אני תמיד מרגישה חרדה רגע לפני הטסט וביום עצמו, אני מתוחה ולחוצה. אני מכינה את עצמי – מה כבר יכול להיות, כבר נכשלתי כמה פעמים בחיי וחזרתי והכול היה בסדר, אז מה הקטע שלי
מאז שהייתי בת עשרים ומשהו, יש לי רכב משלי. זה כמובן כיף שיש לך אוטו משלך, אבל יש גם צדדים פחות כיפיים בעניין. מוסכים וטסטסים למשל. אני תמיד מרגישה חרדה רגע לפני הטסט וביום עצמו, אני מתוחה ולחוצה. אף פעם, לא הצלחתי להבין את עצמי, או להסביר את הקטע הזה שלי עם טסטים. כבר שנים, שאני מגיעה אליהם כאילו הגעתי למבחן הכי חשוב ומשמעותי בחיי ואני יודעת שזה לא, אבל עדיין זה מלחיץ אותי. אני לא עושה טסט לפני הזמן. תמיד ברגע האחרון, כי אני ממש שונאת את המעמד ותמיד מתפללת שאולי יבוא איזה מלאך שיעשה במקומי. לא בא. רק שתדעו, העובדים במכון הטסטים נחמדים אליי ואדיבים ועדיין, אני לחוצה. היו שנה או שנתיים שנתתי למוסכניק לעשות את זה בעבורי, אבל החלטתי שאת מאות שקלים שזה עולה לי אני מעדיפה לבזבז על משהו כיפי אחר וגם ולהתגבר על החרדות והפחדים שלי.
לקראת הטסט, אני תמיד מכינה את עצמי ואומרת – מה כבר יכול להיות, כבר נכשלתי כמה פעמים בחיי וחזרתי והכול היה בסדר, אז מה הקטע שלי.
השבוע, כשהלכתי לעשות טסט, החלטתי שאני באה הכי קולית שאפשר, נשמתי נשימות, לקחתי רסקיו להרגיע, הזכרתי לעצמי שמקסימום אני לא עוברת לא נורא… העיקר שאעבור את המבחנים החשובים שיש לי בחיים
השבוע, כשהלכתי לעשות טסט, החלטתי שאני באה הכי קולית שאפשר, נשמתי נשימות, לקחתי רסקיו להרגיע, הזכרתי לעצמי שמקסימום אני לא עוברת לא נורא… העיקר שאעבור את המבחנים החשובים שיש לי בחיים. אבל איך שאני נכנסת למסלול של הטסט, ויש את הברקס הזה שעושים בהתחלה, והאוטו קצת מזדעזע, שוב נכנסה בי החרדה הזאת, ואז עושים את זה שוב, כאילו לא מספיק שנפל לי הלב בפעם הראשונה.
“תלחצי חזק על הברקס“, הוא מבקש ואני חוששת שהרגל שלי חלשה מדי ובגלל זה הוא יחשוב שיש בעיה בברקס ואז, וינקר ימין, וינקר שמאל, והוא בודק לי את הפנסים ואני מתפללת שלא נשרף משהו בדיוק היום.
יש גם את המקום הזה שצריך לעבור מעל הבן אדם שעומד למטה, אני מתה מפחד שלא אסובב נכון את ההגה ואחליק עם גלגל אחד באוויר, ואז הוא מבקש לסובב את ההגה, ואני כמעט מרגישה שאני שוברת אותו ומלחיץ אותי שלא אשמע מה שהוא אומר למרות שיש לו רמקול ושתבינו, אני באמת נהגת סבבה ואני ממש לא אישה פחדנית וחרדה בדרך כלל, אבל כשאני בטסט, אני לא רגועה.
נו, שייגמר כבר
אני רוצה שייגמר מהר ורק אחרי שאני עוברת את המסלול, אני מצליחה להירגע ואז, בכל שנה מחדש, אני מבטיחה לעצמי שזו פעם אחרונה שאני הולכת לעשות טסט ובכלל, כל הסיפור הזה של טסט ומוסכים זה, לדעתי, תחום שהגברים צריכים לעשות עבורנו… ואיכשהו, מאז שהתחתנו, תמיד אני עשיתי את זה. היו שנים שהיו לנו שתי מכוניות והייתי לוקחת למוסך ולטסט גם את המכונית של האיש. מזל שיש לו רכב מהעבודה, כי לא הייתי מסכימה יותר לעשות את זה פעמיים.
אז השבוע, כשיצאתי מהטסט רגועה, אחרי שאחד הטסטרים הרגיע אותי במילים טובות, חיכיתי בתור לקבל את האישור ופגשתי בתור איש נחמד שסיפר לי על הליך בריאותי רציני שעבר. תוך כדי שהאיש מדבר, איש אחר עשה קצת רעש וניסה להידחף ולעקוף אותנו בתור וחשבתי לעצמי שזה די פאתטי להילחץ מטסט ולריב על תור. אני לא רבתי… אני הייתי רגועה, כי זה באמת שטויות וצריך לזכור תמיד לחיות בפרופורציות… עוד אחד מהדברים שאני מקווה שאצליח לשנות עד השנה הבאה – לא לפחד מהטסט.
