אנחנו מכירים את החסידה הלבנה מצוין, היא עוברת מעלינו בכל סתיו בדרכה דרומה לאפריקה ובאביב בחזרה לאתרי הקינון. אנחנו אפילו מכירים אותה כמקננת במקומות בודדים בדרום הגולן. אבל מתישהו עצרתם לחשוב איך היא נודדת? מתי? ובעיקר למה? פינה בטבע – סיפורים מהחי והצומח של רמת הגולן
נכון, הגננת סיפרה לנו שהציפורים נודדות כי קר. אז זהו, שלא. לכל הציפורים, ישנה כסות נוצות שמבודדת ושומרת על חום גופן, ממש כמו פוך. אז למה בכל זאת לנדוד? בחורף הצפוני, מקורות המים קופאים, האדמה מכוסה בשלג וכמעט שאין מזון. את זה הציפורים כבר לא יוכלו לשרוד.
הכול תלוי במאגרי המזון – הבז השחור שמקנן בנגב, מתזמן את עונת הקינון שלו כך שגוזליו יבקעו בעיצומה של נדידת הסתיו וכך יהיה לו מלאי מזון להאכיל בו את גוזליו.
החוויאי, דורס גדול הניזון בעיקר מנחשים, מקנן בארץ ישראל, שבה יש שפע של נחשים בעונת הקיץ ועוזב לאפריקה בחורף, בזמן שפעילות הזוחלים כאן יורדת בצורה משמעותית. אוכלי הזרעים, כמו הפרוש והפצחן, הניזונים בעיקר מזרעי עצים מחטניים, מגיעים לכאן בחורף, אך חוזרים לקנן בצפון הרחוק, שם מבשילים זרעי היערות בדיוק בזמן להגעתם.
למה עכשיו באביב חוזרים כל ציפורי אירופה ואסיה מאפריקה, שבה כל השנה מזג אוויר הוא נוח? תחשבו: שכשאתה לבד, אתה צורך כמות מסוימת של מזון. כשיש לך עוד פיות של גוזלים להאכיל, אתה צריך פי כמה מזון. אגלה לכם סוד – רוב ציפורי העולם אלו מינים שחיים סביב קו המשווה. פשוט ככה – אין מספיק מזון באפריקה לכולם.
איך נודדים?
ישנן שתי צורות לנדידה – תעופה פאסיבית ותעופה אקטיבית. תעופה פאסיבית מאפיינת לרוב עופות גדולים, בעלי כנפיים ארוכות ורחבות שמאפשרות דאייה, לדוגמה: חסידות, שקנאים ודורסים גדולים. איך זה קורה? הקרקע מתחממת מהשמש ומתחילה לפלוט חום, האוויר שמעליה מתחמם ומתחיל לעלות למעלה, הציפורים מנצלו את כנפיהן הארוכות ועולות מעלה בסיבובים, במה שנקרא תרמיקה. לאחר שהן מגיעות לגובה מספק, הן תופסות כיוון וגולשות בכנפיים פרושות. היתרון – חיסכון אדיר באנרגיה. החסרונות – הנדידה אטית יותר, נעשית רק ביום ורק מעל קרקע מוצקה.
תעופה אקטיבית היא תעופה פעילה, נפנופי כנפיים רצופים. צורת הנדידה הזאת מאפיינת לרוב עופות קטנים: ציפורי שיר, ברווזים ועוד. הנדידה תתבצע בעיקר בלילה משתי סיבות: חיסכון באנרגיה – כשפחות חם, מאבדים פחות אנרגיה ונדידה בלילה בטוחה יותר לעופות הקטנים שנמצאים בסכנה של טריפה. היתרון – נדידה מהירה. החיסרון – הנדידה דורשת המון אנרגיה, מה שמחייב את הציפורים לעצור “לתדלק” ולאגור המון שומן.
שתי הצורות האלו גורמות לכך שישראל הופכת להיות גשר צר ופורה, בין הים התיכון למדבר הסורי הצחיח. זה מביא מעל לחצי מיליארד ציפורים, מאירופה ומאסיה, בכל עונת נדידה, לחצות את ישראל לאורכה.
בסתיו, בנדידה דרומה, העופות הנודדים עוצרים בישראל להצטייד ולאגור שומן ואנרגיה, לפני החצייה של מדבר סהרה. באביב, עכשיו, הן מגיעות תשושים ורעבות אחרי החצייה.
הרימו ראש
לסיום – ממש עכשיו, זה קורה! האוויר מתחמם, הקרח מפשיר והציפורים ממהרים צפונה לתפוס את הנחלות הטובות ביותר – ציפורי שיר ועופות קטנים אחרים אוגרים שומן במהלך היום, חסידות, שקנאים ועופות דורסים בשמים.
צאו, הרימו ראש וחפשו את הציפורים הנודדות.
