איריס בראון גרה ברמת גן ועבדה במשך שנים ארוכות כקרימינולוגית. כשעברה המשפחה לכנף שברמת הגולן, מצאה איריס הזדמנות להגשים חלום – עיסוק בליווי וסיוע להורים בסגנון “סופר נני”. בהמשך נוצר גם הקשר עם מיכל דליות, “סופר נני” המקורית
מקרימינולוגיה לטיפול משפחתי – איריס בראון מכנף, עשתה לפני כעשר שנים את המעבר המקצועי המפתיע כשעברה מרמת גן לרמת הגולן. איך זה קרה? מהם קווי הדמיון בין שני התחומים? ואיך סופר נני תרמה לקריירה שלה? על הכל היא מספרת בראיון מעורר השראה.
“בגלגול הקודם, הייתי קרימינולוגית ועבדתי הרבה שנים בתחום כרכזת של הוסטל לעבריינים, הקמתי את הכלא הראשון לנוער בישראל (כלא אופק) ובמשך עשר שנים עבדתי גם כמדריכה במעונות המיועדים לאוכלוסייה עבריינית. כשעברנו לגולן, נפתח חלון הזדמנויות לבחון מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה והרגשתי שאני צריכה הפסקה מעולם העבריינות,” היא מספרת. “למשך זמן מסוים חשבתי ובניתי תוכנית על פי היתרונות שהיו לי שהייתה מבוססת על ייעוץ למשפחות באמצעות מצלמות בבתים. יום אחד, בעלי בא אלי ואמר: ‘לא תאמיני – יש תוכנית כזו בטלוויזיה’, הוא התכוון כמובן ל’סופר נני’ של מיכל דליות והתוכנית עשתה לי שינוי מדהים. לפני כן הייתי עוף מוזר, אבל פתאום היה משהו שנתן לגיטימציה והדרך הזו כבר לא נשמעה כל כך הזויה, כך שזו הייתה פריצת דרך משמעותית. אחרי שניסיתי מספר קורסים, הבנתי שאנשים השייכים לעולם הטיפול, לא ממש טובים בשיווק. זו הסיבה שפניתי למיכל (דליות) שלאחר כמה ניסיונות, קיבלה אותי לשורותיה והיום, היא מפנה אלי הורים שגרים באזור הצפון.”
מה החשיבות של החינוך כבר בגילאים צעירים?
“אני לא פונה בהכרח לקטנטנים, כי דרך תפקידיי הקודמים הכרתי יותר את עולם הנוער, אז הנטייה הייתה לשם, אבל אני בהחלט חושבת שבגיל מאוחר, הרבה יותר קשה לעשות שינוי. להורים כבר יש פחות שליטה ולכן רוב הפניות הם בעניין בעיות הקשורות לגיל הרך. הבעיה הכי שכיחה שבגללה פונים אלי, קשורה בעיקר לגמילות ובדיקת גבולות. הורה לילד שלא מצליח להיגמל מחיתול, צריך לדעת מתי וכמה לשחרר ולא להעיק מדי כי בעצם הגמילה היא סימפטום ולא הבעיה. התשתית להתנהגותו של נער, מתחילה כבר בגיל 0 וברגע שהיא רעועה, תגיע בהמשך ‘תקופת החביון’ שבה הכל חבוי ונראה שהוא בסדר, אבל בגיל הבגרות הכל מתפרק. הם סוחבים איתם משקעים לאורך השנים כי אנשים לא מודעים להשפעה שמצטברת על נפש האדם. בסופו של דבר, יש הרבה אנשים בעולם שמסתובבים עם חוסר ביטחון עצמי וחיפוש אחר מהות, אבל הכל מתחיל מהגיל הרך.”
מי קהל היעד שפונה אלייך בדרך כלל?
“פונים אליי מכל המגזרים ומגוון האוכלוסייה, גם זוגות חד-מיניים, אז האפיון הוא פשוט הורים. במסגרת התנסות שלי בטיפול באומנות, הבנתי שכל אדם, צריך להעמיק יותר במסגרת המשפחתית, כי מי לא מתקשה עם הילדים שלו? למרות שקיבלנו מודל מההורים שלנו לגבי המון דברים, את החיפוש אחר הדרך הנכונה, צריך ללמוד ורצוי לנצל את האפשרות לקבל סיוע.”
מה שמנחה את איריס בעת הליווי והסיוע להורים, הוא ההתאמה לאופי המשפחתי בכל בית, כפי שהיא מתארת: “אני משלבת בין פגישות בקליניקה הפרטית בבית לבין ביקורים בבית משפחה, אבל זה מאוד גמיש – כל אחד לפי מה שמתאים לו. בהתחלה אני נפגשת רק עם ההורים ואז אני מגיעה אליהם הביתה, אבל הבעיה היא שאנשים בטוחים שהכל קורה בדיוק כפי שהם ראו בתוכנית ‘סופר נני’. לא מדובר בטיפול של אבקת קסם, כי בטלוויזיה הכל ערוך וחשוב לדעת שמיכל (דליות) נמצאת עם המשפחה הרבה חודשים לפני הצילומים. התהליך דורש מגע ושינוי כללי שלוקח זמן, לכן אני מגיעה מדי פעם אחר הצהריים, רואה את הדינמיקה ביניהם ומשם הדרך להצלחה הרבה יותר קצרה. ההורים לא תמיד מודעים לכל ולכן באחריותי להבחין באופן טבעי בתופעות מסוימות גם אם לא נתקלתי במצב הקיצון.”
את יכולה לאפיין בצורה מסוימת את המשפחתיות בגולן?
“לדעתי אין הבדל מנטלי מהותי, אבל בעיר הרבה יותר קשה להורים מבחינה טכנית להסיע לבית הספר, להחזיר מהחוגים וכו’, כיוון שאין כזה דבר לצאת החוצה לשחק לבד. הסביבה בגולן מאפשרת הרבה יותר חינוך מהנה, כיפי ולהורים יש הרבה יותר אפשרות לשחרר. משום מה, זה לא בא לידי ביטוי בהתנהלות המשפחתית כאן – למרות הפוטנציאל, יש חרדתיות גדולה להורים בכל מקום, כך שהם לא מנצלים את המרחב הפיזי וחבל.”
בניגוד לשיטות אחרות, משך הטיפול הוא היתרון המרכזי של התהליך מבחינת איריס: “התוצאות הן באמת מאוד מהירות כתוצאה מזה שאני מגיעה למשפחות הביתה – אחרי המון תסכול, כאב ויאוש, ההורים לא מאמינים באיזו מהירות הדברים נפתרים. מדובר בארבעה עד שמונה מפגשים במקרה הקשה. אם יש צורך, אני יכולה ללוות את ההורים בבית ספר, או לפעילויות במתנ”ס וכך ניתן להציף את הילד בכל הרשתות החברתיות שלו כולל אלו הווירטואליות. באופן יחסי, אפשר בהחלט לעשות שינוי ולהוביל את המשפחתיות למקומות נפלאים.”
