עלמה זהר התחברה לצמד המפיקים המוזיקליים דודו טסה וניר מימון והצליל שלה השתנה. פחות קליט, יותר פזילה לסולמות הערביים האהובים על טסה. היא עדיין כותבת טקסטים משובחים ומלחינה גדולה. “חיים משוגעים” הוא דיסק של שישה שירים (כעשרים ושתיים דקות בסך הכול), ואם זה כי עפו החוצה שירים שלא עמדו בתקן המחמיר – הרי זה מבורך. מה שנשאר – כל שיר בול.
טסה ומימון עטפו את השירה הצלולה של זהר בסאונד מיוחד, מזרחי ופעם אחת ולתמיד – אל תבלבלו את זה עם ים-תיכוני. הרבה ביטים אלקטרוניים ושיר אחת מופלא (“תפתח”), עם גילי יאלו, ששר באמהרית וגונב את הלב. שניים מהשירים הפיק שותפה הוותיק יותר של זהר, אסף איילון וגם הוא התכנס לסאונד הקסום הכללית.
זהו ניסיון מעניין של זהר לתפוס את האוזן בעוד גזרה שלא הייתה בה בעבר. ניסיון מוצלח יש לומר. פחות מוצלח הוא היעדר דף עם מילות השירים. עלמה זהר הוציאה דיסק בלי מילות השירים. מי שזוכר, כמוני, איפה היא גדלה ואצל מי, לא יכול לקבל את זה.
“לבחור נכון” – אמיר דדון
זהו האלבום השלישי של אמיר דדון והעניינים בו עגומים. יש הרבה כאב בשירים של דדון ובהגשה שלו. יכול להיות שהוא מתגעגע למשהו שאין יותר (“אני עדיין אוהב אותך”), יכול להיות שהמבט שלו פנימה נתקל בהתלבטויות, בבחירות לא טובות (“מתי אלמד לבחור נכון”).
לדדון יש קול ענק, אבל בדיסק הזה הוא שובר אותו כל הזמן. אם השירה מלנכולית והסאונד מלנכולי והמילים עגמומיות – אז זה מלנכולי.
יש פה גם כמה שירים שמתקרבים לנוסחת הזהב של שלמה ארצי. יש השפעה והיא מבורכת בעיניי. גלעד שמואלי הפיק מוזיקלית. לשיר “אם הייתי מוכן” נפרס שטיח אדום מיד כשנולד: כתבו – גלעד כהנא ודודו טסה והלחין דודו טסה. הפיקו מוזיקלית – דודו טסה וניר מימון. ההרכבים האלה, על פי עיתונות המוזיקה, הם הטופ של הטופ היום. לא התרומם לאוזן שלי.
עכשיו תראו, אני מוקף בביקורות מתלהבות מאוד מ”לבחור נכון”. לא שותף להן. נכון שיש בדדון איזה יהלום, אבל המלאכה שלו היא ללטש אותו כל פעם חדש. בדיסק הזה, זה לא עבד לו. קורה.
“עאפאכ” (“בחייך”) – גוסטו
גוסטו, מהיוצרים המסקרנים שפועלים כאן, עושה דיסק רביעי – כולו במרוקאית, שפת-אם בשבילו. “הבית שלי בישראל”, אומר גוסטו, “ומרוקו תמיד אצלי בלב”. חוברת המילים המוקפדת מתווכת את פער השפה ולצד הטקסט המקורי, מציעה תרגום לעברית. הגופן אמנם שערורייתי, אבל אפשר לראות את העומק של הדברים, הגם שבסיסם עממי.
שיתופי פעולה איכותיים של גוסטו עם מוריס אל מדיוני ועם מירי מסיקה (לה כתב את “זהרה” המוצלח) מיטיבים עם האלבום הזה.
שורה ארוכה של מוזיקאים מנגנים באלבום בכלים שלא ידעתם על קיומם, אבל האוזן שלכם תאהב.
יופי.
