פרופ’ שמעון עמר מסיים בימים אלה את תפקידו כנשיא מכללת “אוהלו”, בה הצליח לממש את חזונו והפך אותה למרכז אקדמי פורץ דרך המעצב את דור העתיד. ריאיון פרישה
מורן מרכוס-בר
בתשע השנים האחרונות, שימש פרופ’ שמעון עמר כראש וכנשיא המכללה האקדמית לחינוך “אוהלו” בקצרין, המכשירה את מורי העתיד והובילהּ להישגים מרשימים. במהלך שנותיו בתפקיד, עלה משמעותית מספר הסטודנטים במכללה, מ-600 סטודנטים ל-1300. מתוך אלה, הוכפל מספר הסטודנטים להסבת אקדמאים ונוספו 100 סטודנטים לתארים שניים. במקביל, גם תקציב המכללה קפץ מ-18 מיליון ש”ח בשנה ל-50 מיליון ש”ח. המל”ג נתנה אישור לפתוח שלושה תארים שניים וחמש תכניות לימוד לתואר ראשון וכן הסמכה קבועה בחינוך מיוחד, בניהול מערכות חינוך, בלשון ובמתמטיקה.
“גידול כזה במספר סטודנטים לא היה באף מכללה”, אומר פרופ’ עמר בגאווה ומוסיף: “הצלחנו לפתוח שלושה תארים שניים, דבר שלא היה אפשרי לפני כמעט עשור”.
חלק מהחזון של פרופ’ עמר היה ליצור סביבות למידה חדשניות. בעזרת שיתופי פעולה עם חברות ענק בין-לאומיות, דוגמת “אינטל” ו”סטילקייז”, הצליח לפתח מתודולוגיות חדשות ומרחבי למידה מתקדמים. למאמץ החינוכי, הצליח עמר לגייס קרנות רבות, בהן דודיק פרידמן, “גוטווירט” ו”אדליס”.
עמר: “כשהתחלתי את התפקיד, דיברתי עם הצוות על דברים שלחלקם נשמעו תמוהים. דיברנו על אסטרטגיה, חזון, תכניות עבודה, מטרות, יעדים, מדדים ומיומנויות המאה ה-21. אני גאה להגיד שביחד הצלחנו לעמוד בכל היעדים ויתרה מכך, גם הצלחנו להוביל מכללות אחרות שילכו בדרכנו. בשדה החינוך, הפכנו למבוקשים. אנחנו המכללה עם המספר הגדול ביותר של סטודנטים המעורבים בפרויקט ‘אקדמיה כיתה’, במסגרתו סטודנטים זוכים להכשרה מעשית כבר בשלב לימודיהם ובעיקר, כבוגרי ‘אוהלו’, יכולים ומשפיעים על מערכת החינוך כבר בתחילת דרכם”.
מהי לדעתך הבעיה כיום בתחום הכשרת המורים בישראל?
“אני מאמין שהכשרת המורים, כמו טכנולוגיות ההוראה וסביבות הלמידה, חייבים להתאים את עצמם לצורכי המשק והכלכלה של המאה ה-21. צריך להכשיר את הסטודנטים בשיטות פדגוגיות חדשניות לקראת שילובם במערכת החינוך. להכשרת מורים, תכניות אקדמיות המבוססות על דרכי החשיבה האוניברסיטאיות אינן נכונות יותר. במכללות לחינוך והוראה ובמשרד החינוך, דורשים שהסטודנטים יהיו צרכני ידע וכיום, הם חייבים להפוך ליצרני ידע. זו הדרך בה ניתן להחדיר בהכשרת ילדינו שיטות לחשיבה מסדר גבוה”.
שווים בין שווים
ידוע שאתה מאמין שצריך לתת לפריפריה לקחת את המושכות לידיים ולדאוג לעתידה. במה זה מתבטא?
פרופ’ עמר: “המהפכה במערכת ההשכלה הגבוהה וביזורה לפריפריה, על ידי מתן הכרה אקדמית למכללות אזוריות, שיזם פרופ’ אמנון רובינשטיין (שר החינוך וראש המועצה להשכלה גבוהה דאז), אמורה הייתה להעלות את רמת מערכת החינוך בפריפריה ורמת בוגריה. בפועל, השינוי המיוחל עדיין מתמהמה ביישובי הפריפריה. עדות לכך ניתן לראות בתוצאות מבחני המיצ”ב, הבגרויות וכדומה. היכן שזה אכן קורה, הבוגרים נוטשים למרכז, שם יש להם הזדמנויות רבות יותר.
“כיום, חייבים להחיל על המכללות את אותן חובות וזכויות החלות על האוניברסיטאות: איכות אקדמית, מחקר, דרגות אקדמיות ועוד; אך גם תקציבים מתאימים לכך. השנים חלפו והביקוש למכללות התגבר. רוב הסטודנטים לומדים במכללות בפריפריה בעיקר ועדיין לא מגיעים תקציבים הזהים לאוניברסיטאות, מה שלא מאפשר לגייס מרצים חוקרים בעלי מוניטין, שיכולים להוביל את המרצים לחקור ולהעלות את הרמה האקדמית של המכללות. כך, בדרך זו, מנציחים מכללות קטנות ובלתי משמעותיות.
“זהו שברו של החלום, ולכן אני חושב שיש לשנות מהיסוד את נוהל קבלת ההחלטות ואת אופן תקצוב המכללות. השפעת המכללות היא דו-כיוונית – כלפי מטה, על מערכת החינוך ובתי הספר בפריפריה וכלפי מעלה, על הכלכלה ושוק העבודה. כשהתקציבים יגיעו, נראה נהירה הפוכה, סטודנטים מהמרכז יבואו ללמוד במכללות הפריפריאליות.
“באשר למערכת החינוך עצמה, אני חושב שעל משרד החינוך לאזור אומץ ולשחרר מידיו את האחריות והפיקוח על הפריפריה ולהעביר את המושכות לאלה שחיים ונושמים את החינוך על פי המתרחש באזוריהם. דבר כזה מתקיים בפינלנד כבר מעל לעשור והפך את מערכת החינוך שם לאחת המובילות באירופה. מחלקות חינוך במועצות המקומיות והאזוריות, מנהלי בתי הספר ומורים, יכולים יחד ליזום, לפתח ולהוביל מהלכים אשר ללא ספק יהיו מה שנקרא game changer . אותם מהלכים משני מצב, אשר לא רק יביאו להישגים טובים יותר, אלא גם להעלאת המוטיבציה, לשיפור היכולות ובעיקר – ללקיחת אחריות להצלחות, כמו לכישלונות. על הפריפריה בעצמה להכריז על ביטול הפריפריה החינוכית ולהפוך את ילדי הפריפריה לילדי ישראל – שווים בין שווים”.
איך יישמת את התיאוריה הזו ב”אוהלו”?
“אנחנו יישמנו הלכה למעשה לימוד אחר. הסטודנטים לומדים בכיתות מותאמות, המאפשרות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ובפדגוגיות חדשניות. הלמידה היא שיתופית, מבוססת בעיות או חקר ולעתים, אף אינטרדיסציפלינרית. בנוסף, הסטודנטים מחויבים בלימודי חשיבה מִחשובית, ההכרחית להבנת שינוי תפקיד המורה במאה ה-21.
“יתרה מכך, במכללה פותחו מגוון פתרונות יצירתיים, שמכינים את פרחי ההוראה להתמודד עם אתגרי המאה ה-21, בהם שלושה מתחמי לימוד חדשניים ולא קונבנציונליים: ‘מתחם כיתות העתיד’ – מתחם ייחודי וחדשני, המאפשר לסטודנטים ולמרצים לשלב טכנולוגיה ברמה גבוהה ולשבור את ממדי הזמן והמרחב השגרתיים. הכיתות מותאמות ללמידת חקר, המאפשרת לסטודנט ללמוד וליצור ידע חדש ומאפשרות ניידות בין למידה עצמאית ולמידה משותפת.
“בנוסף, במכללה פועל ‘מתחם ביופיליה’ – מתחם פורץ דרך בתחום לימוד המדעים והיחיד במינו בישראל. המתחם משמש כמעבדה לחי ולצומח, הוא בעל מערכת אקולוגית סגורה ומחולק לאזורים המדמים את סביבתם הטבעית של מושאי החקר (דוגמת צמחייה/בעלי חיים וכד’), על ידי שליטה בטמפרטורה, לחות, מים וכדומה. סטודנטים ותלמידים יכולים לתרגל באמצעותו פתרון בעיות ולעבוד עם מידע בסביבה ממוחשבת. האלמנטים המשולבים בו משיקים לתכניות הלימודים במדעים בגילאים השונים, כדי לאפשר למורי העתיד להתנסות בתכנים הנלמדים.
“כמו כן, במכללה קיים גם ‘מרכז הסימולציות’, בו יוכלו הסטודנטים לחוות, בעזרת שחקנים ואמצעים טכנולוגיים משוכללים, סימולציות מחיי היום-יום של מורים במוסדות החינוך. הסדנאות נבנות בהתאם לצרכי המשתמשים, הן מתועדות בווידאו ובסופן, מתקיים תחקיר. למשתתפים מתאשר לצפות בעצמם, להכיר וללמוד לעומק את ההתרחשות ואת דרכי ההתמודדות האפשריים”.
עבודות חוץ
נעשו שינויים באקדמיה, אך האם הם באמת משפיעים על האוכלוסייה באזור?
פרופ’ עמר: “אני חושב שהאקדמיה אינה מגדל שן. אני מאמין כי חייבת להתקיים מערכת יחסים בין האקדמיה לקהילה בתוכה היא פועלת. בשנים האחרונות, אנו מקיימים פעילויות רבות, על מנת להפוך את המכללה לחלק מחיי הקהילה. לאחרונה, החל לפעול במכללה מרכז הורים, שמקיים סדנאות והרצאות ללא עלות, בנושאים שונים מעולם ההורות. קיימנו אקדמיה צעירה ועוד פרויקטים רבים בקהילה. אין ספק שצריך לעשות עוד הרבה על מנת לשנות את פני מערכת החינוך. לשם כך, יש צורך בשיתוף פעולה הדוק עם מחלקות החינוך במועצות.
“בנוסף, הסטודנטים יוצאים אל השטח במסגרת ‘אקדמיה-כיתה’ ומפיצים את בשורת החינוך החדשנית במגוון תחומים, דרך ההתנסות המעשית. אנו עושים זאת בהרבה יישובים בגליל העליון ובעמק הירדן. במקביל, אנו מקיימים בקמפוס עצמו פעילויות חוצות גילאים – החל מילדי גן שקיימו פעילות במתחם הביופיליה ועד לתלמידות תיכון אשר מקבלות כבר במהלך לימודיהן התיכוניים לבגרות הכשרה רחבה בחינוך לגיל הרך בקמפוס המכללה.
“ערכנו חשיבה קהילתית תעסוקתית רחבה ובשיתוף פעולה עם ‘תעשידע’, הוצאנו לפועל תכנית יוצאת דופן, שמראה כיצד הפריפריה יכולה לדאוג לחינוך של עצמה. הכשרנו תלמידות שיוכלו לעבוד כסייעות בגני ילדים, מקצוע נחוץ למשק כולו ובהמשך, הן יוכלו להתקבל ללימודים אקדמיים לחינוך בגיל הרך”.
אתה מספר בהתלהבות על מרחבי הלמידה החדשניים הקיימים במכללה, אך מה קורה כשהסטודנטים יוצאים לשטח ופוגשים במערכת החינוך?
“מכללת ‘אוהלו’ מובילה שינוי של ממש בנושא. מעל ל-120 בתי ספר, קבוצות ומשלחות, מכל רחבי הארץ, ביקרו במכללה. הם באו לראות ולהתרשם מהמודלים, הפדגוגיות, סביבות הלמידה והטכנולוגיות המתקדמות. השינוי מתקיים מלמטה למעלה, לא בהקמת בתי ספר חדשים, אלא בשינוי תפיסתי של הצוות החינוכי. עיריות ובתי ספר במרכז הארץ שכרו את שירותנו כדי להכשיר וללוות את מוריהם לקראת המאה ה-21. הצוות של ‘אוהלו’ ליווה מספר בתי ספר ברמת גן והצליח ליישם את העקרונות החדשניים בתוך בתי הספר הקיימים. חדר המורים עבר הכשרה יום אחד בשבוע, אחר הצהריים. יחד, הם בנו את שנת הלימודים הנוכחית אחרת לגמרי מאשר בעבר. זאת החלטה של מנהל בית הספר, עם העירייה ובשותפות ההורים. השינוי כבר כאן.
משפט לסיכום תקופת עשייה כל כך משמעותית
“כיום, מכללת ‘אוהלו’ היא שם דבר על מפת המכללות לחינוך. היא בעלת מוניטין כמכללה עם הפנים לעתיד, הסגל במכללה גאה להיות חלק ממנה, אין אחד שלא מכיר ולא מעריך אותה ואת תרומתה. גאווה גדולה היא לי, שהייתי אחד ממוביליה. מבחינתי, עובדי המכללה וסגל המרצים הם חלק ממשפחתי הרחבה. אנצור אותם בלבי באהבה גדולה כל חיי”.
יח״צ שרגאי
