בסיוע המשפחה וגורמים רבים אחרים, שיפצה תושבת אבנ“י אית“ן את המקווה היישובי, לעילוי נשמת אמה. גם הנצחה וגם הגשמת חלום
מאת: מיטל קורנשטיין, אבנ“י אית“ן
בערב חגיגי לנשות המושב, בשיתוף ועדת תרבות, חנכנו בשבוע במושב אבנ“י אית“ן את מקווה הנשים המחודש. המקווה שופץ וחודש על ידי תושבת המקום מיטל קורנשטיין, שהקדישה את הפרויקט לע“נ אמה, מזל טרבלסי בת רינה ז“ל, שנפטרה לפני כשנה ממחלת הסרטן. מזל הייתה אישה של חסד ומעשים טובים ותמיד דאגה לשמח ולעשות טוב לכל הסובבים אותה. תודה למועצה הדתית גולן, לקרן שמואל, למשפחה ולכל התורמים והמסייעים בהקמת הפרויקט.
את חנוכת המקווה, פתחנו בדבר תורה של הרב ארז ולאחר מכן, דברי המשפחה ושיחה מרתקת של איטל כהן בנושא “מים רבים לא יכבו את האהבה“. לסיום, התכבדנו בארוחת ערב וסדנה מיוחדת להכנת ברכה להדלקת נרות, פרי יוצר של נשות המושב.
איך הכול התחיל
לפני כשנה, התגלגל לידי סכום כסף שרציתי להעביר לתרומה. חשבתי לעצמי – תכף מגיע יום השנה של אמי ז“ל, אולי אקדיש את התרומה לזכרה. הסכום לא היה גדול והתלבטתי לאן לנתב אותו. לאחר מחשבה, החלטתי אתרום משהו יפה למקווה שישפר את ההרגשה.
שבוע לאחר מכן, שוחחתי עם אבי לקראת השבת ושיתפתי אותו במחשבות ובתכניות שלי.
אבא מאוד התרגש מהרעיון וסיפר לי שלאימא היה רצון לתרום לבניית המקווה החדש במושבם ובצער גדול, לא הספיקה להצטרף בטרם נפטרה.
הבנתי שנפלה לידי זכות גדולה וכפולה. גם להגשים את חלומה של אמי וגם להנציח אותה בדרך שתתרום לקהילה היקרה שלי. המשפחה מיד נרתמה, גייסנו עוד כספים, פנינו לגופים נוספים ובסייעתא דשמיא ועוד רבים, הצלחנו במשימה.
מעבר לכך שבהנצחתה של אמי אני גם מקיימת את צוואתה, אני גם מרגישה שהמצווה הזאת מאוד מתאימה לה. אימא שלי הייתה אישה של חסד גדול, שנעשה בצניעות אין קץ ובמסירות גדולה. לאחר שנפטרה, ניגשו אליי מנחמים רבים וסיפרו לי איך בדרך שלה היא עזרה להם בנעימות, ברגישות, בדאגה לפרט ובלי שאף אחד ירגיש בחסד שעשתה.
אלמנה שקיבלה שקית עוגיות על הדלת בכל יום שישי. עולה חדש שהכינה לו עוגה ליום הולדת, להרגשה הטובה. אישה חולה שהייתה מקבלת עוגה חמה. מבוגרת בודדה שאימא הייתה מבקרת בהתמדה.
בשביל לתת
זיכרון ילדות חזק שיש לי מאימא הוא המשלוחים שהייתה מבקשת מאתנו הילדים לעשות. כל פעם הייתה קוראת לאחד מאתנו, מניחה לנו צלחת ביד ושולחת אותנו, פעם לבן אדם בודד שיהיה לו שמח בחג, פעם למשפחה עם קשיים, פעם לאישה אחרי ניתוח ועוד ועוד.
למדנו ממנה המון על מידת החסד והנתינה האין–סופית. למדנו ממנה שנותנים לא בשביל לקבל, אלא רק בשביל לתת.
למדנו ממנה מהי צניעות ואיך צריך לעשות מעשים טובים, בשקט ובחסד ולכן אני חושבת שדווקא מצות הטבילה, שגם היא נעשית בצניעות ובשקט, ויש לה חשיבות גדולה, מתאימה להנצחתה של אימא.
אני יודעת שאימא פה אתנו מסתכלת ורווה נחת. היא שמחה לראות מקבץ של נשים יושבות יחד, שמחות ונהנות ושמחה לדעת שבזכותה יש נשים שייהנו יותר ממצוות הטבילה ויתחברו אליה בשמחה.
אימא הייתה אדם של שמחה, של ראיית הטוב, של אהבת הזולת וכל מה שנרצה זה ללכת בדרכה.
אני רוצה לשתף אתכם שלשיפוץ המקווה היו הרבה שותפים ורוצה לומר להם תודה:
לאבי היקר, שייבדל לחיים ארוכים ובריאים, על התרומה, על התמיכה ועל העידוד לעשייה.
לבעלי היקר, שעזר עודד ותמך (ואפילו נתן רעיונות) וכל הזמן היה לצדי כדי שהרעיון ייצא לפועל.
למשפחתי היקרה, האחים והדודים, על התרומה הרבה. לחברים הקרובים והרחוקים, שהתגייסו גם בתרומה וגם בעשייה.
ללירז דדון, על הליווי, על העזרה, על ההשקעה, על ההכוונה. לצוות הבלניות, זה הזמן גם להודות. אתן מדהימות! לרב ארז, על הליווי ההלכתי, לקרן שמואל, על התרומה, למועצה הדתית גולן, על התרומה הנדיבה, לחברת “ללין“, על תרומת מוצרי הטיפוח והטקסטיל,
לחברת “מיכל סבון“, על תרומת מוצרי סבון טבעיים, לחברת “רוזמרין“, על התרומה בהנחה על רכישת התאורה והרהיטים, לאבנר אברהם, על תרומת ההתקנה של התאורה
לכל הנשים שעזרו וסייעו בשיפוץ המקווה ובהכנות לערב הפתיחה.
ואחרון אחרון חביב, לאבנר יהודה, שניצח על עבודות השיפוץ והפך לנו את המקווה לפנינה.
