בקדמת צבי יש שפע של אנשי חינוך, מורים, מורות וגננות. במקום גם הרבה יקבי בוטיק, חממות שילוב מעניין בין עשייה לאמנות. פנים היישוב נקי, מגונן ומשרה אווירה
לקדמת צבי אנחנו מגיעים על מנת להשתתף בגילוי המצבה של זאב חיסדאי, אביו של ידידנו שרון, כך שאת הסיור אנחנו פותחים בבית הקברות הקטן והמטופח של היישוב. זוהי ההזדמנות לעלות אל קברו של צלצר האגדי, שהיה דמות מרכזית במאבק על הגולן ונקבר בבית קברות זה. בסמוך, נמצאת גם אנדרטה מכובדת ומטופחת לזכרו של הטייס עותניאל שמיר, שמטוסו נפל כאן בעת תקיפה של עמדת נ.מ. סורית, במלחמת ששת הימים.
לאחר האזכרה, אנחנו מתחילים בהליכה. הגשם שטף את כל הגולן ותחושה של ניקיון והתחדשות מקדמת את פנינו. עוד לפני שער היישוב, נמצא יקב “בזלת” המהווה סימן ראשון לשפע היקבים שעוד נגלה ביישוב, בהמשך הסיור. יש אומרים שהמטיילים בטוסקנה טוענים שהם מרגישים כאילו היו בקדמת צבי. אחרי השער הפתוח לרווחה, אנחנו פונים אל דרך המערכת ומתחילים בהקפת היישוב. מצדנו האחד, בתי היישוב טובלים בירוק ומצדנו השני, נופי הגולן כפי שהם נצפים מבעד לגדר הרשת החלודה והכעורה.
מסתבר שהחציצה המלאכותית הזאת מפריעה גם לתושבי המושבה, שפה ושם פתחו בה שערים מאולתרים, על מנת לאפשר את היציאה אל הטבע. הכנרת נשקפת באופק, מטעים וכרמים מעטרים את הנוף, הצומח העשבוני של סוף הקיץ מכסה עדיין את סלעי הבזלת ובין לבין גם עדויות למי שקדם לנו כאן – משוכות צבר, חורשות אקליפטוסים, חושות מטות לנפול ואפילו בונקרים של הצבא הסורי.
דרך המערכת עוברת בסמוך לשכונת ההרחבה של היישוב ובה, כמו ביישובים אחרים בהם ביקרנו, בתי מידות רחבי ידיים ונאים למראה. בקדמת צבי כ-90 משפחות, מהן כ-40 חקלאיות והיתר במעמד תושבות. החקלאים עוסקים במגוון ענפים כולל מטעים, כרמים, לולים ורפתות. למרות זאת, דבק ביישוב הכינוי “גבעת המורה” על שם המקצוע העיקרי המאפיין את תושביו. כמו שאמר לנו בבי קבלו: “מאחורי כל היזמויות העסקיות, טוב שתהיה איזושהי הכנסה קבועה ובטוחה”.
דרך המערכת מתרחקת מהבתים וכבר קשה להבחין בהם מבעד לצמחייה העבותה האופפת אותם.
שער בגדר מוביל אותנו אל האזור המשקי. שלל חממות מקדמות את פנינו, בהן מגדלים פרחים וגידולים אחרים. אחת החממות מגודרת היטב ומוסתרת מאחורי יריעות פלסטיק. יודעי דבר לוחשים לנו שכאן מגדלים לצרכים רפואיים גידולים שהשתיקה יפה להם. בסמוך, בית אריזה וקירור גדול מידות לפירות נשירים ולידו היקב של אסף קדם. אסף מתכנן להעתיק את היקב אל מחוץ ליישוב, לאתר בו יהיה נגיש יותר לתיירים. אנחנו חושדים בו שהוא חושש מהתחרות הקשה שיוצרים לו עוד חמישה יקבים הפזורים ברחבי היישוב הקטן. מבנה אריזה לפרחים, שדלתו פתוחה מעט, מזמין אותנו להציץ פנימה. להפתעתנו, בינות למכונות ולארגזים הקירות מכוסים בציורי שמן איכותיים. אולי זהו סימלה של קדמת צבי – השילוב בין החומר לרוח, ובין העשייה לאמנות.
קרוב לשער היישוב, אנחנו נכנסים ל”בל עופרי” ומפריעים לבבי קבלו בהאכלת בעלי החיים שבחצר. מסתבר להפתעתנו, שחדרנו למתחם תיירותי שיש בו הכול. פינת חי, מתקנים ללימוד מלאכות עתיקות, מסעדה, יקב בוטיק, גלריה לתכשיטים ועוד ועוד. המיזם המדהים הזה מצדיק ביקור מיוחד ובקושי אנחנו מצליחים להתנתק.
השלמנו את הסיבוב ההיקפי, ואנחנו חודרים אל פנים היישוב. המקום נקי, מגונן ומשרה אווירה. שרה קוז’וקרו מזמינה אותנו אל בית הריבות שלה. כאן היא מייצרת במו ידיה שלל ריבות ממגוון פירות ותבלינים שלא הייתם מעלים על דעתכם שניתן לשלב ביניהם. המקום מעוצב כמו בית המכשפה מסיפורי עמי ותמי וגם אנחנו נחלצים בקושי רב מפיתויי המקום על מנת להמשיך במסלול.
קדמת צבי עתירה ביזמויות כולל התכשיטים של עליזה, הקרמיקה של מרגרט ויקבי בוטיק בכל פינה. פעילות חקלאית מתבצעת גם בתוך היישוב, מה שמקנה לו מראה ירוק במיוחד. החלטת התושבים היא לא לאפשר לינה תיירותית בתוך היישוב, וכך הוא משתמר עם אופיו המקורי.
התרשמנו ואנחנו עוד נחזור.
