היא עובדת יותר משלושה עשורים בדואר. בעלת העסק “תימן בגולן“, למאפים תימניים ועוגות ביתיות, אבל גם מחביאה סופרת פוטנציאלית: “לכתוב רומן מצחיק, אבל קורע מצחוק ,שיהפוך לרב–מכר“. האורחת שלנו לשבת היא גלית אשתר, מקצרין
קצת על עצמך
“גלית אשתר, בת 55, בזוגיות עם צביקה, קרוב לעשרים שנה. אימא לשלוש בנות – מנור (33), גיל (26) ועופרי (22) וסבתא של מיילי, בת השנתיים“.
עיסוק
“עובדת ב‘דואר ישראל‘, כמנהלת קו צפון הגולן, מזה כ-32 שנים. בעלת תואר ראשון בניהול ומשאבי אנוש. בשנה האחרונה, פתחתי עסק קטן למאפים תימניים ועוגות ביתיות שנקרא ‘תימן בגולן‘”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בחדרה וגדלתי בשכונת התימנים נחליאל. ילדות פשוטה, צנועה, אך מלאת חום את אפרוחיה. את אבי בנותיי הכרתי במהלך שירותי הצבאי, נישאנו ועברנו להתגורר בבת ים, ליד אחותי הבכורה. משם, עברנו לראשון לציון. כשנולדה בתי הבכורה, הבנו שקשה לזוג צעיר לחיות בעיר הגדולה. מהוריו של אבי בנותיי היו מראשוני המתיישבים בקצרין הצעירה והחלטנו שבקצרין נוכל לרכוש בית ולגדל ילדים באווירה רגועה“.
מגורים
“בשנת 1990, עלינו לקצרין. השנה הראשונה הייתה קשה מאוד לעירונית–בנשמה כמוני. קצרין של אז לא נראתה כמו היום. היינו זוג צעיר ללא רכב ועם תינוקת קטנה. לא הייתה תחבורה ציבורית זמינה. ביליתי את שנתי הראשונה בבכי ובגעגועים לרעש המכוניות ולמשפחתי היקרה. אבל די מהר למדתי לאהוב ולהעריך את הטבע, הנופים ואת החברים שהכרתי והאנשים המיוחדים של הגולן והשאר היסטוריה. כבר32 שנים, אני כאן“.
איך נראה יום שישי שלך?
“קמה בשבע בבוקר, לכוס נס קפה בגינה. נהנית להקשיב לעולם המתעורר לפני שאני שוקעת בהכנות לארוחת השבת“.
מה אוכלים בארוחת שבת?
“ארוחת השבת מגוונת ובדרך כלל, לפי בקשת הסועדים. מאחר שבן זוגי הוא תוניסאי, למדתי עם השנים להכין קוסקוס מעולה ויש לי סירים בשביל גדוד שלא מבייש אף סבתא תוניסאית. אני אוהבת גם את המטבח המרוקאי ובהשראתו, מבשלת המון מאכלים טעימים וכמובן מגוון סלטים. בשבת בבוקר, כיף להתעורר לריח המעלף של הג‘חנון ולאכול אותו עם ביצה קשה, עגבניות מרוסקות וסחוג תימני. תמיד אופה עוגת שמרים טובה ועוגיות לקינוח“.
זיכרון ילדות משבת
“לסבתא שלי היה בחצר טבון שבו הייתה מכינה סאלוף (פיתות תימניות) ובו גם היינו שמים את סירי הג‘חנון לשבת בבוקר. בכל יום שישי, היו באים אנשים מכל השכונה עם סירי הג‘חנון לטבון ובשבת בבוקר, היו מחכים בתור לאסוף את הסירים לארוחת הבוקר. אני זוכרת שכילדה קטנה הייתי משתאה איך סבתי ידעה למי שייך כל סיר. בעיניי, כולם נראו בדיוק אותו הדבר. מיותר לציין שטעמם של הג‘חנון והפיתות בטבון היה חלומי. טעמים של בית וילדות ומסורת“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“לשמוע את דפיקות הדלת הקטנטנות של נכדתי, לרוץ לפתוח את הדלת ולשמוע אותה מכריזה, ‘ש–לום!’. אין אושר גדול מזה עבורי. היא ממלא את הבית באור ושמחה ואנו מבלים אתה את כל השבת כמעט במשחקים, בקריאת סיפורים ובטיולים“.
עם מי היית רוצה לשבת לשולחן שבת?
“עם סבתא חנה ז“ל. סבתי הייתה אישה חזקה שגידלה לבדה שבעה ילדים. אישה חכמה, משכינת שלום, אוהבת אדם“.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אני אוהבת לקרוא ספרי מתח. הספר האחרון שקראתי היה ‘המטופלת השקטה‘, מותחן פסיכולוגי שלא יכולתי להניח מידיי.
“מעבר לזה, מאז שפתחתי את העסק, יש לי את ההזמנות השבועיות של ‘תימן בגולן‘, שגם אתן אני מתעסקת. אני נהנית לאפות ובאופן כללי, להאכיל אנשים ומקבלת מחמאות ותמיד שאלו אותי למה שלא תפתחי עסק. לאט לאט הבנתי שאולי יש בזה משהו… והתחלתי וזה כיף. אני מוכרת גחנון וקובניות, עוגות שמרים ועוגיות וסחוג ועוד“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“בתקופת הקורונה, עבדתי כרגיל בדואר, אבל הסגרים, הבידוד והפחד ממחלה מסתורית היו בעיניי כמו סרט רע שרציתי שיסתיים. התחושה ששולטים בחייך היא נוראית. אני שמחה שתקופה זו מאחורינו“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“תפזרי אהבה ליקום והיקום יחזיר לך פי שניים“.
מהו החלום שלך?
“לכתוב רומן מצחיק, אבל קורע מצחוק ,שיהפוך לרב–מכר“.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות איתנה, המון נכדים, חיים טובים לבנותיי אהובותיי, המשך זוגיות טובה ומאושרת ושתמיד יהיו לי אנרגיות להמשיך, להתפתח וליצור“.
