ברגע אחד מזעזע, התהפכו החיים. אני חושבת על שני הרוכבים שנהרגו על הכביש, על הנזילות של החיים, מצד אחד ועל חנוכה ואנשים גיבורים שמטביעים חותם

אני יושבת במכונית, מחכה לאיש שיחזור מהמשימה שנשלח אליה. אנחנו בנסיעה ארוכה יחד, באוטו שלו שומעים תמיד גלי צה”ל ברדיו, ברבורים בלתי פוסקים. לי אין לי סבלנות בנסיעה להרבה קשקושים, אני מעדיפה מוזיקה טובה. לפעמים, אני אוהבת להקשיב לשיעורים של הרב אשרוב ולפעמים, בא לי סתם נסיעה שקטה עם עצמי. אבל הוא הנהג ואני זורמת אתו.
בחדשות, יש הרבה פוליטיקה וידיעה חוזרת על שני רוכבי אופניים, שיצאו לרכיבת בוקר ונהרגו בתאונת דרכים. איזה אסון למשפחות שלהם והאמת, גם לנהג הרכב הפוגע. מניחה שהחיים כבר לא יהיו אותו דבר. נקודה למחשבה על נהיגה מהירה ושימוש בפלאפון תוך כדי. אף אחד לא חושב על הנזק שזה עלול לגרום. ברגע אחד, התהפכו החיים של שלוש משפחות. הידיעה הזאת מזעזעת אותי. אני מנסה להסיט את המחשבות למשהו טוב יותר ותוך כדי זה, אני מקבלת הודעה מחברה, ששואלת אם יש לי המלצה לטיול עם הילדים בחנוכה.
לעולם, אשאר מדריכת הטיולים המיתולוגית, שמייעצת לאן לטייל. פעם גם הייתה לי פינה שבועית ברדיו, שהמלצתי בה על טיולים. המחשבה הראשונה שעולה לי היא זיכרון מהטיול המשפחתי שעשינו בחנוכה שעבר. נסענו לפקיעין. כפר ציורי קסום בגליל, גרים בו מאמינים בארבע דתות, יחד. זה כשלעצמו מתאים לחנוכה. רבים מול אישה אחת, מרגלית זינאתי, הנציגה היהודית בכפר, שומרת הגחלת. היא גרה בבית ערבי, בקומה השנייה, מעל בית הכנסת ששופץ לאחרונה.
אני שמה לב שיש עוד סמלים שמתאימים לחנוכה שהוא חג של גבורה יהודית ונס פך השמן. מרגלית היא בהחלט אישה גיבורה, השראה. היא חיה כל חייה בפקיעין, במטרה לשמור על החוט היהודי בכפר ולמרות גילה המבוגר מאוד, היא עדיין מקבלת את פני המטיילים, פותחת להם את השער לבית הכנסת, מספרת, משתפת והיא גם שחקנית נשמה בהצגה שהיא ואוריאל רוזבאום, האיש שמנהל את מרכז המבקרים בית זנאתי, ודואג לשמר ולפתח את המקום כבר שנים.

להאיר עם הנרות בעין טובה

אני ממליצה לחברה להיכנס גם למרכז המבקרים, לראות את הסרטון וכמובן, את בית הכנסת והיא מופתעת לשמוע שיש גם מערה בכפר. על פי המסורת, זאת המערה שבה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי. מחוץ למערה, עץ חרוב וכמה מטרים ממנה, המעיין שממנו שתה מים. בכניסה לכפר, יש את מפעל הסבונים של סבתא ג’מילה, סבונים העשויים משמן זית וממש ליד סבתא ג’מילה, יש את ראיה, שמכינה פיתות עם שמן זית וזעתר.

על פי המסורת, זאת המערה שבה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי. מחוץ למערה, עץ חרוב וכמה מטרים ממנה, המעיין. בכניסה לכפר – מפעל הסבונים של סבתא ג’מילה, סבונים העשויים משמן זית וממש לידה, יש את ראיה, שמכינה פיתות עם שמן זית וזעתר

אני מספרת לה על הסיור ופתאום יש לי חשק לנסוע שוב לפקיעין ולאכול פיתה עם זעתר ושמן זית. חושבת על אימא שלי שתמיד אומרת לנו, תנו לי לחם עם שמן זית טוב, מספיק לי, לא צריך להשתגע עם הבישולים. זה לא אומר שהיא לא משתגעת ומבשלת כל יום, אבל באמת, לפעמים, יש לנו צורך בפת פשוטה עם שמן וההרגשה היא שאכלנו מעדן עולמי.
אני ממליצה לחברה להמשיך מפקיעין לעכו ולראש הנקרה ובינתיים, אני מפליגה במחשבותיי על הפיתות של ראיה, על ריחות תנורי העצים שמקבלים אותנו כשאנחנו מגיעים לפקיעין, תחושה של טבע וחמימות, שמחזירה אותי אחורה בזמן, לחיים של פעם…
אני תוהה עם היה באמת פשוט וקל יותר. אני חושבת על שני הרוכבים שנהרגו על הכביש, על הנזילות של החיים מצד אחד, על אנשים גיבורים שמטביעים חותם, על נסים קטנים וגדולים שמלווים אותנו ביום-יום וכמה חשוב ליהנות מהפשטות של החיים.
חנוכה הוא זמן טוב להאיר עם הנרות בעין טובה על האנשים מסביבנו, להודות על המתנות הקטנית והגדולות שבחיים, ללמוד קצת צניעות ופשטות לייחל לנסים ולחיים טובים ולנסות להשפיע ולהוסיף טוב בעולם.

ספינג’ פשוט וקל

1 ק”ג קמח
1/2 כוס סוכר
2 כפות שמרים יבשים
1/2 כף מלח
800 מל מים

ללוש לבצק רך מאוד, להתפיח בערך שעה. כשיוצרים את הצורה, לשמן היטב את הידיים, הבצק צריך להיות מאוד רך ואוורירי. לטגן בשמן עמוק ולפזר סוכר.

חנוכה מואר ושמח!