גדלתי”.
בראייה קדימה, כותבת לילך, מנהלת הקהילה. משימות רבות לפנינו, צמיחה דמוגרפית, שירות לגיל השלישי, לקהילה רב-דורית ויצירת שפה משותפת לציבור מגוון. חיזוק מערכת החינוך והעברת השרביט לדור הצעיר.
על חגיגות החמישים היא מספרת: “שיר החמישים משקף מגמת צמיחה והוקלט בשיתוף רבים. אירועי החמישים בסימן חיבורים בקהילה, לוגו שבחר הציבור, ספר שכתיבתו החלה בריאיון ותיקים, חידון המפורסם מדי שישי ותמונות נוסטלגיה. הפסיפס הקהילתי בעבודה, חגגנו ביום קהילה בכנרת והאירוע המרכזי: תחרות אקטיבית בין קבוצות, בה השתתפו מאות בחום לוהט. שרנו את שיר החמישים, הזלנו דמעות כשהילדים שרו בגאווה והזמינו אותנו לדורותינו להיות חלק מאותה תמונה. היה שמח”.
