במסגרת המיזם “זיכרון בסלון”, נערכו בשנה שעברה 23 מפגשים, ברחבי הגולן. כל סלון והאווירה שלו. כל זיכרון והזוכר שלו
יעל גלמור
“זיכרון בסלון” הוא מסורת ישראלית חדשה, של התכנסויות לא פורמליות, באווירה אינטימית, סביב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לצד הטקסים הממלכתיים והיישוביים.
במטרה להפוך את זיכרון בסלון למסורת במועצה האזורית גולן, היחידה להתנדבות ו”מרכז צעירים” פועלים יחד, זו השנה השלישית, בשיתוף מובילי המיזם “זיכרון בסלון”. בשנה שעברה, במהלך השבוע של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, קיימנו 23 מפגשים של “זיכרון בסלון” ברחבי הגולן.
בכל סלון וסלון, הערב מתעצב באווירה שונה, שמתאימה לרוח הקהילה ומשקפת את מגוון האנשים שהתקבצו בסלון. המבנה הבסיסי של הערב כולל שלושה חלקים: הערב נפתח בעדות. לעתים, של ניצול שואה, או בן הדור השני ולעתים, עדות כתובה, או מצולמת. החלק השני הוא שיח פתוח בין יושבי הסלון על חשיבות זיכרון השואה בהווה ובחברה שלנו. משם, הערב ממשיך לחלק שיתופי, בו האורחים מוזמנים לנגן, לשיר, לשתף בסיפור אישי, או כל פעילות אחרת שתאפשר ביטוי אישי יצירתי.
נספר על ערב בסלון של משפחת וולף, שהתקיים בשנה שעברה, בנאות גולן.
אברהם וולף, אביו של דוד וולף, הגיע לספר את סיפור חייו של אביו, יואל וולף ז”ל, במהלך השואה ובשנים שבעקבותיה. יואל, יליד פולין, לחם והשתתף בכל המאורעות המכוננים של העם היהודי בשנים אלו. הוא היה חבר המחתרת היהודית בקרקוב ושרד את מחנות העבודה של הגרמנים. לאחר המלחמה, התנדב לארגון הבריחה וסייע להבריח יהודים בגבול צ’כיה. לאחר מכן, עלה על אניית מעפילים, נלכד על ידי הבריטים וגורש לקפריסין. משם, היה בין הבודדים ששוחררו לפני מלחמת העצמאות וכמובן, השתתף בכל מלחמות ישראל עד וכולל מלחמת יום כיפור.
נדידה של רבע מיליון
אברהם סיפר על מחנה העבודה פלאשוב, אשר אביו שהה בו וכיצד הם סבלו מהרעב ומהתנאים הסניטריים הקשים. במסגרת עדותו, ציטט אברהם את מילותיו של אביו, יואל: “באחד הימים, נודע לנו שמאות אנשים, ובתוכם גם אמי, נשלחו למקום לא ידוע. ערב אחד, קבלנו אות חיים מאימא. דודי קיבל מכתב שבו אמי סיפרה על שהחלימה ממחלת הטיפוס והיא מבקשת עזרה כספית.
“ביחד עם אחי, החלטנו לגנוב נעליים צבאיות מהמחנה. הצלחנו להתגנב למחנה, גנבנו כמות גדולה של נעליים ואת הכסף שהרווחנו ממכירתם, העברנו לאמנו. לימים, הסתבר כי האם לא קיבלה את הכסף שנשלח אליה”
ביחד עם אחי, החלטנו לגנוב נעליים צבאיות מהמחנה. הצלחנו להתגנב למחנה, גנבנו כמות גדולה של נעליים ואת הכסף שהרווחנו ממכירתם, העברנו לאמנו. לימים, הסתבר כי האם לא קיבלה את הכסף שנשלח אליה”.
במפגש זה, אברהם התייחס גם לסיפור עלייתו של אביו ארצה. יואל ז”ל סיפר עד כמה קשה להבין את הנדידה של כרבע מיליון יהודים ממזרח אירופה למרכזה ומערבה, אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא סיפר על אנשי הבריחה שעשו את עבודתם עם הרבה אהבה, תושייה וחוכמה. הם היו אידאליסטיים ציין, אך היו כאלו שלא היו הוגנים: “באלו, נתקלתי כאשר רציתי לעבור את הגבול בין שטח הכיבוש הצרפתי לאמריקני, בתוך אוסטריה. שלוש פעמים המתנתי בתחנת רכבת בחורף הקר, בפעם השלישית הבנו מדוע! מבריחי הגבול לקחו את התשלום לעצמם ולכן לא הצלחנו לעבור את הגבול. נדרש מאתו הרבה כוח רצון, חזון ואמונה ולבסוף השלמנו את המסע ארצה”.
