בן גוריון ביטא את התפיסה הלאומית של התיישבות ביטחונית. ההתיישבות הביטחונית הייתה מרכיב משמעותי בתורת הביטחון של ישראל. בן גוריון ויגאל אלון הם הבולטים בין מנסחיה
ב-15 במאי 1949, בדיוק שנה לאחר הקמת המדינה, נערך טקס סיום קורס קצינים, השני או השלישי בתולדות צה"ל. הדובר הראשי בטקס היה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. רשמית, מלחמת השחרור עוד לא הסתיימה, כיוון שטרם נחתם הסכם שביתת הנשק עם סוריה (נחתם כחודשיים מאוחר יותר). היה זה נאום פרוגרמטי מקיף, שבו תיאר בן גוריון את תפיסתו בדבר עיצוב צה"ל. הוא טען שבמלחמה גייסנו מי שאפשר ונלחמנו וניצחנו, אך רק עכשיו אנחנו מתחילים להקים צבא. דבריו דיברו על המקצוענות הנדרשת בצבא מסודר לאורך ימים והוא פירט את כוונתו בתחומים צבאיים רבים.
דווקא בנאום הזה, הוא הסביר שכוחו של צה"ל אינו הדבר החשוב ביותר לביטחון המדינה. שתי המשימות הביטחוניות החשובות ביותר הן עלייה והתיישבות. ודוק – ב"ג לא פרס בנאום זה את האידאולוגיה שלו בדבר עלייה, שיבת ציון וקיבוץ גלויות ובדבר יישוב ארץ ישראל ולא דיבר על המשמעות הערכית והחברתית של ההתיישבות. הוא דיבר על העלייה וההתיישבות בהקשר הביטחוני – כהכרח ביטחוני ראשון במעלה.
כך הוא כתב על ההתיישבות: "צבאנו שיחרר השנה שטחים גדולים בנגב, בגליל ובמבואות ירושלים. מדיניות השלום שלנו אף היא תרמה חלקה: הסכמי שביתת הנשק עם מצרים ועבר הירדן העמידו ברשותנו את אילת וארץ אדום בדרום, ואדי ערה ושטחים חשובים אחרים במרכז ובסביבות ירושלים. אולם רוב השטחים האלה הם ריקים ושוממים, והתחומים שלנו ארוכים ושרועים. בצבא בלבד לא נשמור עליהם. עלינו להקים שרשרת של יישובי ספר לאורך גבול הלבנון, סוריה והמשולש, רשת צפופה של יישובים במבואות ירושלים ובמרחבי הנגב, מעין גדי לאורך הערבה ועד אילת ומאילת ועד רפיח ובאר שבע ובית ג'וברין וכן כפרי דייגים לאורך חוף ים התיכון, מראש הנקרה ועד אשקלון.
בלי הצבא לא היינו עומדים אחרי קום המדינה ולא היינו משחררים את הנגב והגליל ומסדרון ירושלים. אולם כל חייל שהשתתף בקרבות יודע את התפקיד החיוני, ובמקרים רבים התפקיד המכריע, שמילאו היישובים החקלאיים מבחינה צבאית-מלחמתית: בעמק הירדן, בהרי ירושלים, בנגב ובגליל העליון.
"שוב, התיישבות לא רק לשם קיום המצווה הציונית של הארץ וקליטת העלייה, אלא כתנאי יסודי לביטחון המדינה. משום כך, לא תוכל המדינה לסמוך על יוזמה פרטית (ולו גם יוזמה חלוצית), אלא יש הכרח בתכנון ממלכתי-אסטרטגי של ההתיישבות ובחינוך חובה של הנוער, של כל הנוער, ללא יוצא מן הכלל, להכשיר אותו להתיישבות ביטחונית. כל נער ונערה בגיל מסוים מן ההכרח שיקבלו הכשרה חקלאית נוסף על האימון הגופני והצבאי, על מנת שהמעפילים ועזי הרוח החלוצים שבתוכם יקימו יישובי ספר וכפרי ביטחון, שישמשו חומת מגן חיה למדינה וקו ראשון בהגנתה".
שינוי תפיסתי
בן גוריון ביטא את התפיסה הלאומית של התיישבות ביטחונית. ההתיישבות הביטחונית הייתה מרכיב משמעותי בתורת הביטחון של ישראל. בן גוריון ויגאל אלון הם הבולטים בין מנסחיה. אולם עם השנים, הנושא הלך ודהה ונשתכח מלב. לא זו בלבד שמדינת ישראל זנחה את תפיסת ההתיישבות הביטחונית, אלא התפיסה נחשבה מיושנת ונלעגת.
אירועי השבעה באוקטובר חוללו שינוי תפיסתי. לפתע, שבה ההכרה במשמעות הביטחונית של ההתיישבות. חוגים ערכיים וחינוכיים שבעבר הרחוק ראו בהתיישבות את פסגת ההגשמה, אך בעשרות השנים האחרונות זנחו אותה לשווא, שבו לעסוק בכך. לי, אישית, יצא להשתתף במספר מפגשים בנושא ולהרצות בהם על ההתיישבות הביטחונית. האם מדובר בשינוי עומק שיחלחל בנו ויקים לתחיה את המרכיב ההתיישבותי בתפיסת הביטחון של ישראל? איני יודע. אני יודע שאם לא תתחדש התפיסה, אנו עלולים להזמין אסונות נוספים.
האם אנו, תושבי הספר, מודעים לתפקידנו הביטחוני בהגנה על גבולות מדינת ישראל, ובמקרה שלנו, תושבי הגולן, על תפקידנו בהגנה על הגבול עם סוריה?
לכאורה, המלחמה חוללה שינוי. כיתות הכוננות הקטנות, שניטל מהן הנשק, הן היום מחלקות גדולות של הגנת היישוב, חמושות, מצוידות ומאומנות ובמקביל, מוקמות יחידות אזוריות – הן יחידת התערבות ולוט"ר והן יחידת הגנה מרחבית, שנועדה להיות התשובה למתקפת פתע על ישראל. יחידה המבוססת על תושבי הגולן, שיגויסו מיד לתפוס את צירי התנועה ועמדות המגן החשובות, בלי להמתין עד גיוס ושינוע כוחות כלל צה"ל לכאן וכן כדי שהיחידות הגדולות האחרות תוכלנה להתארגן למשימה של העברת המלחמה לשטח האויב במתקפת נגד.
מה זה אומר לנו, תושבי הגולן? לתודעה היום-יומית שלנו?
"התלם האחרון" חזר
בתום המאבק ההרואי על הגולן בשנות ה-90' – "העם עם הגולן", שבו הצלנו את ישראל מאסון לאומי של נסיגה מהגולן, בחנו את האתגרים הניצבים בפני הגולן בעשורים הבאים. בעשור של המאבק, כל מאוויינו הופנו להצלת הגולן ומלבד הקליטה הברוכה בקצרין, של העלייה מחבר המדינות, בשאר יישובי הגולן לא נבנו בתים ולא נקלטו משפחות. ברור היה שיש להביא לקליטה גדולה ומסיבות שתקצר היריעה מלהיכנס אליהן, הבנו שהדרך לכך לא תהיה התיישבות חדשה, אלא הרחבת היישובים הקיימים.
איך מושכים את הישראלים לעלות להתיישבות בגולן? סקרי עומק שערכנו העידו שהגולן נתפס בציבור הרחב באסוציאציות של צבא ומלחמה ושל מאבק פוליטי נגד נסיגה. המסקנה הייתה שיש צורך למתג את הגולן מחדש, במיתוג אזרחי, של מקום שטוב לחיות בו. נערך תהליך מיתוג, ששורתו התחתונה היא "פתוח לחיים". לא אהבתי את המותג הזה. אני חשבתי שיש לכוון למותג של קהילה כפרית. אולם הייתי שותף מלא לתפיסה, שיש למתג את הגולן במיתוג אזרחי של איכות חיים. המחלוקת הייתה מהי איכות החיים שעליה יש לתת את הדגש.
היום אני סבור שיש לשנות את המותג. אין זו ביקורת על מה שעשינו לפני שנות דור. הייתה זו אמת לשעתה. אולם היום, עלינו לחדש, קודם כול בתוכנו ובקרב הנוער שלנו, את המשמעות הלאומית והביטחונית של ישיבתנו בגולן, את התפקיד הלאומי והביטחוני של התיישבותנו. זהו המסר הראוי כדי להיות אבן שואבת של הציבור האיכותי ביותר בישראל, שמבין את חשיבותה של ההתיישבות וירצה להיות שותף לאתגר הציוני הזה.
בתהליך האסטרטגי של הגולן, הייתי שותף לצוות שעסק בנושא חירום וביטחון. בין השאר, עסקנו בניסוח המהות הביטחונית שלנו כיישובי ספר. את תמונת העתיד שציירנו ניסחנו במילים הבאות: "ההתיישבות והאחיזה בקרקע, של קהילת הגולן הציוני והחלוצית, מהווה ערובה לביטחונה של מדינת ישראל, הזקוקה לאזורי ספר חזקים ברמה הביטחונית והחברתית. לכל יישוב בגולן יש תפקיד בהגנה על גבולות המדינה. המועצה האזורית גולן ויישוביה יהיו ערוכים בצורה מיטבית לכלל תרחישי הייחוס בחירום, על מנת להבטיח את שלומם וביטחונם של תושבי הגולן".
הנחות היסוד בתפיסת הביטחון שהנחנו הן (בין השאר):
מיקומו הגיאוגרפי של הגולן יוצר אתגרים ייחודיים בתחום הביטחון והחירום.
התיחום הגיאוגרפי ומיעוט צירי גישה עלולים לצור ניתוק מהגליל ומעמק הירדן.
תא השטח העצום עם ריחוק בין יישוביו, לצד יישובים מבודדים הגובלים במדינות אויב, יוצר אתגר אפשרי של נתק מרחבי בתוך הגולן.
היעדים האסטרטגיים שהגדרנו:
"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" (יוסף טרומפלדור) – חיזוק התיישבות ביטחונית במרחבים הנדרשים.
עצמאות המועצה.
עצמאות היישוב.
חיזוק החוסן האישי, היישובי והאזורי.
שינוי תודעתי
כל יעד פורט והוגדרו השותפים לו. לא אכנס כאן לפירוט, אלא אזכיר רק את הפירוט של יעד 1 – התיישבות ביטחונית במרחבים הנדרשים:
הקמת נקודות התיישבות במרחבים הנדרשים לחיזוק הנוכחות הישראלית.
הכשרת המתיישבים (מכינות, שנת שירות וכד') לאחיזה בנשק ולחימה, לצד חקלאות.
מדובר כאן בשינוי משמעותי בתודעה העצמית שלנו, יישובי הגולן. עלינו להפנים מחדש את משמעות היותנו אזור ספר ושיש לנו, לכולנו – איש, אישה וילד, תפקיד. אני מכנה זאת תודעת התלם האחרון.
השינוי מאתגר. אני מאמין שנעמוד באתגר – אנו והמתיישבים שיצטרפו אלינו, במהלך ההיסטורי הגדול של הכפלת ההתיישבות היהודית בגולן.
