הקסם שבפרק שהסתיים ובזה שעוד לא נכתב, באפשרות למשהו חדש. לפעמים, התחלה חדשה היא פשוט האפשרות לומר – מה שהיה, היה. מה שלא עשיתי, אולי עוד אפשר
מאת: אלונה קוטלז'
בראש השנה, פרחה שושנה אצלי בגינה. סתם. אין לי גינה. אני גרה בקומה ראשונה של בניין עם מרפסת קטנה שיש בה עציץ אחד, אותו אני משתדלת להשאיר בחיים. יום אחד, אני אגור בבית נורמלי ואארח את המשפחה, אבל נכון לעכשיו, אני עדיין על תקן מתארחת.
את החג אני עושה עם המשפחה בקצרין. כמה שאני אוהבת את שולחן החג. כל הקישוטים היפים שמוציאים מהארון, תפוחים קטנים מפלסטיק וצנצנות דבש ורימונים ופרחים ומה לא. זה אולי לא החג האהוב עליי, אבל זו בהחלט ארוחת החג הכי טובה, מושקעת וטעימה.
בבוקר, לפני שנסעתי צפונה, פגשתי את השכן החדש שעבר לגור בבניין עם אשתו. דיברנו כמה דקות ואז הוא אמר שראש השנה הוא סוג של משפט וציטט מתוך התפילה – "ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים". הוא מיהר להסביר שזה משפט טוב, שבא למחוק את העוולות שעשינו. הוא קרא לזה בריאה חדשה ואהבתי את זה. אני לא יודעת אם אני מאמינה שפעם בשנה כל החטאים שלנו פשוט מתאפסים, אבל כן יש לי חיבה יתרה, ומי שקוראת ותיקה כבר יודעת, להתחלות חדשות. הקסם שבפרק שהסתיים ובזה שעוד לא נכתב, באפשרות למשהו חדש. ואני יודעת שזה לפעמים נשמע גדול, אבל דווקא להפך. ההתחלה הזאת לא חייבת להיות דרמטית. היא לא אומרת שמחר קמים אדם חדש, מפסיקים הרגלים, מגשימים את כל החלומות ומסדרים את החיים. לפעמים, התחלה חדשה היא פשוט האפשרות לומר – מה שהיה, היה.
מה שלא עשיתי, אולי עוד אפשר.
מה שכאב, אני לא חייבת לקחת איתי באותה צורה.
ומה שאני רוצה שיהיה, עדיין פתוח.
יש הרבה הכנות לארוחת החג ולפחות שלושה רימונים שעליי לקלף, אז רק אאחל שתהא זו שנה טובה ומוצלחת, מלאה בהתחלות חדשות.
חג שמח.
