סיור הזדהות, תמיכה ולמידה ביישובי העוטף הביא איתו רשמים עמוקים וחוויות עמוקות שילוו אותנו לתמידֳ
המועצה יזמה והזמינה את העובדים, מנהלי קהילות, יו”ר הנהלת יישובים, ראשי צח”י וחברי מליאה לסיור הזדהות ותמיכה ביישובי העוטף ולמידה חשובה. עד כה התקיימו שני סיורים וכל מי שהצטרף חזר עמוס ברגשות, בחוויות וכמובן גם בתובנות. כשחולפים על פני מרבדי הכלניות האדומות בדרום, הכל נראה יפה כל כך, שקט, שליו. כמעט פסטורלי. ואז מגיעים ליישובים בעוטף. השקט נשמר, אבל השלווה מתחלפת מהר מאד בטלטלה גדולה שמתרחשת עמוק בתוך הלב.
את תמונות ההרס ראינו בטלוויזיה ובעיתונים, אבל שום דבר מזה לא מכין אותך לרגע בו המראות מתגלים במציאות. בכל מקום אתה עוצר ולא יכול שלא לדמיין איך החיים נראו כאן רק לפני מספר חודשים, חיים מלאים, קהילה תוססת. ועכשיו, הכל שקט.
“העמידה לצד החומה הגבוהה שהיתה אמורה להגן ומצנחי הרחיפה הצליחו לעבור בדרך למסע ההרג עם הכיתוב המצמרר “נתיב לשלום”, משאירה מועקה שנשארת עמוק בתוכך.”
בנתיב העשרה זכינו לשמוע בין הבתים את הסיפור האישי של יפעת בן שושן, תושבת המקום, שהדריכה וליוותה אותנו לאורך הסיורים. ביום שבת, ה – 7 באוקטובר, בשעה 06:29, ירו מחבלים על עבר מגדל התצפית ומערכת רואה-יורה שהגנו על היישוב. המחבלים הראשונים חדרו באמצעות מצנחי רחיפה, עברו מבית לבית, ירו בכל מי שפגשו ושרפו בתים ומרחבים מוגנים. חלק מהנרצחים היו חברי כיתת הכוננות של המושב.
כל צעד שעושים בשבילי המושב, בין הבתים, משאיר תמונה שנצרבת בלב.
“עדיין לא נרדמת ממחשבות, פחד, אדרנלין, שחזור מראות ורגשות היום” יעל פרסבורגר, מחלקת ילדים ונוער
בשדרות ביקרנו במרכז ההסברה הדיגיטלי ובתחנת המשטרה. המרכז קם בהחלטת משרד החוץ מתוך הבנה שיש לדברר את המצב בשנים האחרונות בשדרות ובטח מה-7.10. שמענו שם על חשיבות הדברור וההסברה ברשתות הדיגיטליות בעיני התושבים. כמו כן, שמענו את סיפור תחנת המשטרה ונשארנו בלב עם תמונת השטח הריק שנותר ממנה.
“נחזיר את השמחה לעוטף”
אלה הדברים שאומר איתמר רביבו, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון. המועצה כוללת 21 יישובים וחיים בה למעלה מ – 20 אלף תושבים. ביקרנו במועצה ושמענו מקב”ט המועצה אמנון זיו על התובנות שעלו כתוצאה מאירועי ה – 7 באוקטובר. אמנון סיפר בכאב, שלאורך השנים, היתה הנחת עבודה שיש לדאוג מפני האיום של ירי רקטות, אבל לא מחדירה. ודאי לא חדירה מאסיבית, של מחבלים. הבנייה של גדר הביטחון בה הושקעו סכומים גבוהים והנוכחות של הצבא, יצרו מצג, שהסתבר כמצג שווא. אמנון שיתף באירועים השונים ובעיקר בתובנות חשובות, שלקחנו אתנו, נלמד אותן ונטמיע אצלנו.
“כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. אנחנו הנר, ועלינו התיקון” גל גפני, סגן ראש המועצה
בכל מקום בו ביקרנו, הסיורים היו עוצמתיים ומרגשים. ביקור מטלטל במיוחד היה באתר בו התקיימה מסיבת “נובה”.
במתחם המסיבה שזרוע בתמונותיהם של הנרצחים הרבים שבאו לרקוד את החיים, לצד מרבדי כלניות שצמחו למרות הכל וחורשה צעירה שננטעה ע”י המשפחות השכולות בשיתוף קק”ל לזכר כל אחד ואחת מהקורבנות. בין תמונתם של נעם אפרים מחד נס ובת זוגו נעה אנגלנדר שנרצחו, קיימנו טקס והנחנו אבן בזלת מזכרת מהגולן, שהכינה האמנית צילי טל מנוב במיוחד עבור הטקס.
רגע לפני הטקס, פגשנו את יעקב, אבא של נועה, שהצטרף אלינו. בסיום הטקס יעקב סיפר לנו על נועה ונעם ועל אהבתם המשותפת ואהבתה לגולן. שירתנו המשותפת של “כולנו רקמה אנושית אחת” הזכירה לו את המסעות שהוביל לפולין. הסיורים בעוטף מבחינתו הם חובה כמו המסע לפולין, לראות, לחוות ולספר את הזוועות לדורות הבאים.
במהלך הטקס, גל גפני, סגן ראש המועצה, ציטט מדברי ההספד של משה דיין, לזכרו של רועי רוטנברג, ששימש רכז ביטחון בנחל עוז ונרצח ע”י מסתננים פלסטינים שחדרו לקיבוץ בשנת 1956, שגררו את גופתו אל מעבר לגבול והתעללו בה.
“לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו, מלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים.”
גל הוסיף ואמר: “עומדים אנחנו כאן, אנשי הגולן, בראש מורכן ובגב זקוף. עשינו את הדרך מהבזלת הקשוחה והירוק המתפרץ אל הדרום הכ”כ אדום הזה, למקום בו אסונות פרטיים נוראיים נמהלים באסון לאומי שיהפוך לזיכרון הכרחי – אבן דרך בזהות המשותפת שלנו. באנו בכדי להתחזק ולהתנחם ביחד ולזקוף את תקוותנו לבאות. איננו אנשי חרב, ולא חפצי מלחמה, אבל זוכרים ויודעים כולנו כי בדם ואש יהודה נפלה, ואם נידרש לכך, שוב ושוב – בדם ואש יהודה תקום.”
“חוויתי יום מעצים, מפרה, מלמד, הכרתי אנשים שכל שנותר זה להסיר בפניהם את הכובע על תעצומות הנפש, ההתמודדות והתקווה לצמיחה מחודשת למרות ואל אף מה שעברו.” טל וולף, יו”ר צח”י מרום גולן.
דודי מורד, יו”ר צח”י מאלרום חלק איתנו חלק מהחוויות שלו: “ראיתי מראות שטלטלו אותי, גרמו לי לזעזוע. המראה של הבית והמכוניות שנשרפו כליל בנתיב העשרה, אלו מראות שחודרים לך עמוק לתוך הלב ומותירים חותם מאד מאד קשה.” דודי חזר מהסיור עם מסר מאוד ברור: “לעולם לא עוד. אסור לנו לנוח על זרי הדפנה כי אסור שדבר כזה יקרה שוב. ובעיקר, אנחנו חייבים להיות מוכנים ולסמוך על עצמנו”.
“לבלוב הכלניות במרחב הנובה זורע זרעים של אופטימיות.” ניר שנק, מנהל קהילה קדמת צבי
הסיור תרם לכל מי שהשתתף בו להבנה כי האחריות האזורית והיישובית מוטלת על כתפינו. אנחנו חייבים להמשיך להיערך, להתאמן ולחזק את הכוחות המקומיים כדי להיות מוכנים לכל תרחיש. הסיור היה לא קל, עם מראות וחוויות שילוו את המשתתפים עוד תקופה ארוכה אך נמשיך לעטוף ולחבק את תושבי העוטף כי אנחנו יודעים ללמוד ואנחנו נדע לקום מהאסון הזה חזקים יותר וטובים יותר.
תודות גדולות לכל מי שארגן את הסיורים המושקעים והמשמעותיים.
תודה מיוחדת ליפעת בן שושן, על ליווי והדרכה מושלמים.
