כבר ארבעה דורות, עושים דבש במשפחה. סבא עזריאל התחיל עם זה, אי שם באמצע המאה הקודמת.
ערב ראש השנה, החג שכולנו צורכים בו כמויות של דבש ומייחלים לשנה טובה ומתוקה כדבש, אני פוגשת את אליה גרובר רייקין, ממשק גרובר במושב נטור, האישה שהחיים שלה דבש. היא מספרת לי על מתנת החתונה שהיא ויניב האיש שלה קיבלו מהוריה בשנת 2005, לפני 14 שנים. בין שלל המעטפות עם הצ’קים, הייתה מעטפה עם מכתב. הם פתחו וגילו שהם קיבלו רישיון כוורן, כוורות ונקודת מרעה. ההורים שלה, רצו להבטיח שיהיה דור שלישי למכוורת ושהאהבה לדבורים תישאר במשפחה, אז הם, כמו ילדים טובים, המשיכו כמצוות ההורים.
הסיפור המשפחתי התחיל עם סבא עזריאל, שנולד בשנת 1911, בפתח תקווה. כשהיה תלמיד בביה”ס העממי פיק”א, הוא למד אצל אליהו ירקוני, מורה לחקלאות, שהדביק אותו בחיידק האהבה לדבורים.
כאדם בוגר, סבא עזריאל עבד כמזכיר מועצת פועלי האריזה של ההדרים והיה מפקד אזור 4 בהגנה, מפ”ת עד רמת השרון. במהלך השנים הללו, חיידק האהבה לדבורים לא עזב אותו והוא פנה לאישה מפ”ת, שהייתה לה מכוורת, שתלמד אותו את רזי המקצוע. כך, במקביל לעבודתו, הוא והמשפחה טיפלו במכוורת קטנה, כתחביב.
“לימים”, מספרת אליה, “הפך סבא למזכיר בית המשפט והמשיך להחזיק כוורות. בשנת 1956, הוא החליט להפוך את המכוורת למקצוע הראשי שלו. התפטר מבית המשפט, קנה בשותפות עם חבר 100 כוורות והחל לטפל במכוורת.
“שיטת העבודה שלנו היא די פרימיטיבית”, אומרת אליה גרובר רייקין, מנטור, “כיוון שאנחנו רוצים לאפשר לצרכן לחוות דבש טהור, הכי קרוב למצב האמת שלו”
“הרדייה נעשתה בסלון הבית. בתקופת הרדייה, היו מפנים את כל הרהיטים מהסלון. מכונת הרדייה הייתה של 16 חלות. היום, יש של 100-120. היו מסובבים בידיים את המכונה, בעיקרון של צנטריפוגה. היום, זה כמובן עובד על חשמל. אבא מספר שהוא היה עומד לילות שלמים ומסובב – 50 סיבובים ביד אחת, 50 ביד השנייה וחוזר חלילה. בתום תקופת הרדייה, היו מסיידים את הסלון מחדש ומחזירים את הרהיטים למקומם. כשסבא עזריאל הלך לעולמו, האחים החזיקו את המכוורת ובשלב מסוים התפצלו.
“הדוד שמואל הקים מכוורת במושב רמות. דוד עודד הקים מכוורת במרכז. אבא שלי, יעקב, ששנים עסק בתחום אחר, שמר על האהבה לדבורים וחזר באופן מקצועי למכוורת, בשנת 1999. בשנים האחרונות, הצטרף אליו גם אחי, שי.
“כשהכרתי את יניב, הוא הגיע יום אחד לעבוד אתנו במכוורת. אמרנו שאם הוא שורד יום שלם בעבודה, הוא מתקבל למשפחה ולמקצוע. הוא באמת שרד וכבר 15 שנים הוא שם. אני מאוד שמחה שהאיש שלי חקלאי. עבודת האדמה והחיבור לטבע מלמדים אותנו ענווה ופשטות – שלא הכול בידינו”.
הסיפור המשפחתי של אליה מרתק אותי ואני רוצה לשמוע עוד על אליה ועל הכוורות והדבש.
כוורנות זה חיידק
ספרי קצת על עצמך
“נשואה ליניב, אימא לארבעה ובעצם משלבת בחיים שלי בין העיסוק ביוגה ותרפיה בשדה הלידה לבין ניהול המשק והשיווק. המשק הוא לגמרי עסק משפחתי. יניב הוא הכוורן והילדים שותפים בכל מה שדרוש”.
איפה נמצאות הכוורות?
“הכוורות מפוזרות ברחבי הגולן ובמורדות, באזור ראש פנה ומכון הרדייה נמצא בנטור”.
מה מיוחד במשק שלכם?
“המכוורת שלנו היא לא מאוד גדולה ושיטת העבודה שלנו היא די פרימיטיבית, כיוון שאנחנו רוצים לאפשר לצרכן לחוות דבש טהור, הכי קרוב למצב האמת שלו. לכן גם אין לנו אמצעי חימום בכלל”.
מה צריך כדי להיות כוורן טוב?
“כוורן טוב חייב להיות סקרן, להיות קשוב לתנאי הטבע המשתנים ולהיות מוכן להשתנות בעקבותיהם. אנחנו אומרים בצחוק שכוורנות זה חיידק, רואים את זה אצלנו במשפחה”.
מהו הסוד של יצור הדבש?
“דבר ראשון, ההבנה שלא אנחנו מייצרים את הדבש – אלא הדבורים עצמן! הקופסאות הלבנות שאנחנו רואים בכל מיני מקומות הן בעצם הכוורות. בכל כוורת יש מלכה ופועלות וזכרים שמפרים את המלכה. הדבורים בונות בכוורת את חלות הדבש, תאים שבתוכם יישמר הדבש. הדבורים אוספות צוף פרחים ואבקת פרחים מכל הפרחים הצופניים שקיימים בשטח של מספר קילומטרים באזור הכוורות. ממה שהן אספו, הן מכינות את הדבש, בקיבה מיוחדת שנמצאת בגופן ואז מעבירות לחלות. כשהתאים מלאים, הן סוגרות אותם בשעווה. אז מגיע הכוורן, מוציא את החלות ולוקח למכוורת להפיק את הדבש”.
למה הכוורנים לבושים בלבן?
“כנראה שהצבע הלבן לא מעצבן את הדבורים. כדאי לא לעצבן אותן, כדי שלא יעקצו”.
יש לך זיכרונות ילדות מבית של כוורנים?
“כשהיינו ילדים, אבא שלי היה מורח דבש על הפנים בכל האזור של הזקן השפם וכל הדבורים היו באות אליו, כדי לשדוד את הדבש. כך, היה נוצר לו זקן ושפם מדבורים”.
משהו שלא יודעים עלייך?
“שאני בכלל אלרגית לדבורים. בגיל 18 בערך, עבדתי יום אחד עם אבא שלי במכוורת. הדבורים התעצבנו עליי ועקצו אותי חמש עקיצות בראש. הוא כעס עליי שאני מרגיזה את הדבורים ואמר לי לזוז הצדה. פתאום, התחילו לי גירודים ברגליים ושלפוחיות. מהר נסענו לבית חולים וקיבלתי טיפול תרופתי. מאז, אני מסתובבת קבוע עם מזרק אטרופין, ליתר ביטחון”.
גלי לי את האמת, את אוהבת דבש?
“אני אוהבת דבש, בעיקר בבישול”.
כשהמשפחה המורחבת נפגשת לארוחה, אז הכול דבש?
“תמיד יש דבש וגם מתייעצים, משתפים, זה תחום מאוד מעניין. להיות כוורן זה אופי ואורח חיים וכולנו חיים את זה”.
הדבש נחשב לאחד המזונות הקדומים הידועים לאדם. מזון פלאים שמספק לנו הטבע כבר אלפי שנים, כל אחד אוהב את הדבש שלו אחרת. יש כאלה שאוהבים למרוח אותו בלחם עם חמאה, יש כאלה שממתיקים אתו את התה שלהם, מבשלים אתו, אופים עוגות, רבים מאמינים בסגולותיו לרפא דלקות גרון והצטננויות וכולם מסכימים ששנה טובה ומתוקה מתחילה עם תפוח בדבש .
טיפ מכאלה שמבינים, למי שאוהב לשתות תה עם דבש:
לפני שמכניסים דבש לתה – חשוב לחכות קצת שהתה יתקרר לטמפרטורה שניתן לשתות אותו ורק אז להוסיף את הדבש. אחד הדברים המיוחדים בדבש כממתיק זה שיש בו חלבונים, מאבקת הפרחים המצויה בו. חלבון נשרף ב-40 מעלות, אז כדאי לחכות…
*בעקבות הדמיון הפונטי בין כוורן לקברן, שינתה האקדמיה ללשון עברית את שם המקצוע ל”דבוראי”. מכוורת נשארה מכוורת.
