בבית של שחר ושרה צדוק ביונתן, יש תמרורים. אמתיים. חמישה ילדים, חתולה וגורים ובסלון, על שולחן, מונחים חפצים שמייצגים את ערכי הבית ומסמלים את בני המשפחה
הקסם בגולן מתחיל כבר בהגעה ליישובים. מתקשרים לבעל הבית ומבקשים הכוונה לבית. בשער ישר, עד השער הבא, ימינה, שמאלה, בית שני משמאל. כך, רובנו רגילים לכוון את האורחים לבתים שלנו והאמת, שיש בזה משהו נחמד. אנחנו מתחילים באירוח עוד בשער הכניסה. כך זה כמובן גם במושב יונתן, בדרך למשפחת צדוק.
משפחת צדוק, שרה ושחר, הורים ל-5: בתיה בשירות לאומי, עדן מתחילה י”א ב”נופי גולן”, מעיין מתחילה ט’ בטבריה, חזי מתחיל כיתה ו’ ב”מעיינות” ושיראל מתחילה כיתה ב’ קטנה בחיספין.
יש למשפחה גם את החתולה שילה והגורים, שלפי הסיפורים חיים בנס.
שרה ושחר עלו לארץ ב-99′, מארה”ב. במרכז הקליטה, פגשו זוג נחמד בשם שמואל ולאה גולדמן. הם הפכו לחברים מאוד טובים, כמעט משפחה. משפחת גולמן הגיעו ליונתן ב- 2006 והקימו את ביתם. דרכם, שרה ושחר הכירו את מושב יונתן ולפני שש שנים, החליטו לעזוב את רמת בית שמש ולהקים את ביתם ביונתן.
בשבוע שהגיעו ליונתן, גילו ללאה סרטן בלבלב והיא נפטרה תשעה חודשים לאחר מכן. למעשה, היא גרמה להם להגיע, אבל הם לא זכו לגור כשכנים. בזמן המחלה, ציירה לאה ציור של פרחים, אותו נתנה למשפחת צדוק. הציור הממוסגר תלוי בבית משפחת צדוק, עד היום.
שרה היא יוצרת תוכן, מילים וגרפיקה. עובדת בחברת סטארטאפ שמקדמת יזמות בקנאביס רפואי. החברה פועלת במרכז, כך שרוב הזמן, היא עובדת מהבית במשרה מלאה. היא אוהבת לייצר דברים ופרויקטים: ילדים, לחם, קישוטים בבית ועוד.
שרה לא גדלה בבית דתי ולא התכוונה להתחבר, או לאהוב את הדת. בגיל 17, ועם דחיפה קלה מאימא שלה, הגיעה לצפת ושם, למדה כשנה וחצי לבד. זו הייתה ההיכרות הראשונה שלה עם ישראל ועם היהדות. לאחר מכן, חזרה לסאן דייגו ופגשה את בן זוגה, שחר, שהיה דתי ומכאן המשיכה להתחזק. שרה מנסה להתעלם מהגדרות של דתיות וגם לאחר 20 שנה, היא עדיין מגדירה את עצמה “בתהליך של חזרה בתשובה”.
שחר גדל בלוס אנג’לס. הוא עובד ככירופרקט, יש לו קליניקה בבית ובבית שמש ומגיעים אליו אנשים מכל הארץ. המוטו שלו זה “חיים בריאים”. כך ניתן לראות על השיש את משקה ה”קמבוצ’ה”, משקה קוריאני שעשוי מפטריות ומחמצת, המכיל חיידקים פרוביוטיים. הוא שומר פלאו, למד להיות מאמן חדר כושר במיוחד כדי לאמן את עצמו. ?????במשפט: “יש לו כבוד לגוף ונפש”.?????
החלק האהוב בבית
אזור הסלון הוא הכי אהוב. זהו לב הבית, איפה שהמשפחה והחברים מבלים. הכול קורה פה. אפילו שילה החתולה המליטה בסלון.
תמונה “ציור של אוהל אברהם”, שתלויה על קיר הסלון, נותנת את המשמעות והמהות של הבית – “כולם מוזמנים”.
לצד הספה, עומד שולחן שכל המשפחה יצרה כחלק מפרויקט משפחתי. על השולחן יש כיפה עם סמל ה-NBA, ספרי תורה, גלובוס, ציורים שעדן ציירה, גיטרה שמונחת בסמיכות וכל אלו בעצם מייצגים של כל ערכי הבית ומסמלים כל אחד מבני המשפחה.
לא ניתן להתעלם מהקמין הגדול והחדש, שעובד שעות נוספות בחורף ומעניק הרבה חום לכל בני המשפחה.
מהסלון, ניתן לראות את שני המקררים שבמטבח, כי בכל זאת צריך להאכיל שבע נפשות+ אורחים.
פריט אהוב במיוחד
לזכר “חורבן בית המקדש” – מעל המזווה, נשאר חלק ללא טיח, ריבוע שבו מדי פעם מחדשים את הכיתוב, כך שיתאים לתקופה. לפעמים איזה מסר שרוצים להתחבר אליו או משפט מכוון כלשהו.
תמרורים – איך שנכנסים לבית, מבחינים בתמרור עגול המציין מהירות 30. לדברי שרה הוא נועד להזכיר לנו להאט. תמרור החץ למעלה שממוקם במטבח יזכיר לנו תמיד לשאוף לעלות וכן, יש גם תמרור בשירותים…”זהירות מוקשים”.
מדרגות – בעלייה לחדרי השינה, ניתן לראות את גרמי המדרגות מקושטים. מדובר בעבודת שיש של שרה ואבא שלה. חלק נעשה בארה”ב, איפה שאבא שלה מתגורר וחלק נעשה בבית, כאשר הגיע לביקור. שרה מעידה שהם אוהבים לשפר ביחד את הסביבה, מבחינת מראה וגם בלב. כל גרם במדרגות עוצב בצורה שונה ומקורית. חלק עוצב מפסיפס, חלק מעפרונות, חלק מפקקי שעם. כן הם אוהבים להרים “לחיים” ויש עוד אוסף פקקים על השיש. בנוסף, השתמשו בקוביות, סרגלים ועוד.
הקנייה האחרונה לבית
הדק, הדק החדש והמקסים בחצר, עליו מונח ריהוט עץ עם כריות גדולות וירוקות. הדק נמצא בחלק האחורי של הבית, הנוף כמעט שומם, מה שמאפשר פסק זמן גולני אמתי, עם בריזה נהדרת.
החלק בבית שמייצג אותה
אזור התפילה והדלקת הנרות, – על שידה ישנה שמלווה את שרה מילדותה בארה”ב מונח אוסף רחב של פמוטים. מידי שישי היא דואגת להדליק את כל הנרות, כדי להביא יותר אור לעולם, מבחינתה כל הזדמנות שיש להדליק אור מתקבלת בברכה. בנוסף, שרה דואגת להדליק נר בשביל מי ששכח להדליק. על מדף הנרות מונחת גם קופת צדקה שאוספים שם כסף באופן קבוע. שרה, שחר דואגים שגם הילדים יתנו צדקה ויתרגלו לנתינה.
האם היית משנה משהו בבית?
שרה: “כןןןן, מרפסת מחדר השינה. אנחנו מאוד אוהבים להיות בחוץ וליהנות מהחיים, אין ספק שמרפסת הייתה משדרגת את הבילוי”.
יש משהו שחשוב לך להביע?
“אימא שלי תמיד אומרת שכאשר אתה נפגש עם אנשים, הם אמורים לצאת ממך קצת יותר מועצמים. זה מלווה אותנו במשפחה כגישת עולם, בתוך הבית ומחוץ לבית. לא תמיד מצליחים, אך זו השאיפה ואם שוכחים, יש את התמרור עם החץ למעלה. כל מה שיש אצלנו בבית הוא עם כוונה ומשמעות וזה מה שמלווה אותנו בבית.
“באנו לארץ מתוך ציונות והרפתקנות וברוך השם, נהנים מהדרך. גם אם יש געגוע למשפחה, הקהילה והשכנים הופכים למשפחה ולבית”.
