בימים אלה שוקד מאנל אלוורז, הפסל הספרדי הבינלאומי, על שני גושי השיש הענקיים העתידים להפוך לאחת מיצירות הפיסול המפוארות בצפון כולו, כשיוצבו בכיכר הכניסה לקצרין. החודש זכו להשתתף ביצירה בתחילתה ילדי פרויקט “ניצוצות” ותלמידי מגמת אמנות של “נופי גולן”
כמו תינוקות בעריסתם שוכבים עדיין שני גושי הענק של שיש קרארה בוהק בלובנו בחצר סדנת הפסלים בקצרין. ענן של אבק זוהר מתרומם מהם עת משלים כאן מאנל אלוורז, הפסל הספרדי הבינלאומי את יצירתו המיוחדת לקצרין; עדיין מעצב את קוויהם הארוכים, הזורמים ברכות ובמתח כאחד. כמו לילדים רכים, גם כאן כל נגיעה עכשיו גורלית, דורשת רגישות ומיומנות עצומה, שלא תעמיק המפסלת לגרוע בגושים המרהיבים, חלילה. בעוד שבועות ספורים הם יינשאו לגבהים בכיכר הכניסה לעיר מעל גושי גרניט שחורים. תהיה זו אז אחת מיצירות הפיסול המעולות ביותר בצפון כולו, ניכרת ביופייה, באיכות של חשיבה אמנותית ויכולת ביצוע יוצאות דופן.
אלוורז שקד על היצירה בפאתי אזור התעשיה בקצרין בזמנים קצובים מאז חודש ספטמבר, תוך שהוא מבצע גיחות לברצלונה, לאינדונזיה, לפתוח תערוכות מיצירותיו ברחבי עולם. מזה כחודש הוא שוב כאן, אך הפעם לא לבדו.
מי שהצטרפו הפעם ואפילו זכו להשתתף ביצירה בתחילתה היו ילדי פרויקט “ניצוצות” בליווי מוריהם אורנה עזריאלי-אורן, עדי טובנהאוז, המנהלת זהבה גרציאני וכן תלמידי מגמת אמנות של “נופי גולן” עם צילי טל וגרציאני.
קבוצות הילדים, החל מצעירים ביותר בני שמונה וכלה בבוגרים בני 14-15, ביקרו בסדנה פעמיים בשבוע, כאשר הפסל אף מזמין אותם ליטול מפסלות ולגרוע מהגושים בראשית העבודה, לחוש את השיש, את כלי העבודה והתקדמות העבודה, מכוון את הידיים ומדריך כל ילד אישית.
אלוורז: “לא רק הדרכתי אותם במלאכת הפסל אלא שיתפתי אותם בחשיבה התכנונית, שוחחתי איתם על חינוך לאמנות, על תפקידה של האמנות בחברה. ניסיתי לדבר על ליבם, שכל מה שיעשו בחיים, חייב להיות עם התלהבות, בכל נפשם ובכל ליבם. אמרתי שכדי לעשות טוב, צריך יכולת, התלהבות וסקרנות. אם העבודה גורמת לך התפעמות, אם אתה אוהב את מה שאתה עושה, בוודאי תעשה זאת טוב מאד.
ראי את חיי: התחלתי כארכיטקט, קיבלתי לידיי חלל ועשיתי ממנו בנק. בשלושה ימים הרווחתי מה שאבי עושה בחודש. לאחר 22 חודשים התפטרתי, חוללתי צונאמי במשפחה, אבל אני מאושר.”
כיצד הגיבו הילדים על המפגש איתך?
“ראשית, הקטנים היו נפלאים. מלאי סקרנות, שאלות, אפילו רצו לדעת כמה אני מרוויח… הגדולים יותר היו מאוד נחמדים ומעורבים, היה תענוג.
הילדים התעניינו אם היו לפסל גרסאות שונות, הראיתי להם סקיצות והסברתי שהבחירה מבין הדגמים השונים היתה של המועצה והתעוררה שיחה מאוד מעניינת בנושא. הילדים מאוד אהבו את מראה שבירת האבנים, הם הוזמנו לנסות בעצמם, כמה מהם הפגינו יכולת טבעית, לאחרים הדגמתי כיצד לעשות זאת.
“רבים מתלמידי הקולנוע צילמו, הם היו אקטיביים ביותר, התלהבו, נגעו, התמלאו באבק שיש.”
ובכל זאת, אתה מאוכזב?
“כן, זו הזדמנות שאינה חוזרת לעיתים קרובות, לחזות בפסל במלאכתו. פיסלתי רבות ברחבי העולם, בכל פעם, לפחות אחת ליום, זכיתי לביקור של בתי ספר, לעיתים כמה פעמים ביום לשעות רבות. אמרתי לסמי בר לב בתחילת העבודה שצריך לעבוד על הפסל במרכז העיר, לעיני הציבור, כדי שאנשים יראו כיצד הפסל צומח. גם אם אינם מבינים, לפחות יראו כמה עבודה הושקעה זאת, בימי חום וקרה.
ציפיתי שבתי הספר במרחב ינצלו יותר את ההזדמנות, ולא כך קרה.”
מה השלבים הבאים של העבודה?
“הפסל יועבר לאתרו וסביבו יוצבו גושי בזלת שאעניק להם צורה עגולה. חשוב מאוד להכניס משהו מהעבר, כך שהוא יהיה תמיד איתנו, הרי אתם נושמים בזלת בגולן. בכל אחד משני צידי הכיכר יוצבו שלושה גושי בזלת שמבחינתי אומרים: לרצות – לדעת – ואתה יכול.”
האם תגיע לבקר את יצירתך בעתיד?
“בוודאי! כרגע אני מכין פרויקטים נוספים בישראל, אחד בחולון ואחד בנתניה”.
נתחדש!
