היא נטורופתית ורוקחת טבעית. מעבירה סדנאות לרוקחות וקוסמטיקה טבעית, ויש לה ליין מוצרים בשם "Live", ברקיחה ובהתאמה אישית. "העיסוק הנוסף שלי הוא טיפול רגשי להורים בגישת 'הורות כמעשה נסים'". האורחת שלנו לשבת היא נירית לדרדר, מקלע
קצת על עצמך
"נירית לדרדר, נשואה לליאור, אימא לאלה ואורי (תאומים) ומעיין.
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בפתח תקווה ובגיל שלוש עברנו לבית אריה, שהיה אז יישוב חדש שרק עלה על הקרקע. בשבועות הראשונים, לא היה חשמל ומים. זו הייתה התיישבות חלוצית אמיתית, כמו בספרים… אחר כך, גרנו כמה שנים בראשון לציון וכשליאור בן זוגי נכנס לתמונה, הצטרפתי לחלום שלו לגור בגולן והנה אנחנו פה".
מגורים
"קלע.
"הגענו לגולן לפני 20 שנה. זוג צעיר שרק סיים לבנות בית וחיכינו למלא אותו בילדים. העניין לקח כמה שנים, אבל בסוף הגיעו שלושת הנסיכים שלנו. הנוף פה מטריף. מצד אחד, עמק החולה והרי נפתלי ומצד שני, החרמון והשטחים הפראיים של הגולן. סוסים, פרות, צבאים ועוד הרבה חיות בר שהופכות את האזור לכל כך מיוחד ובתולי. אני אף פעם לא מתרגלת לנוף היפה בירידות מהגולן. יש לנו חברים טובים ביישוב, אנחנו מבלים הרבה זמן ביחד וממש הפכנו למשפחה אחד של השני. אני מניחה שכשבוחרים לגור רחוק כל כך מהמשפחה, באופן טבעי, יש רצון ליצור קשרים משמעותיים וליצור לעצמך משפחה".
עיסוק
"מאז ומתמיד, נמשכתי למקצועות הבריאות ולתחום הטיפולי ואני משלבת ביניהם. אני נטורופתית ורוקחת טבעית. מעבירה סדנאות לרוקחות וקוסמטיקה טבעית, ויש לי ליין מוצרים בשם 'Live', אותם אני רוקחת בעבודת יד ובהתאמה אישית. במוצרים שלי אני מחברת בין ידע, ניסיון ואינטואיציה.
"בחלק מהשבוע, אני גם עובדת ב'ניצת הדובדבן', בקריית שמונה, בייעוץ תוספי תזונה.
"העיסוק הנוסף שלי הוא טיפול רגשי להורים בגישת 'הורות כמעשה נסים'. זה שינה את דרך ההסתכלות שלי על הורות ואִפשר לי התפתחות גדולה. סיימתי שנה ראשונה ובימים אלה, אני בסטאז' להורים שחווים קושי עם אחד הילדים ורוצים לחולל שינוי במערכת היחסים היקרה הזו. אם אתם מוצאים את עצמכם בשורות האלה, מוזמנים לפנות אליי.
"חוץ מזה יש לנו מתחם יורטים מקסים מאחורי הבית, 'קמפינג בחברותא' שאותו בעיקר ליאור מנהל, באופן מופלא".
איך נראה יום שישי שלך?
"בשאיפה, יום שישי שלי מתחיל בקצב חיים גולני… באיזי. אחר כך, לרוב, אימון ספורט. סיבוב בבית קפה, או יקב, או נחל, או חברה ואז בישולים לארוחת ערב, לפעמים ביחד עם הילדים ובדרך כלל, מוזיקה טובה ברקע".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"ארוחת השבת שלנו כוללת קודם כול את החברים האהובים שלנו. אנחנו נפגשים כל שישי לאכול ביחד, כל פעם אצל מישהו אחר, לפעמים עם מדורה. מה שהכי כיף זה שאין גינונים מיותרים… כל אחד מביא סיר ומגישים ישר לצלחת. מינימום כלים וכמה שפחות התעסקות עם מה שלא חשוב.
"הארוחה חייבת לכלול מנה אחת לפחות טבעונית (בשביל חברה שלי רונצ'י) ולא מוותרים על סלט גדול.
"כל השאר – לפי מה שמתחשק. אצלי מככבים פסטה בולונז, דאל עדשים כתומות, לזניה, צ'יפס בתנור, קציצות ברוטב".
זיכרון ילדות משבת
"סרט ערבי, ואימא תמיד בוכה… ריח של בורקסים ברקע וקומפוט. פיקניק ביער בן שמן עם ערסל, טרנזיסטור עם 'שירים ושערים' וזוהיר בהלול. לשבת על הברכיים של אבא ולאכול ביחד סלט בגודל של אסיה".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"יקיצה טבעית. (יום יבוא ואני אתחשבן עם השעון מעורר הזה, ביום שבת, הוא מפוטר לאלתר…), טיולים – באביב, טיולים בשטח. בקיץ, טיולים לטבילות בנחל. בחורף, טיולי זרימה ופריחות. לשֶבת אחר הצהריים במתחם היורטים המקסים שלנו וליהנות מהבריזה…".
המלצה על ספר
"'הורות כמעשה ניסים', של שי אור. שינה את השקפת עולמי בקשר להורות ולמערכות יחסים בכלל".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם אימא שלי. היא נפטרה בקיץ, לפני 31 שנים, כשעליתי לכתה י"ב, שלושה חודשים בלבד אחרי שגילו אצלה סרטן. היא איבדה הכרה בבוקר אחד וכמה שעות לאחר מכן, היא כבר לא הייתה אתנו. כך שיש לי לא מעט להשלים אתה… הייתי מספרת לה על הנכדים המתוקים שלה, על הבית בגולן ועל החיים שבנינו פה ועל הכיוון שבחרתי ללמוד ולעסוק – בריאות, רוקחות טבעית, טיפולים. אבל בעיקר הייתי מספרת לה איך החיים שלי השתנו מאז שהיא לא פה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"ספורט, מכינה אוכל, אבל כזה של מתחשק, לא כי צריך… מטיילת, נחל או כנרת, עובדת בגינה, מקשיבה לפודקאסט".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"השבעה באוקטובר טלטל אותי עמוקות, כמו את כולם. הייתי בפחדים וחרדות כמו שלא הייתי מעולם. גדלתי בבית אריה, יישוב בשומרון, מוקף כפרים ערבים ומילדות היה לי פחד אמיתי מחדירת מחבלים ליישוב. הסיוט הזה פשוט התממש בהיקף שלא יכולנו לדמיין. גם התחילו פה טילים בגולן, שדאגו שרמת הסטרס לא תצנח חלילה.
"אבל ככל שהזמן עובר, גם האימפקט של זה דוהה ואני מרגישה שחזרתי לחיים. האיראן 1-2-3 כבר היו יותר נסבלות מבחינתי, אולי קצת התחשלתי…? במדינה שלנו, נדמה שאין הרבה ברירות".
מהו המוטו שלך בחיים?
"'חיה ותן לחיות', ובכיף. כולנו פה על זמן שאול בחיים האלה, אין זמן לבזבז על מלחמות".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הגולן עצמו! נחלים, טבע, ירוק, חיות, שקט, חורף אמיתי, יופי, פראי. לא פחות חשוב – את האנשים המיוחדים של הגולן. כמעט אף פעם לא נתקלתי פה במישהו לא נחמד, או לא סבלני. זה מרגיש כמו בית. בעיניי, זה דבר נדיר ביותר לפגוש בעולמנו היום".
מה את מאחלת לעצמך?
"שקט. שקט בתוכי, שקט בסביבתי, שקט במדינתי, שקט בגבולות. חיבור לעצמי. להישאר על צירי גם כשהכול מסביב סוער. אמונה בדרך, אמונה בי. בריאות. הצלחה והרבה זמן משפחה".
