היא עוסקת במוזיקה, בחינוך וגם מציירת. כותבת, שרה וכבר הוציאה שיר אחד. מאכל אהוב? "פסטה מחממת לי כל גרם בלב". מוטו: "תהיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם". האורחת שלנו לשבת היא נעמי טואטי, מרמות
קצת על עצמך
"נעמי טואטי, בת 27".
עיסוק
"עוסקת במוזיקה, בחינוך וגם מציירת.
"מוזיקה ושירה היו תמיד חלק משמעותי בחיים שלי. בשנתיים שגרתי בתל אביב, למדתי במכללה למוזיקה והכרתי בחור שמפיק שירים. יום אחד, קיבלתי אומץ לשלוח לו הודעה ולשאול אותו אם הוא מוכן לעבוד אתי, הוא הסכים וכך יצאתי למסע שלי. עד כה, יצרנו חמישה מהשירים שכתבתי. לאחרונה, שחררתי את השיר הראשון – 'יש לי עוד הרבה מה להגיד'. בהמשך, בעזרת השם, יצאו גם שאר השירים.
"כרגע, אני עוד לא מופיעה. אני עדיין מתמודדת עם פחד במה רציני, אבל אני שלמה אתו כרגע. כשתהיה לי קריאה להופיע, אני כבר אעשה כל מה שצריך. בינתיים, אני נהנית ליצור ולהוציא את השירים שלי ומקווה לעשות את זה גם בשביל אמנים גדולים אחרים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי במושב רמות".
מגורים
"רמות. עד לפני כמה חודשים, גרתי בתל אביב ולאחרונה, חזרתי הביתה לגולן".
איך נראה יום שישי שלך?
"בשמונת החודשים האחרונים, ימי השישי שלי מתחילים בשמונה בבוקר, עם ילדי המושב. לאחר מכן, אני אורזת ונוסעת כל פעם למקום אחר לשבת ולפעמים, נשארת בבית, עם המשפחה".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"בשבילי, שניצל עם אורז מלא, טחינה וסלט עושים את העבודה לגמרי. שאר המשפחה מתענגת על הדגים, יש גם ירקות בתנור וקציצות".
זיכרון ילדות משבת
"האמת היא שהזיכרון שלי די גרוע, אבל בדרך כלל היינו מטיילים עם הטנדר בשטח באזור, או קופצים לאיזה נחל קרוב".
מאכל אהוב
"פסטה. פסטה מחממת לי כל גרם בלב".
המלצה על ספר
"אני מאוד אוהבת ספרי פסיכולוגיה, התפתחות אישית ורוחניות. הייתי ממליצה לא לעבור את החיים בלי לקרוא את 'חוכמת האדישות', 'כוחו של הרגע הזה' ו'לחיות מתוך שמחה'".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"בתל אביב, השבתות היו לי מאוד קשות ובודדות. הייתי במסע חיפוש, מסע של השגת מטרות והתמודדות עם פחדים. עכשיו, כאן בגולן, השבתות מעניקות לי זמן לנוח, בלי לדאוג הרבה, לנשום אוויר נקי וללכת יחפה בחוץ. לפעמים, גם לטייל".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"מאוד תלוי בסוג השיחת-כוס-קפה… אם זו שיחה קלילה, הייתי רוצה לשבת לכוס קפה עם איתי זבולון, 'טונה'. אני מאוד אוהבת לדעת, או ליתר דיוק להרגיש, שאני מכירה את עולמו הפנימי של מי שנותן לי השראה. עד שמצאתי את מי שאני היום, בכתיבה ובמוזיקה (ועדיין עוד חוקרת, ויש הרבה מה לחקור), הכתיבה של איתי נתנה לי תבנית נוחה להתנסות עליה.
"בכללי, הייתי שמחה להיות זבוב על הקיר אצל הרבה אנשים שמעניינים אותי".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אני מאוד אוהבת להקשיב להרצאות וללמוד. אני מקשיבה ללימודי קבלה ולומדת מעל חמש שנים. אני מכורה לגלות עוד על עצמי, לרפא מכאובים ולהכיר את הטבע שבחוץ וגם של האדם. שניהם די אותו דבר. האמת היא שהבנתי שהכול הוא אחד. גם ניקיון זה תרפיה עבורי…".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"בשבועיים הראשונים, היה מאוד קשה. הבטן התהפכה לי והרגשתי מפוחדת אפילו לצאת ממפתן הדלת רק לזרוק זבל. כשהמלחמה פרצה, הייתי במרכז, אצל משפחה ואחרי שבועיים, חזרתי למושב, הביתה.
"כשחזרתי למושב, כבר הצלחתי להירגע פיזית ולקחתי את המצב כשיעור ותחילת תרגול באהבת חינם. וגם לרפא את הפירוד שבתוכי, להעמיק את האהבה לעצמי ולכולם. לכל מי ששונה ממני. למדתי להתעצבן בכביש ובאותה נשימה, להרגיש שזו אחותי ואני סתם מקללת אותה, כאילו היא לקחה לי שמלה מהארון בלי רשות. עם אהבה בלב. אני מאמינה שהדבר היחיד שבן אדם יכול לשנות זה את עצמו וזה כל העולם. אז במקום להתאכזב מהכנסת, מביבי, או כל אמצעי אחר, בחרתי שוב, לרפא רק בתוכי, כי רק על זה יש לי בחירה. רק לזה, כשלעצמו, בהסתכלות כללית, יש השפעה עצומה על הכלל. זאת המהות. לקבל על מנת להשפיע".
מהו המוטו שלך בחיים?
"תהיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".
מהו החלום שלך?
"האמת היא שאת רוב החלומות שלי הגשמתי. הם לא היו גרנדיוזיים כמו שניתן לחשוב, אלא רציתי להכיר ולאהוב את עצמי, לפחות ברמה מסוימת. השאיפות הבאות שלי הן, בעזרת השם, להקים משפחה ולהיות סביב אולפנים, עם אנשים יצירתיים ולהתפרנס מכך".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני הכי אוהבת את האוויר, הקרקע המגוונת והיכולת למצוא מקום בו רק אני ואלוהים שומעים אחד את השנייה".
מה את מאחלת לעצמך?
"אני מאחלת לעצמי לחיות בהרמוניה עם שינויים, להעז להיות שחקנית במגרש רוב הזמן ורק לפעמים לצפות, לחיות בשפע ולצבור חוויות עם האהובים שלי. וכסף. הרבה הלוואי".
