אין כמו לחזור ליום של סיורי עומק בעיר הולדתך. לראות מה נשאר אותו דבר, להסתכל על מה שהשתנה וכל הזמן צביטות הנוסטלגיה האלה. טיול בעיר ילדותי
המקום שאנחנו נולדים וגדלים בו וצוברים חוויות ילדות, נשאר בלבנו תמיד ויש לו חלק בעיצוב מי שאנחנו. אני גדלתי בצפת ותמיד אשאר צפתית. אהבתי את צפת של ילדותי, שכולם מכירים את כולם. היו בה חנויות מיוחדות, סמטאות ואנשים נפלאים. הייתה בה תחושת משפחתיות. גדלתי בשכונות הדרומיות, אבל תמיד כשאמרתי שאני מצפת, ישר שאלו אם אני גרה בעיר העתיקה, כי לעיר העתיקה של צפת יש קסם מיוחד. לפעמים, האנשים שגרים בעיר, רואים אותו כמובן מאליו ובמבט חיצוני – מתאהבים.
השבוע, התאהבתי בצפת עיר הולדתי מחדש. יצאתי לחצי יום סיור בעיר העתיקה וחזרתי נפעמת מהעיר שלי, מכל הטוב שיש לה להציע למטיילים. אל דאגה, אני לא מוותרת על הגולן, אבל ממליצה לכם בחום לקפוץ לטייל קרוב לבית ולהרגיש חו”ל.
למרות שכבר לא היינו רעבים, אי אפשר היה שלא ליהנות מהארוחה המושקעת במסעדת “האר”י 8”. המסעדה מעוצבת באווירה צפתית קסומה, מבנה אבן עתיק, חביות יין לתפאורה, תאורה יפה, על השולחנות מפות לבנות, והאוכל? מושלם
במלון “רות”, לשעבר “רימונים”, שלאחרונה נקנה על ידי רשת “דן”, פגשנו את זאב פרל, מורה הדרך שלנו וגם היסטוריון חוקר, דור תשיעי בצפת. אני זוכרת אותו כראש העיר שלנו בילדותי. איש מרשים בעל ידע וחוש הומור וגם אבא של הזמר איתי פרל. פתחנו בארוחת בוקר במלון הצפתי הוותיק, מול רכס הרי מירון, נחל עמוד ונופי הגליל. מוזיקה הנעימה לנו את השהות. משם המשכנו ל”בית בט”ו” – מבנה אבן ששופץ לאחרונה. נגנים צפתיים קיבלו את פנינו בפיוט “לכה דודי”, שכתב רבי שלמה אלקבץ וחכמי צפת הכניסו אותו לתפילה של קבלת השבת. צפינו בחיזיון אור-קולי. בהמשך, נחשפנו גם לבית הספר למוזיקה שנמצא בסמטאות צפת ומשם, פסענו בקריית האמנים, בין הגלריות הרבות ליודיקאה, ציורים של אמנים צפתיים ומבחר חפצי אמנות.
הצמאים שבינינו נהנו מכוס מיץ תפוזים, או רימונים, סחוט בבסטה, בכניסה לדרך האמנים. אי אפשר ביום כיף בלי יין טוב, אז ביקב “אבוהב”, מייצרים יין נהדר, מענבי הגליל והגולן. שם צפינו על הנוף, קיבלנו הסברים ואירוח של גבינות ויין. הופתעתי לראות שישנם עוד כמה יקבים בצפת.
אחרי היין, חייבים לאכול עוד קצת, כי טיול בלי אוכל אינו טיול, אז עצרנו בלחוח הצפתי, רק לראות את שני התימנים לבושים בבגדים מסורתיים עם פאות, מקבלים את האורחים בסיפורים והסברים זו חוויה שאסור לפספס. מהלחוח, נכנסנו למנהרת צפת, שנחפרה מחדש לאחרונה על ידי עמותת “לבנות ולהיבנות”, עמותה שמעבירה הפעלות תוכן לקבוצות ומשפחות בצפת. המנהרה היא מהמאה ה-16 ונתגלה בה מקווה מים טבעי. חוויה מיסטית מיוחדת.
הפריקסה של זהבה
בעיר שכולה קדושה, אי אפשר לוותר על תפילה בבתי הכנסת הרבים הפזורים בה. הבולטים שבהם: “אבוהב”, “האר”י”, “עבו”, “יוסף בנאה”, “בירב”, “רבי יוסף קארו” ועוד. מי שחובב קברי צדיקים, יש בצפת הרבה, אבל הזמן היה קצר וחבריי לסיור היו צריכים לחזור למרכז. תוך כדי הליכה בסמטאות, נפגשנו בתהלוכת בר-מצווה עם דרבוקות ושופרות, שהוסיפה לאווירה הייחודית. עצרנו לרגע במפעל הנרות היפהפה של צפת, כי מיסטיקה ונרות זה חיבור טבעי.
לסיום, למרות שכבר לא היינו רעבים, אי אפשר היה שלא ליהנות מהארוחה המושקעת במסעדת “האר”י 8”. המסעדה מעוצבת באווירה צפתית קסומה, מבנה אבן עתיק, חביות יין לתפאורה, תאורה יפה, על השולחנות מפות לבנות, והאוכל? מושלם. סלטים נהדרים מתובלים בטוב טעם ומגוון רחב של בשרים עשויים היטב סיכמו לנו את היום בהצלחה. אבל זה רק המעט. יש עוד הרבה מקומות להכיר, לחוות, לאכול, להתארח. צפת היא עיר קודש שמחוברת לרוח למיסטיקה, למוזיקה ואמנות ובקרוב, יתקיים בה פסטיבל הכלייזמרים המסורתי.
אי אפשר צפת בלי ביקור אצל הורים שלי, שמאוד אוהבים את צפת ויש להם רק דברים טובים להגיד עליה. אימא שלי תמיד משוויצה באוויר שלהם, שאין כמותו בשום מקום אחר, בחניות הדגים והבשר, בשוק ובעיקר, באנשים הטובים ובקדושה שאופפת את העיר. על הדרך, עוד הספקתי לקפוץ לפריקסה של זהבה להגיד שלום. זהבה מבשלת אוכל ביתי טוניסאי, פריקסה, שקשוקה, ספינג’ וקוסקוס, שמי שמגיע לצפת, חייב לקפוץ לטעום וכטוניסאית חובבת מסורת, אני אוהבת מקומות עם אוכל מסורתי.
ביציאה מצפת, עצרתי לרגע להציץ במה שפעם הייתה בריכת השחייה המיתולוגית שלנו. כילדים, אהבנו מאוד ללכת לבריכה בחופש הגדול. חתיכת נוסטלגיה שהפכה לאחרונה לעמק התכלת, פארק טבע יפה, ששווה ללכת אליו עם הילדים. בנסיעה חזרה הביתה, שרתי לי עם שושנה דאמרי “אני מצפת…, אני מצפת…” והלב שלי היה מלא שמחה על יום כיף שגרם לי להתאהב שוב בצפת של ילדותי.
