אחד–עשרה לוחמים של גדוד 13 נפלו במתחם בית המכס העליון, ב-15 ביוני 1967, כשהתפוצץ עליהם בונקר תחמושת סורי שעסקו בפינויו
54 שנים עברו ולא שכחנו.
ב-15 ביוני 2021, הגענו, זו השנה החמישית ברציפות, לאתר האנדרטה, בחצר מלון בית המכס העליון. תחת עץ האקליפטוס הענק והמצל, התאספנו כ-80 בני משפחות, חברים לגדוד 13 ולפלוגה ד‘, לוחמי גולני במדים ואורחים רבים.
בצהריים, החלו בני המשפחות והאורחים למלא את רחבת האקליפטוס. חיבוקים ונשיקות ולחיצות ידיים פתחו שיחות חמות והעלאת זיכרונות.
שמואל ס., תושב אניעם שבגול, פתח את המפגש.
שרה ה., אחותו של סגן שמואל קלוגר ז“ל, שנהרג בקרב עם מחבלים באל חמה ב-2.5.69, קראה משירו של א. מקליש – “החיילים הצעירים שמתו“, בתרגומו של חיים חפר.
זאב ש. סיפר את סיפורם של הטירונים, בני מחזור הגיוס שלו, פברואר 67′. שמונה מהנופלים היו טירונים בני מחזור גיוס זה ושלושה היו סמל המחלקה, מפקד הכיתה וחובש הפלוגה: “הם עלו רגלית לגולן, ביום שישי, 9 ביוני 67′ והשתתפו בכיבוש כפר הקצינים הסוריים בבניאס. חמישה ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים, פלוגה ד‘ הטירונית הייתה במשימה של רישום ופינוי שלל נשק ותחמושת סוריים מבונקרים, במתחם בית המכס העליון. אחד הבונקרים הללו התפוצץ על הלוחמים שהיו בתוכו ומחוצה לו. כל אחד עשר הלוחמים נהרגו. תשעה מהם נקברו בקבר אחים בבית העלמין הצבאי בנהריה ושניים נקברו בקריית שאול ובהר הרצל.
“את הסיפור הזה אנחנו רוצים לספר כל שנה, בבחינת ‘והגדת לבנך‘, על מנת שלא יישכח, על מנת שגם הדורות הבאים יכירו אותו“.
זהבית, אחיינית של אהרון גמיל ז“ל, סמל המחלקה, סיפרה על דוד שלה, שמעולם לא הכירה, עד שבשנה זו חקרה אודותיו וכתבה את סיפורו.
ז‘ורז‘ט, אחותו של פליקס איטח ז“ל, סיפרה על אחיה. דמעות חנקו את גרונה והיא לא הצליחה לסיים עד תום את דבריה. אבל הדברים היו ברורים מאוד לנאספים. גם אחרי 54 שנים, הכאב עדיין גדול.
מפקח מהרשות לפינוי מוקשים בגולן סיפר לקהל על פינוי המוקשים במתחם, על שיטות החיפוש, על היסודיות והרגישות הרבים בהם נקטו בחיפוש באזור הבונקר שהתפוצץ.
בין הממצאים היה מקלעון FN, שככל הנראה היה מקלעונו של עובדיה זנדני ז“ל.
בסיום המפגש, הופרחו באוויר אחד עשר בלונים, שמו של נופל רשום על כל בלון. רוח אחר הצהריים נשאה אותם מזרחה. בטח יגיעו במעופם לקצרין וימשיכו לסוריה.
