המתבגר הולך לפנימייה והקטנה, כבר לא כל כך קטנה, עולה חטיבה. התרגשות של התחלות חדשות, אבל הלימודים יתחילו בזמן? ומה יהיה עם הלא–מתחסנים?
בכל שנה מחדש, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, יש אווירה של התרגשות גדולה לקראת ההתחלה החדשה. יש ציפייה למפגש עם החברים, חווית קניות, התארגנות וציפייה. השבוע, רציתי לשתף אתכם בהתרגשות שלי עם ההתחלות החדשות של הילדים.
המתבגר שלנו מתחיל ללמוד בישיבה התיכונית בחיספין ורציתי לספר על הדרך שעשה עד הלום, על המורים הנפלאים שלו מהיסודי והחטיבה שליוו אותו, שראו אותו בעין טובה, שעודדו ותמכו, שנתנו יד בהפיכתו למתבגר מקסים, שבחר ללמוד בישיבה, מתוך מבחר מוסדות חינוך שעלו במחשבות. זה נהדר שיש מגוון וכל אחד יכול לבחור לעצמו את המקום המתאים לו ונכון לו ויחד עם זאת, לי באופן אישי, והאמת שגם לו, זה קצת חבל ששכבת הגיל שלו ביישוב מתפצלת. הם חבורה נפלאה עם עוצמה וחיבור והם כל כך טובים וחיוביים יחד. אני מסתכלת עליהם, מטיילים במעיינות, נפגשים, משחקים, משוחחים שיחות עומק על החיים, על העתיד, יש ביניהם ערבות הדדית מיוחדת. זה לא מובן מאליו לראות קבוצה בגיל ההתבגרות, עם וייב כל כך חיובי, שיש מה ללמוד מהם. על אף שיש חברים שממשיכים אתו ויהיו לו עוד חברים חדשים, אני רואה בקבוצה הזאת שיצרו לעצמם נכס משמעותי ומיוחד ומאחלת לכל אחד מהם הצלחה במקום שבחר ושימשיכו לשמור על הקשר ולהיפגש בשבתות ובחגים, באחוות אחים קסומה.
אני שמה לב שהיא כבר לא כל כך קטנה. היא מתקדמת לעוד שלב בחיים. יש לי עוד מתבגרת שמחכה לחזור לשגרה, למפגש החברתי המחודש, לאחר חופשה ארוכה. היא עדיין מתלהבת מקלסרים יפים וצבעוניים, קנתה עפרונות ועטים ומדגישים
רציתי גם לספר על התרגשות של הקטנה שלי, שעולה לחטיבה ובעצם, עכשיו, כשאני כותבת את זה, אני שמה לב שהיא כבר לא כל כך קטנה. היא מתקדמת לעוד שלב בחיים. יש לי עוד מתבגרת שמחכה לחזור לשגרה, למפגש החברתי המחודש, לאחר חופשה ארוכה. היא עדיין מתלהבת מקלסרים יפים וצבעוניים, קנתה עפרונות ועטים ומדגישים. למרות שהיא לא ממש אוהבת תלבושת, גם אותה היא תקנה בהתלהבות, כי כיף להתחדש.
תתחיל כסדרה?
בעוד אני מנסה להסדיר נשימות, ולקלוט שהילד הולך לפנימייה, ואני מתכננת מה לכתוב ובמה לברך, בחדשות, משביתים לי קצת את ההתרגשות, כי בכלל עדיין מתלבטים אם לפתוח את השנה כסדרה. הדיווחים על המספר ההולך וגדל של המאומתים לקורונה די מבאס ויש חששות ודאגה ויש את עניין החיסון השלישי, שעכשיו צריכים לתת לו דחיפה ואני תוהה לגבי המורים שלא רוצים להתחסן.
אני מסתכלת על שרת החינוך החדשה, שעוד לא בטוחה בעצמה, מה נכון לה ולתלמידים ולמערכת, בתקופה כל כך לא ברורה ומטלטלת. האמת היא שהכי אני רוצה לזעוק בקול גדול – “יאללה, הבנו, די עם המגפה הזאת“. אבל צעקות לא יעזרו, וגם לא הכחשות. יש פה מחלה מידבקת ותסלחו לי שאני מביעה את דעתי פה, מעל דפי העיתון. יש הרבה אנשים שאני אוהבת ומעריכה שהחליטו שלא להתחסן והאמת, ביני לביניכם, אני ממש לא מצליחה להבין את ההתנגדות הגדולה. אני חושבת, יחד אתכם, בקול: האם באמת כל מי שמתנגד לחיסונים לא מכניס לגופו ניקוטין? לא נושם אוויר מזוהם ונשמר לגמרי מקרינות? האם אנחנו יודעים מה שמים לנו באוכל במסעדות ואם עובדי המטבח ומפעלי המזון מקפידים על היגיינה ולא מכניסים לנו רעלים? האם באמת אנחנו מקפידים לא לאכול פירות מרוססים, לא מכניסים לגופנו תרופות מכל מיני חומרים, לא שותים קולה שאין לנו מושג מה יש במרכביה? האם אנחנו יודעים מה אכלה הפרה ומה יש בבשר, או בגבינות, או בסוכריות?
עוד מאמץ משותף
לא נראה לי שאנחנו יודעים הכול ובכל זאת, מכניסים לגופנו כל מיני. בעניין החיסונים, ובכלל בענייני בריאות, אני לא מבינה הרבה, אבל אני סומכת על גדולי הרופאים המדענים והפרופסורים, בארץ ובכל העולם, שממליצים להתחסן. אם חיסון יכול לעזור, וראינו שבסיבוב הראשון הוא עזר והייתה הפוגה, אז בואו נעשה עוד מאמץ משותף, כי כשכולנו יחד, הולכים למען מטרה, זה מצליח ויש לזה אפקט חזק.
רציתי לכתוב טור מתרגש ושמח לפתיחת שנת הלימודים, אבל כרגע, לא ברור אם בכלל תתחיל ואיך תתנהל עם כל הבידודים והחולים. מצאתי את עצמי רוצה לעשות משהו שאני בדרך כלל לא עושה, כי אני באמת מאמינה שאיש באמונתו יחיה. אבל כרגע, זה כל כך בוער בי, הרצון להכניע את המגפה ואני יודעת שיש פה מחלה קשה, אז הלוואי שנתאחד למען המטרה ונתחסן ושאחרי החגים, בע“ה, נחזור לשגרה בשמחה.
אם, בסוף, תהיה הפתעה והשנה תתחיל כמתוכנן, מאחלת לכל הילדים ולאנשי החינוך שנת לימודים פורייה ומוצלחת, חברתית, רגשית וגם לימודית ושכולנו בע“ה נהיה בריאים.
