אין לה זמן לכלום, העולם חסר השינה שלה הוא קרוסלה מטורפת. שום פנאי ושום כלום, אבל אם הייתה צריכה לבחור מחדש, הייתה בוחרת בדיוק את זה, שוב ושוב. האורחת שלי לשבת היא יעל פרסבורגר
קצת על עצמך, משפחה, ילדים
“יעל פרסבורגר, נשואה לאליאל, מחנך בבית הספר ‘נופי גולן’, בעל ואבא, שאין דברים כאלה. אימא (לפעמים בקושי סייעת) ל-4 כוכבים בפעוטון שלנו: כרם בת 6, צור בן 4.5, נח יאיר בן 2.5 וטנא בן חצי שנה. שמח!”
“גילוי נאות: לא על עצמי לספר בקשתי.
“מבחינתי, הגעתי להתארח אצלך לשבת, כאימא כללית. מתארחות אצלך נשים מהממות, תקתקניות, מארגנות את השבת בנחת בחמישי, הולכות לפילטיס זוגי בשישי ועוד מצליחות להגיע ערניות לקינוח בסעודת שבת. פלא טבע, בעיניי. עד שאפתור את החידה ואהיה כמותן בע”ה, רציתי להשמיע את קולה של האימא שהדשא שלה תמיד צהבהב יותר, שמגיעה לגן שעשועים בלי מגבונים. אני האימא שמשתדלת שיאכלו בריא וגם שולפת מרשמלו בצוק העתים, שמשתדלת לא לתת אקמול, אבל מגמיעה אותם באנטיביוטיקה, כשהרופאה רק קצת מפחידה אותי. אני האימא שילדיה מבית די טוב, אבל עושים לה פדיחות בצרכנייה. אני השכנה. אני אימא גנרית. אני אימא לקטנטנים, שאין לה רגע דל, אפילו לא רגע. אפילו דקה, אפילו דקה.
“שבע דקות שבריריות, שנגוזות עם כניסת הראשון בסערה עם עלים יבשים מגן השעשועים תקועים לו בכיפה, כניסת השנייה עם חור בגרביונים, תרועת השלישי נעול נעל אחת בלבד וריר של טופי על סנטרו ונחתם בפליטה של התינוק על השמלה”
עיסוק
“אני עוסקת בתאטרון עם ילדים ובעיקר עם נוער (עולה, בסיכון ומעולה), כותבת אתם את סיפורם, מביימת ומחזיקה להם את היד, עד מחיאות הכפיים וכיבוי האורות.
“וגם מחנכת פנימייה בכפר הנוער ‘איילת השחר’, ביונתן.
“בנוסף, אני הרה, יולדת, מניקה, מגישה, מפנה, מקלחת, נשארת בבית שנה עם כל תינוק, מכבסת, מכינה קציצות, ואורז, אוספת מהגן, מחתלת, משחקת ‘דאבל’, קוראת את ‘אליעזר והגזר’ בשבעה קולות שונים. אני מטאטאת ולא תמיד שוטפת, אני עייפה ולא תמיד אוספת (את המגנטים לפני שהולכת לישון), אני משתדלת לזכור: לזרוק את הירקות בשקית של האורגני, להעביר את הכביסה הרטובה למייבש, לשלח לפעוטון סדין נקי ביום ראשון, לגנים – מימיה וכובע ביום שלישי, לקנות את הפירות ב’יום שוק’ בצרכנייה ברביעי, ולהגיע לטיפת חלב בשני”.
מגורים
“מושב יונתן. לפני שנה וחצי, הגענו למושב יונתן, מכפר הנוער “ימין אורד”, בו גרנו ועבדנו חמש שנים ובו נולדו שלושה מילדינו.
“לגולן הגענו בעקבות חלום פרטי של כל אחד מאתנו, שכנגד רוב הסטטיסטיקות חבר לחלום משותף”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בנתניה וגדלתי מגיל צעיר במושב עין ורד, הנמצא בגוש תל מונד, בשרון.
המצאה נהדרת
איך נראה יום שישי שלך?
“אני קמה בבוקר כמו נמרה שישנה במיטת מעבר ומסתערת על הבישולים שלא הספקתי בחמישי, כי שוב נרדמתי עם הילדים במיטה. שולחת את אליאל לצרכנייה עם רשימת השלמות קטנות בסך 350 ש”ח. כשהוא חוזר, הוא מתיישב ליד הדלת עם נעליים ומחכה להקפצת ההשלמות הנוספת שמיד תגיע.
“כאמור, אני מריצה אותו שוב לצרכנייה, כי שוב לא מספיקה לאפות חלות בעצמי וצועקת לו מרחוק שיאסוף את הילדים מהגנים, ששוב נשארו אחרונים. מפנטזת שאספיק הכול לפני 14:00, כדי שנוכל לצאת לטייל קצת בנחת.
“בפועל, מתמודדת עם הארוחה המאתגרת ביותר בשבוע – ארוחת שישי בצהריים. אז מאכילה את הילדים בחלות שהכינו לשבת קודש. שיאכלו בחוץ, בחול. לרוב, אליאל יוצא אתם לסיבוב, בעוד אני והשעון בהורדות ידיים. כך יוצא שבארבע דקות לשבת, אני שוטפת את הבית, מדליקה נרות בבגדי הבישולים, מתקלחת אחרונה במים קרים ומתלבשת בחושך. כי כבר שבת… ברוך השם, כבר שבת… איזו המצאה השבת הזאת! מתה עליה!”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“דג בלי חריף, סלט בלי בצל, פסטה עם רוטב אדום בצד, שניצלים של אימא שלי שהוצאתי מהפריזר, חלות בעיקר יפות מהצרכנייה, טחינה, תירוש על המפה. קינוח הפסקתי להכין מטעמי חוסר רלוונטיות. אף אחד לא נשאר ער כדי לאכול אותו”.
איך נראה שולחן השבת שלכם?
“אתחיל בעיצוב העילית הכולל מפה צחורה, שילוב אתני של צלחות זכוכית וצלחות פלסטיק אדומות, מזלגות וכפיות, מפיות מקווצ’צ’ות בקפידה, שכרם מסדרת מקסים בכל כוס.
“ואז הטקסים הקבועים שעושים את השבת לקסומה ומיוחדת מכל הימים: שירת ‘שלום עליכם’ אין ספור פעמים, כי אף אחד לא סופר את הבתים, ברכת הילדים המרגשת בה אליאל ואני ניגשים לכל ילד, מניחים את ידינו באהבה על ראשו, מביטים בעיניו בעיניים נרגשות ומתחננים שיעמוד 10 שניות בשקט כדי לקבל ברכה.
“אחר כך, מקדשים בשמחה על היין ומפרידים בין הילד ששתה את כל הכוס לבין אחיו הזועמים. ויש גם צחוקים, סיפורי מורשת עמנו מהגן, פרשת השבוע שהילדים יודעים לספר מקסים, כפי ששמעו מרב המושב. יש חידון מושגים מהפרשה בפנטומימה שאליאל מכין עם הילדים ואני צריכה להצליח להישאר ערה עד שהם מסיימים להתלחשש בחדר ובאים להופיע בסלון (ועוד לנחש שזה “מצוות שילוח הקן”?!! ) והשאר ידוע: תרדמה תהומית נוחתת עליי משמים ואני קורסת על הספה ומתעוררת בבוקר לבית נקי. נס גלוי”.
זיכרון ילדות משבת?
“סרט ערבי בשישי בצהריים ובשבת בבוקר, להיכנס למיטה של אבא ואימא ואז לחמוק עם אבא ולאכול פרוסת חלה עבה עם חמאה. היו שבתות שהיינו נוסעים כל המשפחה לטירה, לאכול פלאפל. כשקצת בגרנו, סבי היקר היה מגיע אלינו למושב, כל שבת בצהרים והיינו מתנדנדים יחד בשמש על כיסא הנדנדה לפני שמתיישבים לאכול… אני מתגעגעת אליו”.
ספרים/ עיתונים בשבת?
“לא מכניסה עיתונים הביתה, זה ממש חילול שבת, מבחינתי ולא מכניסה שבת בלי ‘שישי בגולן’, זו פסגת התרבות שאני צורכת”.
עוגה “מוחרשת”
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“שבע דקות החסד בערב שבת, בהן הבית נקי, הנרות דולקים, הילדים לבושים לבן ויוצאים עם אליאל לתפילה ואני שרועה על הספה עם קפה ו’שישי בגולן’.
“שבע דקות קסומות, בהן אני מתעדכנת בנדל”ן בקצרין, משפרת את הרוסית שלי ונפעמת מה’אורחת לשבת’, שאני יכולה רק לחלום בלילה, בין הנקה להנקה, להיות כמוה.
“שבע דקות שבריריות, שנגוזות עם כניסת הראשון בסערה עם עלים יבשים מגן השעשועים תקועים לו בכיפה, כניסת השנייה עם חור בגרביונים, תרועת השלישי נעול נעל אחת בלבד וריר של טופי על סנטרו ונחתם בפליטה של התינוק על השמלה שלי. את הקפה, אני שותה לרוב עם עלה יבש צף וארומה של טופי”.
מאכל אהוב במיוחד?
“‘עוגה מוחרשת’, כזאת שאני אוכלת עם הראש בתוך המקרר, כדי שהילדים לא יראו”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“אני אוהבת את השאלה הזאת…
“הייתי רוצה לארח לשולחני את המן הרשע (וכל חבריו לאורך ההיסטוריה) ולהראות לו מה זו שבת יהודית-ישראלית, שיחזה בנצח ישראל. הייתי מגישה לו כובע, שיאכל.
“הייתי רוצה לארח לשולחני את מהאטמה גנדי, שילמד אותי איך למחות בלי להיות אלימה – בשפה, בהלך הנפש, איך לעדן את דרכי.
“הייתי רוצה לארח לשולחני את הילדה שהייתי, לראות אם הייתי אוכלת את האוכל שלי כאימא ולהבין עד כמה השתניתי ומה נותר בי מאז”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אם תשאלי אותי על דקות, יהיה לי קל יותר להתחבר…
“אני שרה בחבורת הזמר של המושב, לומדת שיטת ה’התמקדות’, מאזינה לשיעורים של הרב יובל אשרוב באינטרנט, מביעה את דעתי במייל המושבי מבלי שאף אחד שאל אותי ומתכננת מה אעשה, כשיהיה לי פנאי. לרוב, אני נרדמת באמצע התכנון. אני 104% עייפה, בכל רגע נתון”.
מה לא יודעים עלייך?
“את השלדים שלי אני מאווררת במרפסת. אין לי סודות. אולי כמה מבוכות”.
מהו החלום שלך?
“להיות שחקנית. אני גם חולמת להיות אסטרונאוטית וגם מורה משמעותית ובלתי נשכחת. אני חולמת להיות קופאית עם ציפורניים ארוכות מטופחות והחלקה בשיער. אני חולמת להרגיש בבית בכל מקום שאמצא בו. אני חולמת להמציא את המכשיר שיוציא את הגרביים מהמייבש בזוגות.
“אני חולמת לסיים לשתות את הקפה שלי, כשהוא עוד חם”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את הידיעה שבשבילנו לחיות פה זה ‘לחיות את החלום’. אני אוהבת להיות בתפקיד של ‘החברים מהגולן’, שמתקשרים אליהם מהדרך ומצפים שבדיוק נהיה פנויים ועם מנגל דולק, הרי אנחנו גרים בצימר ורק מחכים לאורחים.
“אני אוהבת את האנשים פה, נעימים, מסבירי פנים, נינוחים. כשגרים כאן ורואים את הטבע עולה על גדותיו, קל להבין מהו ‘נזר הבריאה’, כי על כל היופי הזה עולים האנשים כאן, ברצון שלהם לחיות בשקט ולהיטיב”.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות, גוף ונפש. ותמיד לחיות כמו עכשיו, עמוסה במה שחשוב. לחיות באמונה שלמה שאני מקבלת לחיי בדיוק את מה שאני צריכה, לאהוב את מה שיש, לאכול את מה שנשאר, לחבק את הלילות והימים והמגבונים. לאהב בעוז את הילדים המטריפים שלי ואת בחיר לבי ולדעת שאם הייתה לי אפשרות, הייתי בוחרת לעצמי בדיוק את הסיפור הזה, שוב ושוב.
“ולישון 6 שעות רצוף”.
