טוראי יוסי סדיקי, תושב קצרין, עלה מאוקראינה, וכשבאה השעה להתגייס לצה”ל, הגיע לבסיס “מחו”ה אלון”, כמו עולים רבים אחרים. זאת הייתה הזדמנות ראשונה ללמוד עברית כהלכתה, ולהשתלב באופן המיטבי לא רק בצה”ל, אלא גם במולדת החדשה
את המשפטים הבאים ככל הנראה ניתן לשמוע מרבים, אך בהתחשב ברקע לאמירה הזו, היא כלל לא מובנת מאליה: “אני רוצה לשרת שירות משמעותי. עשיתי גיבוש צנחנים ואני מקווה שעברתי אותו. אני רוצה שהשירות שלי יהיה מאתגר ויהיה נקודת ההתחלה של העתיד שלי. חשוב לי שזה יהיה שירות קרבי, מאתגר. אני מאוד רוצה להגן על המדינה הזו”, מדגיש טוראי יוסי סדיקי, תושב קצרין, העתיד לסיים בקרוב את קורס העברית בבסיס מחו”ה אלון.
“נולדתי באוקראינה, בעיר ניקולאייב שליד אודסה. אודסה זו עיר עם המון יהודים. גרנו שם במשך שמונה השנים הראשונות לחיי ואז עברנו לקרים, שעכשיו כל הזמן שמעו עליו בחדשות. בקרים גדלתי. שיחקתי כדורגל בצורה רצינית וכל החברים שלי היו שם. עבדנו מאוד קשה. היה לנו מעט מאוד כסף, חיינו בלי אור ובלי גז. כשסבא שלי (אבא של אמא) נפטר, הוא השאיר לנו כסף ואמר שהוא רוצה שנחיה בארץ. הוא נתן לנו צ’אנס.
אמא שלי החליטה שאנחנו עוברים. היא רצתה שתהיה לנו התחלה חדשה. בהתחלה לא רציתי לעבור – כל החברים שלי היו שם. כל מה שהכרתי זה אוקראינה ואלו היו כל חיי. למה שאני אוותר על הכדורגל ועל החברים?
“החודשים הראשונים שלנו בארץ היו קשים. אף אחד מאיתנו (אני, אמי או אחותי) לא ידע עברית או אנגלית ברמה מספקת. אני היחיד שידע אנגלית, וגם זה לא באמת, כי לא מלמדים אנגלית באוקראינה. פחדתי מהמדינה הזו בהתחלה, אבל לאט לאט למדתי להשתלב. למדתי במערכת החינוך פה שלוש וחצי שנים. חצי שנה בבקעת כינרות – ולאחר מכן עברתי לפנימייה לעולים חדשים ליד ראשון לציון. הכרתי שם חברים ואת החברה שלי, והתחלתי להרגיש שזה המקום שלי. אחרי שבתחילה כל מה שרציתי היה לחזור התחלתי להרגיש שהעלייה הייתה בחירה נכונה”.
לפני מס’ חודשים יוסי סדיקי הוסיף לשמו את הדרגה “טוראי” והתגייס לצה”ל. כמו עולים חדשים רבים אחרים הוא הגיע לבסיס “מחו”ה אלון”, על מנת לאפשר את השתלבותו המיטבית בצה”ל. “אחד הדברים היפים במחו”ה הוא שכולם מדברים שפות שונות – וזקוקים לעברית על מנת לתקשר זה עם זה. לא ידעתי לדבר בעברית לפני שהתגייסתי כי כל החברים שלי היו דוברי רוסית. עכשיו זה השתנה ומאוד השתפרתי”. לקראת כל סוף קורס מתקיים מסע מסכם. הפעם, ביוזמת אחד הקצינים, המסע התקיים ביחד עם נוער במצוקה מכרמיאל, זאת על מנת לאפשר לעולים החדשים להכיר את החברה הישראלית – ולאפשר לנוער להכיר רובד אחר של צה”ל, של אנשים שנלחמים בשביל הזכות לשרת בו. “מאוד רציתי ללכת אבל לצערי יש לי בעיה ברגל. כשראיתי את החברים שלי עולים מן האופק רצתי אליהם, למרות שאני לא אמור לעשות את זה. החברים שהכרתי פה והחוויות שרכשתי משמעותיים לי מאוד. אני מתגעגע למקום הזה, ואפילו עדיין לא עזבתי”.
כשיוסי נשאל, לסיכום הראיון, מה היה רוצה להגיד למתגייסים עתידיים, הוא התלבט מעט. לבסוף, היה לו מסר אחד ברור: “תאהבו את מה שאתם עושים, תעשו את המקסימום שאתם יכולים”.
