המשפחה הראשונה, אליס ומקסים בן שושן, נכנסה לביתה ברובע “חן”. טלפון אין, כתובת אין, חשמל – דרך המועצה, ימין ושמאל רק חול וחול, אבל הלב מלא שמחה. והנה, גם המשפחה השנייה, סמדר ודורון מזרחי, כבר כאן
מה עדיף מאשר לסכם את חגיגות שנת ה-30 לקצרין עם משפחות נוספות, שמכתתות רגליהן, ממש כמו בימיה הראשונים של העיר, בין ערמות עפר ובולדרים, אל בתיהן החדשים ברובע חדש, ללא תשתיות וללא שמות רחובות?
והשמחה? כפי שהייתה אז, גם הנופים וגם הרוח הצעירה ותחושת ההתחדשות.
המשפחה הראשונה שחנכה ביתה ונכנסה לגור בו ברובע “חן”, הרובע העשירי של קצרין, היא משפחתם של בני הזוג אליס ומקסים בן שושן וארבעת ילדיהם, תכף נפרט. משפחת בן שושן הגיעה מבאר שבע, מקסים הוא גמלאי של צה”ל ואליס גננת לשעבר, בשנות ה-40 לחייהם, שהחליטו לשנות מעט בחיים ולהגיע לצפון.
אליס בן שושן: “לאחר היציאה לגמלאות, החלטנו לשנות את האווירה ולעלות צפונה. לביקורים בקצרין הגענו במשך 18 שנה עם התינוקות, פעם הם בבטן, פעם ב’קנגורו’, אחד נולד, אחד ב’קנגורו’ ואחת בעגלה. אנחנו משפחה דתית. תמיד בסוכות ובפסח עלינו צפונה, אכלנו פלאפל במסעדת ‘אורחה’ וכל הזמן טיילנו בגולן, חייבים להשריש את זה לילדינו ולהכיר להם את ארץ ישראל.
“כך, עד שלפני שנתיים, כשהחלטנו לשנות והגענו עם אחותי וגיסי לקצרין. אנחנו נשואים שתי אחיות עם שני אחים. אחותי שונטל שנשואה לגיסי עמרם, בקיצור שתי משפחות בן שושן ובדואר מתבלבלים ומתבלבלים.
“ולהוסיף על הבלבול, הבכור שלי הוא אברהם, על שם האב של הבעלים, השני של שונטל הוא אבירם ושמו השני אברהם. הבכור שלה הוא שמעון והשני שלי גם הוא שמעון – על שם אבינו.
“וכשכותבים ברכה לשמעון בן שושן, אף אחד לא יודע במי בדיוק המדובר. כרגע, שלושה מהבנים משרתים ביחידות קרביות מובחרות בצה”ל: אברהם ושמעון שלי וגם שמעון של שונטל”.
ובסוגריים נוסיף שיש שמעון נוסף, שמתגורר בשוהם, שהשתחרר כרגע מהצבא, והוא הבן של רותי, האחות האמצעית, שעדיין לא בקצרין. כשמגיעים כולם לחג אצל אימא, הדרך היחידה להפריד בין כל השמעונים היא רק להשתמש בשם האם, כפי שעשו בימי אבותינו: שמעון של שונטל, שמעון של רותי, שמעון של אליס וגו’. הצרה? שיש גם גיס שקוראים לו שמעון, שהוא האח של עמרם ומקסים, והוא, למרבה הפלא, לא התחתן עם רותי. התבלבלתם?
והבנות?
אליס: “בתי אורפז לומדת באולפנית בטבריה, שירן ב’בדרכי נועם’, ולשונטל יש זוהר על שם הסבתא שעולה ל’נופי גולן’, והבן הקטן, רועי.
“כאמור, החלטנו לעלות צפונה לקצרין, שונטל חשבה על אחד מהיישובים, אך כשהגיעה לקצרין, שתי המשפחות אמרו כאן וזהו. אני עליתי ביום ראשון, היא ביום חמישי ואירחנו אותה כבר לשבת.
“לאחר חצי שנה, כשראינו שהתאקלמנו, החלטנו ללכת על בנייה ברובע ‘חן’. התחלנו והכול התעכב. שנינו נכים, אמרנו שאם לא נפרוץ קדימה, איש לא יפרוץ. הלכנו על דעת עצמנו, רצנו לנצרת והתחלנו להריץ את העניין. לקחנו אדריכלית, העמדנו והמועצה הראתה התעניינות. ייאמר לזכותם של איריס, אריה מנחם מהנדס המועצה, סמי בר לב, ראש המועצה, שנלחמו אתנו יחד עם הקביים שלי… וגם הייתי אמורה לפנות את הבית. תוך חצי שנה, ברוך השם, הצלחנו להעמיד בית. העמדנו על הרגליים את כל מי שצריך, כתבנו מכתבים לכל מי שצריך. ברגע שאמרו שיש מים, שהגיעו קודם דרך המועצה, חוברנו ועברנו. החשמל עדיין דרך המועצה.
“עכשיו יש לי בית 180 מ”ר. לא בנינו כדי לגרות אנשים, אלא כדי לגור בכיף בנחת. בית פשוט, יפה, עדין וצנוע. קבענו מזוזה לפני שלושה שבועות, נכנסנו ב-12 ביולי. מאז, אנחנו אוכלים למנה העיקרית עפר והנדנדה בחצר כבר מונחת. מיהרנו להיכנס, כי הבית שבו גרנו בשכירות נמכר. אמרנו שאין מה לעשות, או שייתנו לנו חשמל ומים, או שנגור בחוץ. אם לא ה’שמח’ שסמי עשה במשרד השיכון, אני לא יודעת אם היינו יכולים להיכנס. השבוע הכינו תשתיות חשמל, כבלים, אבל עדיין אין כביש, אלא חצץ. מסביב, הכול בולדרים של בזלת ואנחנו מרימים את הראש גבוה מהחלון של המטבח כדי לראות את הכנרת. בגלל הנוף הנפלא אני כבר לא מבשלת, פשוט בוהה בנוף הכיפי המהמם.
“טלפון כמובן אין, אבל יש נייד. תיבת דואר לא יכולים לתת, כי אין שם של רחוב. אנחנו גרים בכתובת ‘רובע עשר’ בלבד. באתי מהמדבר ואני גרה במדבר. אבל אנחנו שמחים בחלקנו ונהנים מכל יום שאנחנו שם. בעלי היום משגיח כשרות ביקב ‘בזלת הגולן’ ונהנה מהחיים ורק אני נחנקת מהריח של היין”.
דרך ארץ קדמה לתורה
כיצד משפחה דתית שמחמירה בכול, בני עקיבא, מתגוררת בשכונה מעורבת?
“לא אשים את ילדיי ביישוב דתי, צריך לטעום מכל הכיוונים, להפגיש אותם עם הכול, אי אפשר לכפות עליהם רק דת. אבל גם ביישוב חילוני לגמרי איני יכולה, כי אז ירצו פעילויות בשישי-שבת. אנחנו אוהבים להתחבר עם כולם. יש לנו גם חברים דתיים, גם מוסלמים. הכי חשובה היא שמחת החיים. דרך ארץ קדמה לתורה, קודם כול תהיה בן אדם, אחר כך דתי וחילוני. בשבת, קידמנו בברכה את סמדר ודורון, המשפחה השנייה שנכנסה לביתה ברובע ובירכנו אותם, מגיעה להם ברכה.
“אני חייבת לציין דבר אחד שחסר לי כאן, בקצרין. זו החמימות. הייתי רגילה שביתי פתוח, נכנסים ויוצאים כמו טיילת. כאן, אני אופה עוגות ואיש לא בא לטעום, רק אחותי. הקשר של אנשים שנכנסים ויוצאים בבתים חלש פה. זה קשה לי, אבל נכנסתי לשאנטי של כולם.
“בנוסף לכול, אני קוראת דרך כפות הרגליים ועושה טיפולים דרך כפות הרגליים”.
מה את קוראת?
“את כל העבר והעתיד, זו תכונה מולדת אצלי. אנשים רבים מגיעים אליי, גם מקצרין, אבל הרבה מקדמת צבי. אני רואה דברים ומדריכה מה לעשות. זו לא רפלקסולוגיה, אלא קריאה בכף הרגל. אני מסתכלת על אנשים ומרגישה אותם דרך העיניים. תמיד הרגשתי שיש לי את זה אך זה התעצם כשהתחלתי לעשות פדיקור לאנשים. פתאום אני רואה כל מיני דברים דרך כפות הרגליים. כשאני רואה אנשים במועקה, אני מזהה את הדברים ומרגישה שאני חייבת להודיע על זה. לשמחתי, בינתיים כל מה שראיתי היה נכון. ולפעמים יש דברים שאני מעדיפה לא להגיד. אבל אם אראה מישהי, או אדם שמאוד פוגע בך, אודיע לך”.
עברתם ממש סמוך לט’ באב?
“קביעת מזוזה עשינו לפני שלושה שבועות ובמוצאי שבת זו, בעזרת השם, אנחנו עושים זוהר וחנוכת הבית, שהתעכבו בגלל תשעה באב. נכנסנו לפני ראש חודש אב, כדי להגיד ‘שהחיינו’ וזו עוד סיבה שאני חיה בתוך עפר.
“והאחות שונטל בעקבותיי. ביתה יקום בחצר לידי, היא הגישה תכניות ואנחנו מחכים שייכנסו. עד אז, אוכל את כל החול שיהיה כשיתחילו לחפור שם, בכיף בכיף”.
כמו בית בטבע
הראשונים שהעלו דחפור פרטי לרובע “חן” והתחילו בבניית ביתם, היו סמדר ודורון מזרחי, אבל משפחת בן שושן לקחה אותם בסיבוב. הם נכנסו לבית החדש ביום חמישי, לאחר התשעה באב, לילה הראשון בלי בית הכנסת הגדול שלידו גרו. סמדר, מזכירה בבית הספר “גמלא”, דורון בעל עסק של לוחות חשמל. הורים לשלושה ילדים – הבת לוטם לפני גיוס, אור עולה לכיתה י”א ולומד ב”נופי גולן” ופלג עולה לכיתה ז’ ב”נופי גולן”. ואימא? אימא הולכת להיות נהגת מונית בקו רובע “חן” – פינת גילבון שיאון – “נופי גולן”.
השבוע הם כבר חגגו לדורון יומולדת בבית החדש.
איך אתם מרגישים היום?
סמדר: “היום? מותשים. אחרי עשרות פעמים בקו רובע עשר – אלונים, כדי להעביר דברים, ניקיונות וסידורים. איך זה להיות ראשונים בתוך רובע? כמו בית בטבע, נהדר! נורא נהנית, שומעים את התנים בלילה, ואני מרגישה שאני ישנה בתוך הטבע. יש נמיות לאיזון ויש גם כלבה שמבריחה את כל החיות.
“מאוד חשוב לי להדגיש לגבי סמי בר לב ואריה מנחם, שבכל הכיוונים האפשריים סייעו ותמכו. כך גם איריס, ממחלקת ההנדסה במועצה, שהיא פשוט מדהימה. כולם עשו מעל ומעבר להגדרת התפקיד שלהם. סמי ומנחם עדיין שואלים ועדיין מגיעים לבדוק כל הזמן אם הכול בסדר, אם הסתדרנו.
“ויש כבר בדרך שכנים נוספים, האדריכלית נינה לקחה את המגרש לידינו, אנחנו מחכים לשונטל, ערכנו היכרות עם משפחות נוספות שכבר בונות”.
כולכם נשמעים כל כך מרוצים?
“נכון, באמת כיף, זה הבית שחלמנו עליו, הנוף פשוט מדהים”.
הרי אין שם כלום?
“לגלות לך משהו? זה לא מפריע לי, זה נותן יותר תחושה של טבע”.
דוברת המועצה המקומית קצרין, טופז ברקאי, מוסרת שהמועצה המקומית קצרין מסייעת לכניסת הדיירים הראשונים של רובע “חן”.
המועצה קידמה חיבור מים קבוע לשכונה החדשה והדיירים החדשים ברובע “חן” מקבלים כיום מים באופן קבוע, דרך מונה מים.
עבודת התשתית של מערכת החשמל, המבוצעת בידי חברת חשמל, נמצאת בעיצומה ובשלב זה דאגה המועצה לחיבורים זמניים לחשמל עבור הדיירים.
