הכול התחיל מסדנת בצק סוכר, ב-2002. היא נדלקה ומאז ממציאה את עצמה בכל פעם מחדש. בין השאר יצא מזה “כפיות“, בית הספר לקונדיטוריה. האורחת שלנו לשבת היא גלית כהן, מאניעם
קצת על עצמך
“גלית כהן, אוטוטו בת 50, נשואה לרונן, קצין בקבע. אימא לשלוש בנות מקסימות – שני, הילה ושוהם“.
איפה נולדת וגדלת?
“חדרה, גם אני וגם רונן גדלנו שם. הגענו לגולן מתוך אידאולוגיה לבנות את ביתנו ולגדל את ילדינו בצביון כפרי ושקט“.
מגורים
אניעם.
עיסוק
“בעלת ‘כפיות‘, בית הספר לקונדיטוריה. את תחום הקונדיטוריה גיליתי די במקרה, אי אפשר לומר עליי משפט כמו ‘עוד משחר ילדותי אהבתי אפייה‘, ממש לא… הכול התחיל מזה שחברה טובה גררה אותי לסדנת בצק סוכר, בשנת 2002, שם גיליתי עולם חדש, טעים, יצירתי, מספק ומעניין מאוד. אני קונדיטורית כבר 20 שנה, מלמדת 15 שנים. ‘כפיות‘ קיים כבר עשור. למדתי בארץ ובעולם. תחום הקונדיטוריה מאוד אופנתי, עובר שינויים וכל הזמן צריך להישאר מעודכנים. ככה זה ביצירה. אתה ממציא את עצמך כל פעם מחדש ולכן אין סוף ללימודים בתחום הקונדיטוריה וכמובן, גם בעולם הקולינרי הרחב.
“כשאני מלמדת, אני מקבילה את העולם שלי לעולם המוזיקה. בסופו של דבר, יש מספר תווים אבל אין סוף מנגינות. אני מתחילה ללמד יסודות ומלמדת שכל חומר גלם הוא תו וכל מתכון הוא מנגינה, כך שברגע שאני משנה חומר גלם, או כמות, אני כבר במנגינה אחרת והתוצר לא יצא אותו דבר“.
איך נראה יום שישי שלך?
“בגדול, בשישי אני מבשלת לבני הבית. לא מאמינים לי, אבל אני לא אופה… (אם אין אורחים) בני הבית לא אוהבים עוגות, אז אין מי שיאכל.
“אבל בין לבין, יש לי המון שאלות מהתלמידים שלי… תזכירי לי איך ממירים משמרים יבשים לטריים, אם העוגה עדיין רוטטת ועברו 45 דקות, להוציא? למה צד אחד נאפה והאחר לא? הפטיסייר אמור להיות כזה נוזלי? רונן אומר שאני ורדה רזיאל זקונט של עולם הקונדיטוריה“.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“חייבים שיהיה בשר. צלי עם פטריות, או בשר במעשנה, או עוף בתנור. בני המשפחה קצת בעייתיים עם האוכל, אז יש כמה חוקים: בלי קציצות, לא אוכל אדום, לא צהוב, לרוב לבן ופשוט אורז חובה, כי יש צד פרסי אצל האבא. גם על תפוחי אדמה לא מוותרים. וסלטים… תלוי בעומס השבועי, לרוב סלטים טריים.
“לקינוח – סלט פירות שכולם אוהבים מאוד וגלידה. חשוב שיהיו גם פיצוחים“.
זיכרון ילדות משבת
“יש לי הרבה, אבל בעיקר הבישולים לשבת. גדלתי בבית של סירים חמים ומלאי כל טוב, מיליוני סלטים, חשיבות גבוהה לאוכל אסתטי וטעים, תמיד מפה יפה על השולחן. בקיצור, חלק מרכזי מחיי הוא אוכל“.
ספרים, או עיתונים בשבת?
“ספרים אני קוראת בעיקר בחגים, כי כשאני מתחילה ספר, אני לא יכולה להוריד אותו מהיד, עד שאני מסיימת. זה אומר לוותר על ענייני הבית והמשפחה ואפילו על שינה… אני טוטאלית ולכן הלו“ז שלי לא מאפשר, אבל בחגים, כשיש חופש, אני ישר קונה איזו טרילוגיה או שתיים ומסיימת אותן בכיף“.
המלצה על ספר
“‘האי של סופיה‘”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“לטייל עם בעלי על האופנוע, או עם כל המשפחה בג‘יפ. גם להיפגש או לטייל עם חברים. בגלל ששנינו רוב השבוע עסוקים ולא בבית, אז קודם שואלים את הילדים מה בא להם לעשות ואם יש להם עיסוקים משלהם עם חברים, אנחנו ביחד מטיילים, או נפגשים, עם חברים. אנחנו מאוד אוהבים לטייל במדבר ותמיד חוזרים מלאי הרפתקאות“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם אבא שלי. נפרדתי ממנו לפני שלוש שנים ואני מאוד מתגעגעת אליו“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“פרחתי! ניצלתי את הזמן להעביר את העסק שלי למבנה חדש וגדול יותר. כשכולם השתעממו, אני פרפרתי, העברתי, צבעתי, שייפתי, ניקיתי, סידרתי, כמעט שלא ישנתי. כשסיימתי, ועדיין היו סגרים, עשיתי את ‘שביל הגולן‘ עם שוהמיקה שלי וחברות מהמושב. זה היה כיף חיים, גם גידלתי גינת ירק לתפארת. בקיצור, אז, וגם עכשיו, אין לי רגע דל“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“כיום ממרום גילי, המוטו שלי הוא ‘חיה ותן לחיות!’. שכל אחד יתעסק בעניינים שלו. חבל על האנרגיות. זה מכניס עצבים, עושה קמטים, מביא מחלות והורס את היום. לא סובלת שקרנים, צבועים ורכלנים“.
מהו החלום שלך?
“הגשמתי אותו… אני חיה את החלום“.
מסלול, מעיין, או פינת חמד שאת אוהבת בגולן
“יש לי הרבה. אבל אם חייבים – אז משולש הגבולות, המצפה של מבוא חמה“.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות! ונחת“.
