אחרי המיזוג עם מכללת ,אוהלו” בקצרין, הפכה מכללת תל–חי לגדולה בצפון. ריאיון חג עם עדי שוורץ, מנכ“לית “אוהלו” בקצרין בעת המיזוג וסמנכ“לית הכספים של המכללה המאוחדת
נועה הראל
לפני כשמונה חודשים, התמזגה המכללה להוראה “אוהלו” בקצרין עם המכללה האקדמית תל–חי. מהלך זה הפך את תל–חי למכללה הגדולה בצפון ולשנייה בגודלה בארץ. המכללה המאוחדת כוללת היום כ-5000 סטודנטים, 15 תכניות לתואר ראשון ו-14 תכניות לתואר שני, במגוון רחב של תחומי לימוד. תל–חי הפכה למכללה, הכוללת בתוכה שלושה קמפוסים: שניים ממוקמים מצפונה של קריית שמונה: הפקולטה למדעי החברה והרוח והפקולטה למדעים וטכנולוגיה ובקצרין, שוכנת הפקולטה לחינוך והוראה.
נפגשנו עם עדי שוורץ, ששימשה כמנכ“לית “אוהלו” בקצרין בעת תהליך המיזוג והיום משמשת כסמנכ“לית הכספים של המכללה המאוחדת, כדי לשמוע ממנה איך נראה הליך המיזוג מנקודת מבטה.
עדי שוורץ צמחה ב“אוהלו“, במשך 15 שנים, בהן מילאה שורה של תפקידים: החל מתפקיד מנהלת הכספים, דרך תפקיד מנהלת משאבי אנוש ולאחר מכן, סמנכ“לית המכללה ועד מינויה למנכ“לית, תפקיד אותו מילאה במסירות במשך ארבע שנים. כמי שליוותה את המכללה הרבה שנים, והייתה שותפה להליך המיזוג המשמעותי ביותר שהתרחש באזור שלנו, ביקשנו לשמוע ממנה על התהליך והתחושות שליוו אותו.
“תהליך המיזוג היה תהליך ארוך, שנמשך כארבע שנים” אומרת עדי ומיד מוסיפה בחיוך: “ככה זה, דברים טובים קורים לאט. התהליך לווה בהרבה חששות, שזה כמובן מאוד טבעי. כל שינוי גורר אחריו תחושה של אי–ודאות, בהתחלה. כל אחד שואל את עצמו מה יהיו אתו, מה הוא יעשה ביום שאחרי המיזוג, למי יהיה כפוף. קיים חשש טבעי, שהדברים לא יהיו בידיים שלך, אלא של מישהו אחר. אבל, בד בבד עם החששות, הייתה תחושה של המון אופטימיות, שנוצרה פה הזדמנות גדולה לקחת שתי מכללות נפרדות ולחבר אותן יחד וליצור מוסד אקדמי גדול ומוביל, המציע שילובים של תכניות לימוד, שלא היו קיימות עד היום.
המיזוג הוא בעצם צעד קריטי המאפשר לממש את החזון האזורי, שמדבר על חיבור בין הגליל המזרחי והגולן ומאפשר להתקדם להשגת המטרה גדולה המשותפת לכל הרשויות ותושבי האזור: הקמת אוניברסיטה בגליל
“המיזוג הוא בעצם צעד קריטי המאפשר לממש את החזון האזורי, שמדבר על חיבור בין הגליל המזרחי והגולן ומאפשר להתקדם להשגת המטרה גדולה המשותפת לכל הרשויות ותושבי האזור: הקמת אוניברסיטה בגליל“.
חדשנות בחינוך
האם בנוסף לתכניות הקיימות יש כוונה לפתוח תכניות נוספות בקמפוס קצרין?
“כן. מהרגע הראשון, הבנו שהקמפוס בקצרין יכול לפתח תחומים נוספים, מלבד חינוך. הועלו כיוונים לתכניות חדשות כמו חקלאות, וטרינריה ומקצועות נוספים שלא קיימים היום בקמפוס קצרין“.
מה מייחד את קמפוס קצרין?
עדי: “‘אוהלו‘ הייתה מאז ומתמיד הזרוע המבצעת של משרד החינוך בצפון, בכל מה שקשור להכשרת מורים. זהו אזור שיש בו לא מעט בתי ספר, שחלקם סובלים ממחסור במורים מקצועיים. מהניסיון שלנו, לאורך שנים רבות, אנו רואים כי מרבית הסטודנטים הלומדים אצלנו, ועושים את ההתמחות בבתי הספר באזור, בוחרים להישאר בצפון. בוגרים אלה משתלבים בבתי הספר במרחב ומקימים כאן את ביתם.
“אני יכולה להצביע על שני דברים בולטים המייחדים את ‘אוהלו‘. האחד – זהו קמפוס קטן יחסית והאווירה מאוד נעימה ומשפחתית. כולם מכירים את כולם והיחס לסטודנטים הוא יחס אישי וקרוב, כיתות הלימוד קטנות והאווירה מאוד נעימה. זהו יתרון עצום עבור הסטודנטים, בניגוד למוסדות לימוד אחרים, בהם הם מרגישים לעתים אבודים ולא תמיד יש להם כתובת ברורה ומי שמכיר אותם באופן אישי. היחס האישי והחם, אגב, מאפיין גם את שתי הפקולטות הנוספות של תל–חי.
“דבר שני – בעשר השנים האחרונות, הקמפוס עשה קפיצה משמעותית והתפתח מאוד בכל הנושא של חדשנות בחינוך ובהוראה. הפכנו להיות מובילים וייחודיים בתחום הזה. זה לא קרה בהרבה מכללות אחרות וזה מתקשר לעצם היותנו מכללה קטנה, מה שמאפשר ליישם שינויים בקלות יחסית ולהתאים את עצמנו למציאות המשתנה ולצרכים בשטח.
“הקמנו את מעבדת החדשנות שמנוהלת על ידי מומחים, שחלקם מגיעים מתחום ההייטק ומביאים חשיבה אחרת ומחוץ לקופסה. הכנסנו קורסים ייחודיים לתכנית הלימודים והמרצים התחילו ללמד בשיטות אחרות ובעזרת טכנולוגיה מתקדמת. כל הצעדים הללו האיצו את פיתוח התחום והקנו לנו יתרון בולט על פני מכללות אחרות“.
השיעור מתנהל אחרת לגמרי: האחריות ללמידה עוברת לתלמיד וכך למעשה המורה יכול להתפנות, לעבור בין התלמידים, לזהות את הצרכים של כל תלמיד ותלמידה ולסייע להם ללמוד ולהתקדם, כל אחד על פי היכולות והקצב שלו
כיצד את רואה את תפקידו של המורה בעידן החדש?
“בשנים האחרונות, קיימת ההבנה שתפקיד המורה צריך להשתנות. שיטת הלמידה עוברת אט אט משיטת לימוד מסורתית, של מורה העומד מול הכיתה ושופך בפניה את המידע שיש ברשותו, ללמידה המתבצעת בחללי לימוד מתקדמים, למידת חקר, קבוצתית וחווייתית. אם עד היום, המורה נחשב ‘בעל הידע‘, הרי שמעתה התלמידים חוקרים ומגיעים אל הידע בעצמם, בעוד המורה הופך לגורם מתווך עבור התלמידים. הוא מנחה ומסייע להם לבצע למידת–חקר קבוצתית ו/או עצמאית. בעצם, כל השיעור מתנהל אחרת לגמרי משיטת הלימוד המסורתית: האחריות ללמידה עוברת לתלמיד וכך למעשה המורה יכול להתפנות, לעבור בין התלמידים, לזהות את הצרכים של כל תלמיד ותלמידה ולסייע להם ללמוד ולהתקדם, כל אחד על פי היכולות והקצב שלו.
“למידה זו כוללת שימוש בטכנולוגיות חכמות ומתקדמות, טכנולוגיות שמדברות אל הדור הצעיר של היום. אין ספק, שלמידה כזו תאפשר לתלמידים להתחבר טוב יותר לנושאי הלימוד, לגלות סקרנות ולבצע את המטלות בהתלהבות גדולה יותר. בקמפוס לחדשנות בהוראה, התפקיד שלנו הוא להכשיר את מורי המחר ולתת להם את הכלים הטובים ביותר לקיום הוראה מתקדמת וחווייתית, באמצעים הטכנולוגיים החדשים“.
מודל להתפתחות
עדי נולדה בקיבוץ יגור ושם גם התחנכה. לפני 17 שנה, עברה להתגורר בגולן, ביישוב אניעם. ילדיה הם בני 12 ו-15. לעדי, תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. היא עובדת שעות ארוכות, אך מפצה על כך בבילויים עם המשפחה ובאהבתה הגדולה לריקודי עם.
עדי: “גם במהלך השנה וחצי האחרונות, בתקופת הקורונה, כשכל ההרקדות הופסקו בשל הריחוק החברתי, המשכתי לרקוד, בכל שבוע, בהרקדות לייב בפייסבוק“.
כיצד את מצליחה לשלב עבודה תובענית כל כך עם אימהות ?
“השילוב של האימהות עם הקריירה התובענית אינו פשוט כלל. הקושי הגדול היה כאשר הילדים היו קטנים. היום, הם גדלו וזה קצת מקל ועדיין לא קל לחבר קריירה עם אימהות, בעיקר כשמדובר על שעות עבודה רבות. במעבר הזה לתל–חי, נוספה לי גם נסיעה ארוכה, שאותה אני יכולה לאפשר לעצמי, רק כי הילדים הפכו להיות גדולים ועצמאיים. יחד עם זאת, צריך לזכור שבתפקידי ניהול בכירים, ישנה גמישות רבה יותר. זה מאפשר לי לעבוד גם בשעות אחרות וגם מהבית, כך שמהבחינה הזו, יש בזה גם יתרון גדול ובסוף, הכי חשוב להיות שלמה עם עצמך. נקיפות מצפון יש כל הזמן, אבל מהרגע שבחרתי בדרך הזו, אני שלמה אתה מאוד.
“חשוב לזכור, שזה גם מעביר לילדים מסר שהוא חשוב בעיניי. הם מבינים שאני משקיעה זמן ומאמץ במשהו שעושה לי טוב ומפרה אותי. נכון שהם היו שמחים לבלות עם אימא שלהם יותר בבית, אבל הם רואים שאימא שלהם מתפתחת ומתקדמת. אני סבורה שאני מהווה עבורם מודל להתפתחות וצמיחה.
“את הנסיעות הארוכות, מאניעם למכללה, אני מנצלת לשמוע פודקאסטים, ללמוד דברים חדשים ולפעמים, גם סתם נהנית מהאזנה למוזיקה נעימה ברדיו ומהנוף היפהפה המשתקף בדרך.
“לסיום, אני מאחלת לתל–חי להמשיך להתפתח ולשגשג. צמיחתה של המכללה תשפיע ישירות על צמיחתם ופריחתם של הגליל והגולן. אני מאחלת לכל הסטודנטים שלנו, לסגל האקדמי והמנהלי ולכל תושבי האזור שנה טובה ורגועה. שנת בריאות ושלום“.
