החופש הגיע ואתו הרגרסיות המוכרות. התינוקל'ה לא מוכן לעכל את סדר היום החדש של החופש, המקומות הזרים, הנסיעות הארוכות. אז הוא חוזר אחורה, לְמה שהוא מכיר
יצאתם לחופש הגדול ואני התחלתי לעבוד. בחופש הגדול אני מקבלת המון פניות של הורים מודאגים. מה קרה לילד שלי? הוא כבר הרבה זמן היה גמול לגמרי מהחיתול. הוא כבר אכל בצורה טובה. הוא כבר נרדם בצורה עצמאית ופתאום הוא הלך אחורה. מאוד מתסכל.
הכול השתנה. הילדים לא רגילים לסדר יום הזה, לאווירה, לקצב, לנסיעות המרובות, לארוחות, לריחות. אולי יש קושי רב סביב הפרידה מהמטפלת, או ממסגרת הגן. פתאום, התינוק לא מוכן ללכת לישון כמו שהוא רגיל, פתאום הוא "מפספס" הרבה פעמים פיפי. ביום ובלילה. אוכל כמויות שונות, או מסרב לבקבוק, או להנקה. מה עושים עם הרגרסיות האלו? האם כל מה שעשינו עד עכשיו ירד לטמיון?
רגרסיות נועדו לתת ביטחון. הילד חוזר אחורה למקום הבטוח והמוכר לו ומנסה להתחזק לקראת התקדמות קדימה לשלבי ההתפתחות הבאים. רגרסיות יכולות לנבוע ממחלות ושינויים פיזיולוגיים ויכולות לנבוע משינויים בסדר הרגיל, המוכר והידוע. כמו ביציאה משגרה – החופש הגדול.
את הרגרסיה נפגוש גם אחרי שילד מתבשר שאמו בהיריון, לאחר לידת אח, לאחר מעבר דירה, עבודה חדשה של אבא, או שינוי בנוכחות אימא, סבתא שבאה לבקר, או נסיעה ארוכה ולא מוכרת.
רגרסיה ניתן למנוע, או לקצר, בעזרת כמה דברים: הכנה, תיווך שקיפות והכלה.
חשוב להתייחס לרגרסיה בצורה מכילה ולהתבונן אליה כהזדמנות ללמד את ילדנו ולתת לו כלים להתמודד עם קשיים בחיים. זהו ללא ספק חלק מהתהליך של הלמידה. חשוב לדעת שזוהי לא התנהגות נגדכם, ההורים, אלא בעד עצמו
קודם כול, אם היה מקרה חד-פעמי, זו אינה רגרסיה. לכן, חשוב לזהות שזו אכן רגרסיה. שאחרי תקופה ארוכה של הרגל טוב, פתאום יש שינוי ושוב הילד מפספס, או לא אוכל, או לא מוכן ללכת לישון. שוב ושוב.
חשוב להתייחס לרגרסיה בצורה מכילה ולהתבונן אליה כהזדמנות ללמד את ילדנו ולתת לו כלים להתמודד עם קשיים בחיים. זהו ללא ספק חלק מהתהליך של הלמידה. חשוב לדעת שזוהי לא התנהגות נגדכם, ההורים, אלא בעד עצמו. הוא צריך מענה לאיזשהו צורך ודרך התנהגות זו הוא מקבל אותה.
אז בחופש הגדול, הילד, או התינוק, צריך להתמודד עם הקושי של שינוי בשגרה, של השינויים הרבים המערערים את הביטחון ושל עייפות יתר. בכל אלו יש אפשרות שהילד יחפש מענה לביטחון שליטה או נראות.
צעד אחורה, שניים קדימה
מה שניתן לעשות הוא:
קודם כול, לחבק את הרגרסיה ולהבין שזהו שלב בתהליך והוא או-טו-טו יעבור. לכן, כדאי לתת לגיטימציה לרגש ולקושי של הילד. להתייחס לכאב, לקושי, לגעגוע, או לפחד. לתמלל ולשיים לו אותם. לתת לו כלים להתמודד עם אתגר וקושי בחיים ובעיקר, להאמין שהוא עדיין מסוגל, כמו שבעבר היה מסוגל והצליח.
אם נכין ונתכונן לקראת השינוי, נקל על התינוק. אם ניקח אתנו למקומות החדשים חפץ מוכר, זה יקל עליו. גם יקל לתת מענה לצרכים בסימנים מוקדמים ולא מאוחר מדי. בעייפות יתר, למשל, הורמונלית קשה להיות קשוב לפיפי שמגיע ויש הרבה פספוסים והרטבות לילה. אפְּסו עייפות.
ניתן להתבונן וללמוד את שפת הגוף של התינוק שלנו סביב הרגרסיה וכך לדייק מה הוא מנסה לומר ולתת מענה מוקדם. לדאוג לאווירה רגועה שלווה ונינוחה.
בעיקר, להתבונן ולראות מה הצורך שעליו ההתנהגות החדשה מבקשת מענה. ניתן לו את המענה הזה, בתחומי חיים אחרים בכלל, בלי לדבר על השינה, האכילה, הצרכים. כך הוא לא יבקש מענה דרך הסוגרים.
סבלנות. צעד אחורה, שניים קדימה. ספקו צורך, גם אם הוא צעד אחורה. דברו אתו. חבקו אותו הכילו את הקושי אתו הוא מתמודד. לנשום עמוק. עם תקשורת טובה, הכלה ודיוק, אתם תעברו את זה כמו גדולים.
