נולדה וגדלה בירושלים, שירתה בנח”ל והייתה חברת קיבוץ עין גדי. בשנת 1980, עלתה לגולן לאליעד, בעקבות האיש שלה, איציק שוקרון. ירדנה מנהלת את מרכז הוותיקים בבני יהודה. רכזת תחום הפנאי וההעשרה במרכז הקהילתי גולן
מאת: רחל בן יצחק, אבנ”י אית”ן
במסגרת עבודתה, מארגנת טיולים בארץ ובחו”ל לגילאי 60+. ידועה בכושר הארגון הייחודי שלה ומצליחה לשלב אתרים ומסלולים מעניינים והטיולים מושכים קהל.
במסגרת ארגון הטיולים, הכירה את עינת מ”מכון התבונה” ושיתפה אתה פעולה, כגון במסע במדבר. עם פרסום הטיול להימלאיה על ידי “מכון התבונה”, ירדנה החליטה להעניק לעצמה מתנה. היא לא יצאה לטיול הגדול של אחרי צבא ובהשתתפות בטיול המאתגר הזה ראתה הזדמנות לפיצוי. ההיכרות עם עינת העניקה לה ביטחון. עינת פורת עמוס היא המייסדת ומנכ”לית המכון ומנחת המסע.
ירדנה ומיכל חברתה, גם כן מאליעד, נרשמו לטיול. הן החלו להתכונן לקשיים והשקיעו מאמצים לשיפור הכושר הגופני. הטיול יצא לדרך השנה ב-5.10.23. לטיול נקבצו מכל הארץ נשים וגברים מגילאי 60 ומעלה. מדובר בטיול של ארבעה עשר ימים. המשתתפים התמודדו עם תנאי טבע מאתגרים, הרים גבוהים ותלולים, מפלים, נחלים שופעי מים והליכה של 86 ק”מ. עשרת אלפים וחמש מאות מדרגות בעליות תלולות, שלושת אלפים ומאתיים מדרגות בירידה והגעה לגובה מרבי של 3,220 מ’ מעל פני הים. היו התלבטויות רבות. ירדנה התלבטה אם תוכל לעמוד במשימות, פיזית ומנטלית, התנאים אמורים להיות קשים.
ההליכה נמשכה שעות רבות. ההשתתפות במסע דרשה מהמשתתפים התמודדות עם תנאי טבע קשוחים, חבירה לקבוצה לא מוכרת ונשיאת ציוד רב על הגב.
השהייה בגסטהאוס לא תמיד הייתה פשוטה, לפעמים ללא מקלחות ושירותים. האוכל בסיסי צמחוני, כדי למנוע כאבי בטן, המיטות לא נוחות וחייבים משמעת כדי לדחוף את עצמך מעבר לגבול היכולת.
אך יש גם תמיכה. הם מלווים במדריכי סדנאות, פעילות ויצירה ובשני רופאים, ישראלי ומקומי.
הם הגיעו לפוקרה ב-6.10 ומשם היו אמורים לצאת להרים. ביום שישי, אבי, אחד המשתתפים, הוסיף את התפילה לחיילי צה”ל. בשבת בבוקר, הקבוצה רוקדת ושרה, הדלקת נרות נפאלים ואושר זורם באוויר.
לפתע, הגיע הטלפון מהארץ. מלחמה, הרוגים, טילים. הבשורה הקשה על מות בנו של אבי, שרק ברך את חיילי צה”ל ביום שישי, נופלת על הקבוצה תוך כדי הליכה בהרים. הקושי הפיזי מתווסף לשברון הלב.
ירדנה מקבלת הודעה על היעדרותם של שני אחייניה שהשתתפו במסיבת הנובה. הם מוכרזים נעדרים.
הבשורה קשה והיא מנסה להחזיק מעמד. לאחר זמן, נכנסת הבשורה הטובה שנמצאו, הם הצליחו לשרוד לאחר שהתחבאו בבור במשך שמונה שעות. האוויר שב אליה.
ירדנה מתקשרת אל משפחתה ומתייעצת אם לחזור, היא מקבלת גיבוי להישאר: “תיהני ממה שיש”.
שני זוגות עוזבים והשאר ממשיכים בדרכם, מלווים בעצב אין-סופי. הטבע עם המראות היפהפיים, גבעות ירוקות, נהרות שוצפים ומפלי ענק מונעים את השבירה. היופי חודר לעצמות וממלא באנרגיה. הסדנאות שמלוות את הקבוצה מעניקות קצת רוגע והקבוצה יוצרת את הביחד, ההקשבה וההכלה של כולם. עזרה הדדית מתוך הבנה שקטה. בהרים שרים את התקווה. הנשמה נקרעת ומאידך – רגעי גאווה והתעלות.
חשים כמו במטוטלת, שומעים על נפילת מכרים ושוב שוקעים עמוק. מר ומתוק.
ירדנה מספרת על גילוי כוחות פנימיים שלא ידעה על קיומם. היא הצליחה להתגבר על הקשיים מכל ההיבטים. חוותה שקט עוצמתי, הטבע כבש אותה ולמדה להסתפק במועט. למרות התנאים הגרועים, מצאה הנאה פשוטה מהיש.
חוויה מוטרפת בנסיעה, באוטובוס היה צפוף ומסריח במיוחד, היא ועינת טיפסו על הגג, זה בהחלט היה בניגוד לסדר הטוב, אך ההנאה הייתה מושלמת.
כל המשתתפים סיימו את הטיול. למראה הפלא המטיילת המצטיינת הייתה בת 80. הטרק הפגיש את המשתתפים עם כפרים ייחודיים ושווקים מקומיים שהביעו הזדהות.
הנסיעה הביתה הייתה קשה.
