לצד הזכות לבחור, חשוב שנלמד את ילדינו שלכל בחירה יש גם אחריות. מותר לי לבחור במה שאני אוהב ובמקביל, אני אחראי למחויבויות הנלוות לבחירה שלי
אחד הדברים החשובים שאנו יכולים להעניק לילדינו הוא היכולת לבחור. בחירות משמעותיות: להצטרף לנבחרת, לנגן בתזמורת, ללמוד כלי נגינה, או להשקיע בתחום שמעניין אותם. אך לצד הזכות לבחור, חשוב שנלמד אותם שלכל בחירה יש גם אחריות.
ילד שבחר להצטרף לתזמורת בית הספר, ובעקבות זאת נעדר משיעור, אינו פטור מהחומר שנלמד. הוא בחר בתזמורת ולכן עליו למצוא את הדרך להשלים את החומר. זהו שיעור חשוב לחיים: מותר לי לבחור במה שאני אוהב ובמקביל, אני אחראי למחויבויות הנלוות לבחירה שלי.
כאן מגיע האתגר ההורי. לא פעם, כשאנחנו מבקשים מהילד להשלים חומר, להתאמן, או לבצע מטלה, הוא מסרב. התגובה הטבעית היא להרים את הקול ולהיות תובעניים יותר. אלא שככל שהלחץ גובר, כך לעתים גוברת גם ההתנגדות. לכן, נימת הקול שלנו היא כלי חינוכי משמעותי. אפשר לשמור על הציפייה והגבול ובכל זאת לפנות לילד בכבוד, להכיר בקושי שלו ולהציע עזרה. המטרה אינה ציות וריצוי ההורה, אלא שיתוף פעולה והפנמת האחריות.
סיבה להתאמץ
כמנתחת התנהגות, אני מאמינה שגם לגמול יש מקום בתהליך, כאשר הוא מחובר למטרה משמעותית עבור הילד. הבטחתי לנכד שלי, בן 12, שאם ימשיך לנגן בכינור, יצטרף לתזמורת ובמקביל, יצליח בלימודים בחטיבה – אקח אותו לשחות עם דולפינים באילת. יש לו יעד, יש לו חלום ויש לו סיבה להתאמץ.
גם אנחנו, המבוגרים, זקוקים להכרה ולתחושה שהמאמץ שלנו מוביל למשהו משמעותי. מחקרי המוטיבציה מדגישים כי לצד תגמול חשוב לטפח תחושת בחירה, מסוגלות ושייכות. הגמול אינו המטרה; ההצלחה, הגאווה ותחושת המסוגלות הן המטרה.
בתוך כל זה, עלינו ללמד את הילדים עוד דבר חשוב: מותר לבקש עזרה. מהורה, ממורה, או מחבר. בקשת עזרה אינה סימן לכישלון, אלא גילוי של אחריות ובגרות. בסופו של דבר, אנחנו לא מגדלים ילדים שיבצעו כל הוראה. אנחנו מגדלים אנשים שיודעים לבחור, להתאמץ, להתמודד עם תוצאות הבחירה, לבקש עזרה ולשתף פעולה. לפעמים, כדי להגיע לשם, כל מה שנדרש מאתנו הוא לשנות את נימת הקול.
